ביחד / לחוד - עקב אכילס של התיישבות

ימי אב ימים בהם צלקות הגירוש מגוש קטיף עוד צורבים בנו, מכים בנו ותובעים מאתנו חשבון נפש חריף וחישובי מסלול בשאלת דרכנו לאן?

והעם שרק לפני יומים ישב על הרצפה מבכה את שורש כל החורבנות והנה מקבלי החלטות החליטו כנראה שחסרה התקשורת את "אטרקציית הקיץ" שהרי אברהם מנגיסטו השבוי האתיופי בעזה לא הצליח להחזיק בסדר היום הציבורי וסיפורו, יש לומר ההזוי , טואטא מתחת לשטח, ולרגעים נראה שכמה מתאים שימים אלה יתערבבו עם הסקנדל בדבר מחומד חזיר בהר הבית ומעצרה המביש של אישה שאחרי חצי שעה של קללות איומים וידיים עויינות שמתעופפות קרוב לפניה ופניי התינוק שלה אמרה משפט אחד אפילו לא צעקה אותו שהצליח להסעיר את המזרח התיכון, ואם לדייק בסעיף שמואשם בו כל יהודי שרק מעז לפוצה את פיו על ההר והוא "הפרעה לשלום במזרח התיכון" או משהו בסגנון.

וגם זה למרבה הפלא מטשטש מהכותרות שהרי לכוחות הביטחון אין כוח לעוד מהומות בירושלים בסגנון המהומות שהיו לאחר אירועי אבו חדיר

אז מה כן, אתם שואלים?

ההקרנה המוכרת בטלוויזיה הישראלית בעשור ויותר השנים האחרונות והוא גירוש יהודים מביתם מדים שחורים, נוער מאמין וחדור, מאבק מאופק, ואז התמונות של מבניםבתים חרבים.

ולפעמים באמת נראה שלא הרבה השתנה עד כדי שאפשר לחזות כמעט אחד לאחד את השתלשלות האירועים מתחילתם ועד סופם המר.

זה מבלי לדבר על הגינויים שיבואו אחר כך על הנוער ועל כל מי שביקש לומר די לתבנית המוכרת והלב השותת והשבור מבקש לומר את הדברים בצורה ברורה איתנה ולא משתמעת לשתי פנים.

בכדי לשמור על התיישבות עלינו להיות כאיש אחד, יהודה ושמרון והארץ כולה צריכה לבעור כפשוטו ולהיות חזקה אל מול החלטות חסרי זהות שמקורם מגיע מחוסר הבנה וחוסר שורשיות שאנחנו כאן בזכות ולא בחסד.

לפני עשור זה היה גוש קטיף על כל יושביו ואז מגרון על כל יושביו וגבעת האולפנה וגבעת אסף וסליחה שאני לא זוכר הכל פשוט הרשימה ארוכה מדי ומוסיפה להיות ארוכה עוד יותר.

והאדם המתבונן בשכל ישר מבין כי כל גירוש מכין את הקרקע לגירוש שאחריו אז עכשיו אנחנו לא מגיעים כדי לעצור גירוש אחד אלא את הגירוש שייוולד בעקבותיו.

וכי יש מישהו שיכול לומר שהוא בטוח בד אמותיו?

המאבק בבית אל הוא לא אבן בוחן הוא מדד לבריאותנו כציבור שעוד יכול לעמוד על שפיותו חירותו ערכיו ואמונתו שהרי לולא זה בית חרב הם מחריבים, הצלחת המאבק אינה תלויה בכך אם הפינוי יהיה או לא אלא בביחד, בכמות אנשים המבקשים להיות חרדים לגורל העם הארץ והמדינה הזאת

עקב האיכלס של התיישבות היא בשאלת האם אנו ערבים או לא ערבים אחד לשני.

אל נא נתרפק על זיכרונות על ימים טובים יותר.

אל תשאירו את זעקת הלמה? אל מול מסך הטלוויזיה.

אל תגידו זה בעיה שלהם, מדינה בלי זהות היא בעיה של כולנו.

בערבות הדדית ננצח

כולנו בבית אל כדי שמחר לא נהיה במקום אחר.

כולנו בבית אל כדי שמחר לא נצטרך לספר לילדנו שפעם הייתה פה מדינה ליהודים.