לחלום על מלכות - מחלום למציאות...

במסע בספינת הזמן אנו נמצאים השבוע בשתי נקודות זמן חשובות;אירועי יט' כסליו, שנמשכו לאורך השבוע החולף ופרשת השבוע שנקרא השבת – פרשת וישב- פרשת החלומות של יוסף הצדיק.

אנו אמונים על הכלל, שנקודות על ציר הזמן מגלות לנו מסר חשוב לחיים.

אפשר לומר, שיש קשר בין שני האירועים - בין פרשת חלומות המלכות של יוסף הצדיק ובין יט כסליו, שמכונה "ראש השנה" של החסידות. היום שבו, על פי מסורת חסידות חב"ד, אישרו מן השמים את הפצת החסידות ופנימיות התורה בעולם. יום זה נקבע כיום שבו כולנו נקראים להיות שותפים במהפיכה - להפוך את העולם הזה לעולם שמגלה את מלכות ד'.

איך אנחנו בתור נשים יכולות להיות שותפות למהפיכה הזו?

נתחיל כמובן מהזירה הפרטית, מבט ביחסי הורים וילדים.

איך אנחנו מדברות עם הילדים שלנו ועל מה? יש הורים שלא טורחים לדבר עם תינוקות קטנים, כי הם חושבים, שתינוק קטן עדיין לא מבין ולא מודע למה שנעשה סביבו. יש כאלה, שדווקא כן מדברים אל הילד, אבל בשפה מיוחדת - בתינוקית! (מין שפה כזו שרק תינוקות מבינים..) גם אבות בחליפה או טיפוסים קשוחים מול הילד שלהם הופכים לעיתים להיות רכים כמו חמאה, משמיעים כל מיני צלילים משונים, גרגורים ונעירות, במטרה להוציא מהתינוק הנפלא הזה עוד חיוך כובש.

אומנם בהתחלה, היכולת המילולית של התינוק מסתכמת בהשמעת צלילים לא ברורים. ואנחנו מוצאים את עצמינו מחזירים להם באותה "שפה", אך האם זו באמת צורת ההתייחסות הנכונה לנו בתור הורים??

תפקידנו כהורים הוא אכן רחב ומשמעותי יותר, יצירת אווירה נכונה סביב הילד והמשגת המושגים השונים בחיים עבורו, כמו: שמחה, עצב תקווה, מערכות יחסים שונות; בין ההורים בעצמם, בין הילדים האחרים ובין האורחים המגיעים לבית וכו'.

לא בשיחות עמוקות או מהלכים שכליים, אלא בתחושה, שהבית שלנו מקרין והאווירה שעוטפת את הבית. מה שמתרחש בבית הפרטי שלנו, זוהי תמונת החיים עבור הילד. אלו הם מסרים סמויים, שאיתם מגבש הילד את תפיסת עולמו.

את האווירה בבית קשה להגדיר, אבל קל מאד לחוש. הילד, כבר מהיותו תינוק רך בשנים, סופג, חש וקולט אותה, גם שכלפי חוץ לא נראה שום סימן לכך. להיפך כלפי חוץ נראה, שרב הזמן הוא ישן וגם כשהוא מתעורר זה רק בשביל לאכול וחוזר חלילה. יותר מזה, קיימים לא מעט מחקרים הנוגעים עוד לחושי העובר ברחם ועוסקים באופן התפתחותם.. מחקרים שונים מוכיחים, שהעובר שומע ורואה כבר ברחם. העובר מגיב גם לתחושות האם עצמה ורגיש למצבי רוחה. בעת שהוא שומע את קולה קצב לבו הופך רגוע יותר.

עד עכשיו בררנו שהילד קולט ושומע את המתרחש בבית מה לגבי תכנים? כל מה שנאמר עד עכשיו, רק מחדד יותר את השאלה- מה הילד שומע ורואה בבית ומה אנחנו רוצים שהילד ישמע ויראה?

אמר מי שאמר, בצחוק שיש בו קורטוב אמת, שאחד הדברים הראשונים, שכל אמא טובה מלמדת את הילד שלה הוא- איך עושה פרה? מו.. ואיך עושה כלב? וואו..וואוף! וכשבאים אורחים היא מספרת בגאווה לכולם תראו מה הוא למד לעשות.

כמובן שיש גם ספרות ילדים ענפה שנכתבה ברוח זו.

וודאי חשוב ללמד את הילדים מלל. אבל מהו הדגש המרכזי?

הרבי מלובביץ בשיחה מתייחס לעניין: "ועוד ענין עיקרי בנוגע לרך הנולד - שמיד בצאתו לאוויר העולם יהיה מוקף בענייני קדושה, כידוע שדברים שרואה ושומע תינוק אפילו בן יומו יש להם השפעה גם בגדלותו, ולכן, כשמקיפים אותו בענייני קדושה כו', הרי זה מוסיף ברכה והצלחה.[1]צריכים לפעול בכל מקום האפשרי, שישתמשו אך ורק בדברים טהורים, ויתרה מזו - על טהרת הקודש'.[2]

ישנם גם מעשים, שאינם הלכה פסוקה אבל הם עניניים סגוליים שמשפיעים על הילד כמו: נטילת ידים בבקר, כיסוי ראש וציצית. ומעוררים בו רוח של קדושה וטהרה.

הרמב"ם כתב[3] שתפקיד האב להרגיל את הבן לדבר בדברי תורה, מיד שמתחיל לדבר. אומנם אשה פטורה מללמד את הילד תורה, מכל מקום תפקידם של ההורים, בהקניית ערכים לילד הוא משותף. רק שלכל אחד מהם, יש את הגוון השונה שלו, עם דגש מיוחד.האיש מלמד את ההשכלות, ידיעת התורה והאשה מלמדת את חכמת הלב.

הכח המיוחד של האשה הוא הדבור. תשעה קבין של דיבור ניתנו לנשים. ע"י הדבור,היא בונה את המציאות (שנקראת מלכות), ובמיוחד ע"י הסברת דברים באופן שיתקבלו על הלב ויובנו היטב.

כתוב שגאולת מצרים היתה בזכות האמהות, שהיו שרות שירי ערש לילדים, שעוד מעט בא גואל והוא יוציא אותנו ממצרים.כוחה של האשה,שהיא שותלת בילד רצונות ומאווים למציאות מתוקנת, לא מתוך עיון בספרים והשכלות, אלא בשירים וסיפורים בחרוזים תוך כדי השפעת החום האימהי שלה. כשהיא יושבת עם הילדים לפני שהם הולכים לישון ורוקמת איתם חלומות לעתיד טוב יותר.

הדמות שעתידה להוביל את המהפך במציאות, הוא מלך המשיח, שהוא דמות בשר ודם. לרובינו יש רתיעה טבעית מהמילה 'מלך'. היום אין לאנשים מושג נכון בדמות של מלך. להיפך, מלך נתפס כדמות אנרכיסטית, עריצה, שדואגת רק לטובתה האישית . אין אמון במשטר המלוכה. אין שום רצון טבעי להיות כפוף למרות טוטאלית, הן כפרט והן ככלל. ההיסטוריה הוכיחה את חוסר היעילות של משטרים אלה, שהתפרקו זה אחר זה, עקב מרידות של העם. איך נוכל להחזיר את הציור המתוקן של המלך, החכם מכל אדם, שפועל להשפיע טוב על עמו ודואג להם בבחינת עבד לעם קדוש?!

את הרצון של העם במלך, צריך להשתיל ולהשריש בנפש הילד מהגיל הרך ביותר.

ושוב כמובן הכל מתחיל מהאמהות – משירי הערש עוד לפני הגן – ובגן כל השירים והדיבורים צריכים להיות סביב הענין, שעוד מעט יהיה פה מלך, לצייר את דמותו של המלך ,שכולנו רוצים שיופיע ויוליך אותנו בדרך טובה וישרה, בדרך חיים.

ד' הוא המלך, שברא את כל המציאות ומשפיע עלינו את הטוב והמלך בשר ודם הוא השליח, שאחראי להוביל את בני אנוש לנהוג על פי ציוויו של מלך מלכי המלכים, בדרך הטובה והראויה ואז העם כולו זוכה להיות כלי ראוי לכל ברכות ד'.

התודעה של אמא, והתפיסה שלה את המציאות היא ראיית השלמות. הכשרון של האשה לחוש את המציאות הוא בהבנה, שחייבת להיות שלמות – שלא מתפשרים על מציאות חלקית, חצויה ושבורה אלא צריכים את הכל, צריכים שלמות. ישנם שלוש שלמויות; שלמות העם, שלמות התורה ושלמות הארץ.

שלמות התורה תלויה במלך. המלך הוא הסמכות, צריכים לדעת שיש לנו רק סמכות אחת – סמכות התורה שהיא סמכות בלעדית – שהיא מיושמת ומיוצגת על ידי המלך הצדיק, המלך האמתי. שכולו אומר סמכות וממשלה ומנהיג את כולם אחריו בדרך ד'. המלכות היא מלכות ה'.

יוסף הצדיק, (שאף זכה למלכות)נקרא, בעל החלומות, אף שבתחילה נתפס אף ע"י משפחתו כהזוי ותלוש מהמציאות, משמש לנו היום כאב טיפוס, שממנו לומדים על חשיבותם של חלומות, ובעיקר האמונה, שחלומות אכן מתגשמים!!!

שנזכה לרקום חלומות בעצמינו ועם הילדים לפני השינה ונזכה שהחלום והחזון הגדול של היהודים יהפוך למציאות!!!