הבלוג של אלישוב הר-שלום

חלוצים לא פרייארים

חלוצים לא פרייארים

כ' כסלו התשע"ז   20.12.2016 19:33
חלוצים לא פראיירים | מכתב חיזוק לנוער המאבק בעמונה

שיכור הייתי גם אני מן העוצמה שאין מילים בכלל להתחיל לספר.. וגם אם היו האמת היא שרק מי שהיה שם ולו לשבריר שניה יוכל להבין. איך שש משפחות כל אחת וכמות ילדיה{הנכבדת} הצטופפו יחד בקרוואן אחד, כאשר מקור החימום היחיד הוא חיבוק ומרק. לראות איך 50 נערים נכנסים לחדר שבמבט ראשון מאכלס כיסא ושולחן, מתחלקים באוכל שווה בשווה כדי שיספיק לכולם. וכמה שמחתי להיתקע בפקק של 20 דק לא אי שם בכבישי תל אביב, אלא ממש בכביש בואכה עמונה. אולי לראשונה בחיי הבנתי את פשר המשנה "לא אמר אדם צר לי המקום.."(אבות דרבי נתן.ה)

והנה ביום שאחרי צלקת חדשה נפערה בלבנו. התחושות בלתי נסבלות, לא פגשנו בפרשים ואלות מתנופפות, אך הכאב נמצא ומורגש היטב. יתרה מזאת הוא קשה יותר. אינה דומה מכה פיזית למכה נפשית ועל אחת כמה וכמה כאשר המכה באה מתוכנו פנימה. כל התרחישים עברו לנו בראש. את כולם באמונה וגבורה הסכמנו לקבל לכבודה של עמונה, לכבודה של ארץ ישראל, מלבד התרחיש הזה. וזה לא שלא ידענו. אירועי העבר צעקו לנו בראש. הנורות הבהבו. ובכל זאת רצינו להשתכנע שהפעם זה יהיה אחרת, שדין עמונה אינו כדין גוש קטיף או מגרון. כאן יהיה מאבק! או כפי שאחד מראשי המאבק אמר "אף אחד לא עוזב את עמונה על הרגלים" היינו שם בכל לבבנו, נפשנו ומאודנו. בקושי רב אספנו את רסיסי האמון שנותר בנו ופיזרנו אותו באהבה ומסירות על ההר הטוב עמונה ושוב התחושה שנאנסנו, שהשתמשו בנו וזרקו.

אל לנו להפנות כעסנו ודברנו לתושבי עמונה. הם עשו כל שביכולתם להיות חזקים ואיתנים, הוכיחו לא פעם כי הם על ההר מתוך אהבת האדמה ולא מתוך אהבת עצמם או ד אמותיהם. נאמנים עלי דברי חז"ל שאין לדון אדם עד שתגיע למקומו. ולכן עד כמה שננסה, לא נבין את גודל הלחץ שהוטל עליהם, שלצערנו היה כמעט בלתי אנושי ואף חסר רחמים. הם החזיקו בשיניים, עד שכבר לא יכלו יותר.

והחומה ששמשנו עזרה להם, נטעה בהם תקווה. אך אנשים מבית ומחוץ ובעיקר מבית דקרו בהם, בנקודות הרגישות ביותר. סיממו אותם באמירות שהם הולכים נגד התורה, שהם פוגעים בהתיישבות כולה ובהישגיה הגדולים, סנוורו אותם בהבטחות נוצצות, ולבסוף בעל כורחם הם נכנעו. לרגעים תושבי עמונה היו נראים לי כאותו אדם שכופים ומכים בו עד אשר יאמר רוצה אני.

 

 

עמונה וגיבוריה אינם אלו שבגדו באדמה. הם אינם אלה שהפכו את את ארץ ישראל למקור פוטנציאלי להשגת מטרות או קידומים אישיים. הם אינם אלה ששוב ושוב משחקים ורומסים את לבנו. הם גם לא אלה שהפכו את כל מורשתנו ושורשנו לאיזו פרסומת זולה בחוצות עיר.

האשמים, הבוגדים והמפקירים הם נבחרי הציבור, המשקרים אותנו במצח נחושה. שלמדו היטב את אומנות התעתוע ושאולי חלקם אף נראים כמותנו. יודעים לומר את מה שאנו אוהבים ורוצים לשמוע, אך רחוקים הם מאתנו שמיים וארץ. דבריהם כדברי הנוכלים בשוק. פיהם וליבם לעולם אינם שווים. וכל שעושים הם, לטובתם הם עושים. ואילו קולם של אלה, שעוד יש בהם אמת, נחסם ומושתק תחת כוחם של אלה שימכרו את כולנו בעד נזיד עדשים. להם בושת הפנים. להם יהיה כעסנו ודברנו.

נוער יקר, נוער גיבור. האמת בטהרתה שוכנת בלבכם, לא נגועה היא בכל מיני קלקולים ואינטרסים. לכו בכוחם זה ועשו גדולות. לא תיפול רוחכם. אל תתנו לאיש לפגום באמונתכם. דעו להרים ראש ולצעוד בטוחים גם כאשר החושך גובר. ובבקשה בבקשה אל תפסיקו לצפות ולחלום על ארץ ישראל שלמה. על בית מקדש. על כבוד יהודי גאה. אל תתביישו להתרגש בכל פעם מחדש מסיפורי המכבים והמחתרות ומכל סיפורי גבורה אחרים. לכו לאורם של גדולים באמת. הפכו אתם לגדולים בעיניי עצמכם. אל תפסיקו לחלום ולהאמין, גם אם במחיר החלומות ואמונה שלכם, האחים שלכם, בשר מבשרכם ימכרו אתכם ויזרקו אתכם לבור.

גדולים ממכם כבר התעייפו מכך, אחרים אולי כבר בזים ומזלזלים. וכן יש כאלה שאפילו כבר שכחו. בכם ובידכם הכוח לשנות. ואשר על כן על תבזבזו זמן, אל תתנו לאכזבה לשאוב אתכם, אל תתנו לזקנים ולעייפים להאט אתכם בקצב אל הגאולה השלמה. אל תלכו בתלם, תבנו ותסללו אותו בעצמכם.

אהבת הארץ, היא אהבה שאינה תלויה בדבר. זו הסיבה שבאהבתכם אותה, אתם מוכנים שוב ושוב להגיע ולתת את הכל. אפילו בזמנים שמדברים עליכם רעות וקוראים לכם בשמות. העלבון הוא קשה. והאכזבות מכאיבות כאב שלא נעלם. אך לא בגלל זה נפסיק לאהוב את הארץ ולהילחם עליה. גם כאשר המאבק הוא אבוד או מכור, אנחנו שם כדי ללחוש לאדמה בשקט "אנחנו פה, עשינו כל שביכולתנו כדי להציל אותך. אנחנו אוהבים אותך. נשבענו לך אמונים לנצח".

המאבק על עמונה או על כל מקום אחר לעולם לא יהיה כישלון מבחינתכם. אתם נתתם את מה שיכולתם עד קצה היכולת ומעבר לה. ואם קשרו את ידכם, מה תוכלו לעשות מלבד להתפלל ולהבטיח לעצמכם שכשאתם תהיו גדולים זה יהיה אחרת. ואם חלילה תשכחו או תתעייפו, תנו מבט בקטנים שלכם תזכרו ותשאבו מהם כוח.

 

אחתום במילותיו של יהודה המכבי שנפל בימים ההם על אדמת עמונה:

"ואין מעצור לפני השמיים להושיע, ברבים או במעטים כי לא ברוב חיל נצחון המלחמה ומן השמיים הגבורה"

 

אשריכם

גיבורים וגיבורות מי כמוכם

אוהב ומעריץ

אלישוב הר שלום

הוספת תגובה

שלח

5 תגובות
5 מרגש ומחזק. אשרייך לגמרי!! ל"תשכוייח עצום
כ"ג כסלו התשע"ז
4 בואו כולםכנס לנוער
כ' כסלו התשע"ז
האש הזו לא תכבה! כינוס לנוער אחרי עמונה ביום חמישי הקרוב כב כסלו בשעה שבע בערב רחוב המ"ג 5 ירושלים. באים לחזק ולהתחזק! תנועת דרך חיים
3 אלישוב, אין עלייך בכל העולם!! ל"תאנייי
כ' כסלו התשע"ז
2 תודה על דבריך המחזקים ל"תהרב כהנא צדק
כ' כסלו התשע"ז
1 לא מדוייק, אלישובחבר
כ' כסלו התשע"ז
אלישוב יקירי, עשית מלאכתך בצורה פשטנית מדי

הפניית חצי הביקורת כלפי העסקנים, תוך קשירת זרי תשבחות לתושבי עמונה היא אבחנה לוקה בחסר.

הרבנים והעסקנים לא כל כך רשעים, ותושבי עמונה לא מאוד רחוקים מהם.

כמה רחוקים מי שהסכימו בסופו של דבר לעקירה מרצון מהרב דרוקמן שליט"א שהציע זאת מראש? מבחינה עקרונית ממש לא הרבה. אולי הם סוחרים טובים יותר.

האם על כך גאוותם?

כל זאת נכתב מתוך הערכה גדולה לתושבי עמונה המתוקים (וגם לרבני הציונות הדתית ועסקניה) אך מתוך כאב שעולה בי נוכח נסיונות לשפר את האמת וההיסטוריה.
אלישוב הר-שלום

אלישוב הר-שלום

בין מאורעות החיים נשאר הלב מנגן
פעם בדיבור פעם בשתיקה
ופעם בשיח חי בין העט ליריעה
הרשם לעדכונים מהבלוג שלי
שלח

תוכן פרסומי

הרשמה לאתר

הירשמו במהירות ובקלות לקול היהודי
ותיהנו ממגוון שירותים מיוחדים באתר.
* * * מין * בדקו זמינות
בין 3 ל-20 תווים
*
תישלח אליך הודעה המאשרת כתובת זו
* סיסמא
בין 6 ל-20 תווים

אני מסכים לתקנון האתר

אני מעוניין לקבל מידע על חידושים ואירועים מיוחדים

*

שדות חובה

הרשם

התחברות לאתר

סיסמא שכחת סיסמא? התחבר

איפוס סיסמה

כדי לקבל סיסמה חדשה, אנא הכנס דוא"ל איתו נרשמת לאתר:

שלח