לפני כמה ימים טיילנו עם הילדים באזור באר שבע. כחלק מהטיול סבבנו בדרכי עפר סמוכות לבסיס חיל האוויר בחצרים, ולמוזיאון שעל ידו.
לא זכינו להיכנס למוזיאון (לצערנו הגענו לאחר שעת הסגירה), אך גם מחוץ למתחם מוצבים מספר מטוסי קרב מדגמים שונים ומתקופות שונות, והדבר מרשים ומעניין ולא רק ילדים..
במקביל, כל העת ממריאים ונוחתים מטוסי קרב ואימון. עוצמת העליונות הטכנולוגית של הצבא הטוב ביותר במזרח התיכון מוצגת לך לראווה, רק בוא ותתרשם.
ברור שזו גם המטרה שלשמה הוקם המוזיאון. להנגיש לציבור את החוויה ואת התחושה ש"אפשר לסמוך עלינו".
אז התרשמנו.
אחר כך, עלינו על שביל עפר התוחם את חלקו של הבסיס, "דרך הפסלים" הוא נקרא כמדומני. לא הרחק מגדרות הבסיס ניצבת "גבעת הרדאר", ששרידי הרדאר הישן ממלחמות העבר עדיין מוצבים עליה. ויש גם הסבר מפורט על גבי שלט הנצחה מרשים, בדבר חשיבות הרדאר ליצירת התראה מוקדמת של התקרבות מטוסי אויב.
נוף מדברי קסום, טכנולוגיה צבאית מתקדמת, סיפורי מורשת קרב, מה צריך יותר?
לפתע אנו קולטים, ממש מתחתינו, מאה – מאתיים מטר מגדרות הבסיס, מאהל בדואי אשר נראה בבירור שהוקם בשנים האחרונות. רכבי השטח הנוצצים והיקרים החונים ליד האוהלים, לא מותירים ספק לגבי יכולותיה של החמולה המתגוררת כאן להסתדר בחיים, ולגבי ההבנה שהפלישה שלהם לשטח הזה היא חלק מההסתדרות הזו בחיים.
אנחנו קוראים שוב את השלט, את ההסבר על זיהוי מטוסי אויב רחוקים. אנו צופים בחדווה בעוד מבנה של מטוסי קרב המבצע נחיתה מושלמת, והתחושה, איך נאמר, פתאום נהיית קצת מוזרה.
אתה רואה איך מול האויב ההוא, הרחוק, זה עם מטוסי הקרב, אוגדות השריון והארטילריה, אנחנו יודעים להתמודד היטב, עם כל העוצמות והטכנולוגיות המתקדמות ביותר. ואז מבטך מוסט מטה, אל קבוצת האוהלים ואל רכבי השטח הנוצצים החונים בביטחה ובשלווה מאתיים מטר מגדרות הבסיס. ואז, כמעט מאליה עולה וצפה השאלה, האם המערכה החשובה באמת לא כבר הוכרעה.
ל- 5 6 ח' אלול תשע"ה 10:13 קול יהודי
מעודדים אותם לעזוב מרצונם... 5 ו' אלול תשע"ה 00:15 דחני"ק
ל- 3 4 ד' אלול תשע"ה 14:39 קול יהודי
למה רק 6 מליון? בוא נגזים עוד קצת.. 3 ד' אלול תשע"ה 13:49 נו באמת
לא הבנתי 2 ד' אלול תשע"ה 11:21 קול יהודי
מדינה שנותנת לגתמציה לאויבים 1 ב' אלול תשע"ה 19:17 נחמן