ת
הנה קרבים הימים
ואני הולך מכווץ
ניגש אל המגירה
הקורצת לי בכל יום
כשאני מביט בה
אני מנחם עצמי
שזה בסדר לכאוב
בסדר לפחד
ורגע לפני ש...
אז..נזכר.. במאמר המפורסם
שאין שתי מחשבות יכולות לדור בכפיפה אחת
ובמאמץ מוחי עד כדי זיעה לחשוב על משהו אחר
על העבודה, אולי איזה דבר תורה, וסתם דבר סתמי
רק לא זה השואב אותי חזרה במנהרת הזמן
אל הרגעים חסרי הזמן שלא נותרה בי שום חלקה טובה
נער מתבגר שמוצא עצמו כגל של חורבה
בלי עבר בלי הווה ובטח שבלי עתיד.
ש
אני שונא את הים
מרגיש שהצדפים המנוחים בו מזויפים
ולפעמיים אף עוצם עיניים וחש בגרגרי החול
בין אצבעות רגליי ופשוט מרגיש מרומה
מכירים את זה שאתם קונים חיקוי של משהו
שהוא כו"כ רחוק מהמקור עד כדי שמעלה בכם
גיחוך חצי מצחק חצי מבקש לבכות
לא מזמן סיפרו לי חניכיי שהלכו לים
וכששבו מן הים גילו שכל חפציהם נגנבו
ובמקום להיות המום מעצם הגנבה
הדבר הראשון שעלה לי לראש
אי שם בים ההוא, האהוב כו"כ
זה מעולם לא היה קורה
והם מספרים ואני בוהה
שט הרחק הרחק בים הגעגוע
ואז אחד מהם תופח על גבי בשאלה
נכון מבאס? ואני?
מבקש לתת לדמעות לברוח
ס
ואחרים יש מבוגרים
ויש שזה עתה התבגרו
מצאו אהבה מלבד זו שנתלשה מהם
הביאו ילדים לעולם הנושמים אוויר אחר
כן אוויר אחר, זר שכזה, ממהר שכזה
ילדים השייכים לדור
שסיפורנו בשבילים מתחיל
בריח הדפים והתמונות
ונגמר בתמיהה תמימה
למה אבא או אמא לא מסוגלים
לדבר על זה בלי שקולם נחנק?
ובכלל מה זה כל התמונות האלה
אולי בחופש נסע לשם זה נראה כיף, טוב?
והסרט הכתום והחולצה הקרועה?
האם משהו מת לנו במשפחה הם שואלים?
וכשהזעקה מאיימת לפרוץ אנחנו משיבים:
לא מישהו חמוד
משהו, משהו מת בנו...
ובורחים אל החדר
אל הכרית שגלוי וידוע
לפניה תחילה וסוף
של חיים שלמים
חיים הקבורים בארגזים
בתוך הלב
בתוך הזיכרון
ה
חדלתי מלחשוב שזה יעבור
שהרי אין זה שונה משכול
תמיד שם, בנר זיכרון או בתמונה
אבל תמיד שם, נמצא ולא נמצא
אפילו יש את יום השנה, בלי קבר לעלות,
רק גדר לראות, רק מציאות שטופחת על הפנים.
תמיד אמרתי שיש זקנים גיבורי חיל
הנושאים עמם את הלם שדה הקרב
ויש ילדים נערים וזקנים הנושאים אתם
את הלם וצלקת אותם ימים
שהנה כבר קבלו שני ספרות
המזכירות להפליא שחלפו להם 10 שנים !!!!!!
ולהמון העם הפכו ימים אלה לימי תשעה באב
"נשים איזה סרט נבכה את החורבן אולי נצליח לכוון
גם לחורבן הבית הגדול שם בירושלים"
ואין כואב מזה שהפכה אהבתנו ליום
שממחיש לדורות האחרונים מהו חורבן
מהי גלות והסתר פנים
מהי אהבה שאינה תלויה בדבר
ואנחנו מה? לא בקשנו להיות פרק בהיסטוריה
בטח לא כזה שאין בו את ההמשכיות
כוח החיים היצירה והגדלות
תכף נשוב?, אינני יודע כבר
אך יודע שאהבתי ואוהב תמיד
גוש קטיף ז"ל תובב"א
חזק כתמיד 1 כ"ג תמוז תשע"ה 13:54 אושר אופמן