זהירות אש!!

מתי לאחרונה ראיתם הצגה טובה??

מה יש שם על הבמה שכל כך מושך אותנו? שגורם לנו לצאת מהבית להוציא את הכסף מהכיס?

שם על הבימה מתחילה דרמה/קומדיה, השחקנים נעמדים, לכל אחד מהם יש תפקיד המיוחד לו, דמות שהוא צריך לגלם. אחד הוא תקיף וסמכותי, השני מגלם את הדמות הרגשנית או ההיסטרית וכו'. אם רק יחפצו בכך ביכולתם לגלם כל דמות אפשרית.

ומאחורי הקלעים?? בין סצנה לסצנה השחקנים מחליפים במהירות את התלבושות ומחליפים דמויות.

כמובן בסוף ההצגה לפני שהולכים הביתה, כל אחד חוזר ללבוש את בגדיו הרגילים. יתכן שמי שגילם את הדמות הסמכותית בהצגה מתגלהבמציאותכדמות רכרוכית או נוחה לבריות ולהיפך. יש הפרדה בין ההצגה למציאות.

העולם הוא במה ואנחנו השחקנים. שם המשחק עבודת המידות, מידות לשון מדים- לבושים, שאדם לובש אותם ופושט אותם בעת שירצה.

המידות שלנו, הם לבושים שבחרנו בהם, לפעמים במודע ולפעמים שלא במודע. כל מידה יש לה תפקיד וצורך אמיתי או מדומה בתוך החיים שלנו. לא משנה מהי נקודת הפתיחה שלנו הנתונים הטבעיים, כולנו נדרשים בעת המשחק ללבוש את הבגדים המתאימים להצגה.

חשבתם פעם איזו דמות מסתתרת מאחורי אדם כעסן? מדוע אדם בוחר (שוב, יתכן אף שלא במודע) לגלם את האדם הכעסן? ויותר מזה האם יש איזו תועלת משימוש במסיכה הזו?

מאחורי הכעס יכולות להסתתר שלל של דמוית שונות ומגוונות וכפי שנפרט.

לעיתים מדובר באדם אימפולסיבי, שמבקש תוצאות מיידיות בשטח, (מה שכמובן לא קורה בצורה טבעית במציאות...), וכשהוא מדבר בקולו הרגיל אף אחד לא מתייחס אליו לכן הוא מבקש את תשומת הלב באמצעות צעקות?

לעיתים מדובר באדם שיש לו קושי להסביר את עצמו, הוא לא יודע לפנות ולבקש ולהתנהל עם האחר בדיון, אז הוא מנסה בכוח להשתלט על השיחה והדיון.

כמה פחד מסתתר מאחורי הכעס... מכירים את זה, שכשקורה משהו מבהיל, התגובה המיידית היא כעס וצעקות? אף שהסיטואציה יכלה להסתכם בהודאה שהיה פה משהו מבהיל או לא נעים עבורי. הכעסן מהסוג הזה צריך ללמוד לזהות, שבעצם הוא רק נבהל מאיבוד השליטה ולהרגע מהבהלה הזאת, שאין לה קשר אישי עם האנשים שמסביב אלא מעצם הדבר, מין חוסר יכולת לשאת חוסר נוחות.

לדוגמא כוס שנשברה או פגיעה במשהו יקר על ידי אחד הילדים גוררת לא פעם התפרצות של כעס וצעקות.

הכעס הוא סוג של אלימות מילולית, אך יותר מכך הוא פשוט סוג של אילמות.

אומנם אנו חיים בעידן טכנולוגי מפותח, שהתקשורת מנצחת וחוצה יבשות, אך התקשורת הבין אישית טעונה שיפור, יש לנו יכולת טכנית לתקשר אך לעיתים קרובות אנו מוצאים את עצמינו תקועים, מנסים להסביר משהו שעבורנו הוא פשוט ועם זאת הוא נותר כל כך לא מובן עבור הזולת. הצעקה מבטאת את האילמות הזאת, הפה נפתח רוצה לומר משהו ולא יודע איך, ואז במין דלות וריקות יוצאת לה צעקה.

האם זה עוזר? איך אפשר לקדם אותנו ולהוציא אותנו מהביצה ה'מבצבצת' הזו, שמעכירה מערכות יחסים שפוגעת בי ובאחרים? מי יתיר עבורינו את הקשרים? מי יוציא אותנו מן הסבך של עצמינו. ומי ילמד אותנו לקשור קשרים נכונים מלאי כבוד אחד לשני?

הנטייה הטבעית של אדם היא קודם כל להצדיק את עצמו. למצוא אלף אלפי תירוצים למה הוא צודק, להסביר ואפילו לשכנע שהדרך שבה נהג היא הדרך הטובה ונכונה ביותר, וממלא הוא לא זקוק לשפר את התנהגותו, ולהיפך הוא מחזיק חזק-חזק בדרך שלו.

הצעד הראשון הוא להוציא את עצמינו ממעגל הקסמים הזה, הכעס הוא אומנם מובן, הוא תגובה אנושית אך הוא מבטא חולשה, והוא לא מוצדק.

השלב הראשון אם כן הוא פשוט לזהות את זה, בעצמינו ואצל אחרים. ולהבין יותר את הסיטואציה הזאת. הידיעה בעצם היא תחילת השינוי.

האם אני מוכנה לראות מה עומד מאחורי הכעס שלי?

הכעס מבטא איזה כאוס פנימי, חוסר סדר פנימי, וחוסר בהירות. מהי התגובה הנכונה לאותה סיטואציה שבה אובדן השליטה והצעקות והמילים הרעות שיוצאות מהפה מנסות למלא את החלל במשהו? עלי להביט נכוחה על השפה העילגת שלי, להבין שהאילמות שלי יוצרת את האלימות, אלימות מילולית שיכולה להגיע לאלימות פיזית. המוכנות לראות מה באמת נמצא מאחורי הכעס, ומאחורי ההתפרצות הלא נעימה מחוללת משהו חדש.

בשלב שני, עלי להתאמץ ולבחון האם ישנן דרכים אחרות לומר את מה שרציתי. מה בעצם רציתי לומר? נפגעתי, התאכזבתי, אני מלאת תסכול וכו'.

העולם כולו נברא בעשרה מאמרות – דיבורים , בשביל לברוא עולם חדש בלי כעסים, צריך לחפש מילים בונות, ולאמן את עצמינו להשתמש בהן.

את השינוי אפשר להתחיל בצורה מרוכזת יום אחד בשבוע ויש אף המלצה באיזה יום להתחיל – ביום השבת!!

כמו שנאמר בפרשתינו:"לא תבערו אש בכל מושבותיכם".

וכפי שמובא בשל"ה הקדוש: יום השבת צריך להיות כולו בחן ובחסד ובשלום ובאהבה רבה, כי בו שובתים אפילו רשעים שבגיהנם. ועל כן עבירה כפולה היא מי שמראה כעס בשבת. וכבר נתנו סימנים "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" – והוא אש המחלוקת וחימום הכעס. ויהיה נזהר בזה בזהירות גדול מחצות ערב שבת ואילך.

ומהארת השבת נזכה, שאף ביתר ימי השבוע תשרור אווירה רגועה יותר ותקשורת נכונה א.כ.י.ר.

שבת שלום!