כחלק מחישוב הישגיה של המדינה, פרסמו את נתוני הדמוגרפיה של תושבי מדינת ישראל ומסתבר שבמדינת ישראל הממוצע של הילודה, מטפס לשלושה ילדים! ממוצע שגדול פי שניים מרב המדינות בעולם!! פריון, משפחה ברוכה וההחלטה להביא ילד נוסף לעולם הם נושאים שנוגעים להרבה משפחות ובעיקר לנו הציבור הדתי, העומד בראש הפירמידה של נתוני הדמוגרפיה.
נתבונן לרגע אחורה, בפרקי ההיסטוריה של עם ישראל, מה יש לנו ללמוד בנושא של משפחה ברוכה-
מנית הצאצאים נעשית לא פעם בתורה וכך אנו מגלים נקודה מפתיעה ומעניינת – משפחה ברוכה אינה דבר מצוי כ"כ, ואף שהיינו מצפים שלאבות ולאמהות האומה הישראלית יהיו משפחות ברוכות ילדים במציאות זה לא ככה. אפשר אולי לומר, שההיפך הוא הנכון. דווקא אצלם, מוזכר הקושי הגדול בהבאת ילדים לעולם. האמהות היו עקרות שנים רבות. יעקב אבינו, היה היחיד שהייתה לו משפחה גדולה- 12 בנים! אך הם באו לעולם מארבע נשים - לא פחות ולא יותר! אז לכאורה איך אפשר לצפות מאיתנו לעשות יותר מזה?! ומה יש לנו ללמוד מכך?
הנקודה המרכזית שאותה הורישו לנו האבות והאמהות, היא ההתייחסות הנכונה להבאת ילדים, התיחסות שממנה נגזרים המעשים בפועל.
דבר ראשון -הרצון העז להביא ילדים -כל ילד שנולד לאמהות האומה מגיע אחרי הרבה הרבה תפילות ומעשים של הקרבה, שיזרזו את התהליך (שרה נותנת לאברהם את השפחה – הגר לאשה, רחל ולאה נותנות את השפחות שלהם וכו' עשיה כללית נטולת אינטרס אישי להגדיל את שם ד' בעולם).
דבר שני- בפועל התינוק שנולד לאמהות האומה הוא לא רק עוד ילד יקר בעם ישראל, אלא נשמה שהופכת להיות אב-טיפוס יהודי, שמורישה קוד הגנטי לכלל היהודים דור אחרי דור!! איכות אחרת של ילודה, תמצית מרוכזת של איכות שיוצרת עם.
הקמת משפחה ברוכה, אינו דבר, שנתון אך ורק בידינו, מי שקובע את המתרחש במציאות בצורה מוחלטת הוא אלוקים. דבר זה מודגש בפסוק, שנאמר על שרה אימנו "והוי' פקד את שרה כאשר אמר ויעש הוי' לשרה כאשר דבר". בדרך כלל הבעל פוקד את האשה, אבל כאן הלשון היא "והוי' פקד את שרה כאשר אמר" – הדגש בלידה הוא ד'. בכל ילד יש שלשה שותפים, אביו אמו והקב"ה, לכאורה מדובר בחלוקה של שלושה חלקים, כמו שכתוב בגמרא במסכת נידה (דף לא) 'שלושה שותפים יש באדם: הקב"ה, אביו ואימו. אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וציפורניים ומוח שבראש ולבן שבעיניים. אימו מזרעת אודם שממנו עור בשר ודם ושערות ושחור שבעיניים והקב"ה נותן בו רוח ונשמה, וקלסתר פנים וחמישה חושים ודעה ובינה והשכל'.
אבל בילד היהודי הראשון שנולד - השותף השלישי מודגש ביותר, כי על דרך הטבע, הלידה לא היתה שייכת כלל. זה בא לידי ביטוי גם בהורתו של יעקב ואף אצל רחל בהולדת יוסף ובנימין, מי שבולט בגלוי לגמרי הוא השותף השלישי, ועל כך נאמר "והוי' פקד".
היחס הנכון בהבאת ילדים לעולם הוא בידיעה מי באמת מביא אותם לעולם וכן הידיעה למה מביאים אותם -לכבוד ד' וכדי להרבות את דמות אלוקים בעולם.
זו הברכה שמברכים את ההורים, שהתינוק יהיה דומה לשותף השלישי..
מי בכל אופן, היה הראשון, שמוזכר בתורה כבעל משפחה ברוכה? בנו של עבר הקטן, שנקרא "יקטן" –פירוש רש"י שם- שהיה עניו ומקטין עצמו לכך זכה להעמיד כל המשפחות הללו. יקטן זוכה לשם מיוחד, שמורה על האישיות המיוחדת שלו ועל העשיה שלו בעולם.
והגענו לדבר השלישי- עוד לימוד על היחס הנכון להבאת ילדים לעולם, השפלות מודגשת כאן כנקודה מרכזית .
בימינו, יש הרבה נשים, שעבורם כניסה להריון זהו מצב של משבר נפשי, פסיכולוגי גדול. הקושי הוא אפילו רק מעצם המחשבה על כך. למה? בגלל שהריון הוא מצב בו האישה היא קלה מאד. זהו מצב מבוזה (יתכן ויש עוד פחדים זהו אחד מהם). להיות בהריון ואחר כך להיות אמא – להניק, להחליף טיטולים, לנקות אחריהם כל הזמן את הלכלוך, מציאות שבה קצב החיים משתנה לקצב איטי יותר- כמו שאמר יעקב לעשיו "..ואני אתנהלה לאיטי, לרגל המלאכה אשר-לפניי ולרגל הילדים.." ובכלל שינוי בסדרי עדיפויות כו'- זהו מצב של השפלה עצמית גדולה מאד, בין אם האישה מודעת לכך ובין אם לא. ולא פעם האישה לא מוכנה נפשית לכל ההשפלה הזו, ואז עם כל הצער שכרוך בזה, היא מונעת את עצמה מזה (לכן יש היום לצערנו כל כך הרבה אמצעים למניעת הריון).
איזו אשה כן זוכה לבנים? אשה שמוכנה להשפיל את עצמה. זהו פירוש חדשני למאמר חז"ל- "נשים דעתן קלה"- המעלה של הנשים שמוכנות לשים את עצמן במקום קל. קלה מלשון נקלה- בָּזוּי, נָחוּת, פּחות ערך. כמובן מתוך הידיעה שהמקום הנמוך והשפל הוא רק בעיני בשר ודם ודרך המבט הצר של העולם הזה אך באמת שמור לה טוב אינסופי בעולם הבא.
לסיום, על פי ההלכה, קיום מצות "פרו ורבו" הוא רק עם פטירתו של האדם – אדם המסתלק מן העולם ומותיר אחריו בן ובת קיים מצות פריה ורביה(ולעומתו מי שהוליד בנים ובנות רבים, והם נפטרו בחייו ח"ו, לא קיים מצוה זו). לפי זה, עיקר ההמתקה במצות פריה ורביה היא המתקת המוות – מצוה זו מגלה כי המוות הוא לא כפשוטו, ואף לאחריו אנחנו ממשיכים להתקיים, קיום נצחי, בזכות הילדים שלנו! ("מה זרעו בחיים אף הוא בחיים")[1]
מצדיעה לכל הנשים ששותפות במפעל החיים הזה ושנזכה לקיים את יעודנו בעולם-לחיות ולהחיות אחרים!
