ניתנו מרועה אחד

כלל גדול בלימוד תורה, שכאשר מכריעים במחלוקת כאחת השיטות, אין הכוונה שפוסלים את אמיתות השיטה הנוספת. כל הדעות הינן חלק מהתורה – אלו ואלו דברי אלקים חיים, ולכן למשל יש איסור להשחית דברי תורה שלא נפסקו להלכה מצד איסור "לא תעשון כן לה' אלקיכם". יותר מכך, קיימים מקרים בהם אותו פסק שנדחה 'חוזר וניעור', כאשר במקרים מסוימים שילוב של 'שעת הדחק' עם עוד צדדים להקל מצטרפים יחד כדי לסמוך על אותו פסק. אך גם כאשר אין הדבר כן, כמו במקרה הקיצוני של דברי בית שמאי, שבפני בית הלל אינם משנה, לכל שיטה או דעה המופיעה במהלך הדורות יש שרש רוחני אמיתי גם אם לא נפסק כך למעשה.

כל זה טוב ויפה כאשר אנו דנים במחלוקת הלכתית, מחלוקת השייכת לחלק הנגלה שבתורה. אולם לעתים ניתן למצוא במדרשים או בפרשנים מחלוקות לגבי 'עובדות היסטוריות' כגון: מתי היה המבול? כמה זמן הוא נמשך? האם היתה לאברהם אבינו בת? האם פרעה מלך מצרים מת ממש או רק נעשה מצורע? – כיצד אם כן, ניישם במחלוקות אלו את הכלל לפיו שני הצדדים אמת?

הדרך הפשוטה ביותר היא לחקות את הפתרון עבור מחלוקות הלכתיות: אחת משתי השיטות היא זו שארעה בפועל (ואיננו יודעים איזו), אבל שתי השיטות באות ללמד אותנו דבר על הממד הרוחני של אותה התרחשות. אני רוצה להציע גישה אחרת, שבמובן מסויים היא זהה לפתרון זה אך במובנים אחרים היא הפוכה לגמרי.

עקרון אי-הודאות

נעבור כעת למשקפיים של פיזיקה מודרנית: לפני כ100 שנה התגלתה תופעה (לא תופעת טבע במובן הרגיל, מפני שתופעה זו נצפית רק באמצעות ציוד מעבדה) שחוללה מהפך בעולם החשיבה המדעי. בתנאים מוגדרים, חלקיק כמו אלקטרון שנע לעבר מחיצה בה שני פתחים עובר לצדה השני של המחיצה, אבל אין לנו שום יכולת לקבוע (לפי מצבו הסופי) באיזה מהפתחים עבר. יותר מכך: לפי הפרשנות המקובלת, האלקטרון (או כל חלקיק אחר) עבר את המחיצה מצד לצד דרך שני הפתחים יחד, ולא דרך פתח בודד. הדבר דומה לאדם הנכנס לביתו גם דרך הדלת וגם דרך החלון במקביל (בלי לצאת החוצה באמצע) ואם יש לו תנור-אח בבית – אז גם דרך הארובה.....

אם לא הבנתם איך זה בדיוק קורה – אל תדאגו, אתם בחברה טובה. התוצאה הזו התקבלה לא מפני שקם מישהו וטען שיש לו הסבר הגיוני, אלא בדיוק להפך. תחילה תוצאות ניסוי הראו דבר תמוה, בשלב הבא הצליחו לתאר את התוצאות במשוואות מתמטיות, ולבסוף התפתח דיון שלם על משמעויות והסברה מתוך נסיון להבין מה בדיוק קורה פה. אבל הגישה הרשמית היא שאף אחד לא באמת מבין. יותר מכך, זה הוביל את אנשי המדע להצהיר שבאופן הכרחי איננו יכולים להבין את הטבע. בפרט, חלקיק כמו אלקטרון, הנדמה בעינינו כנקודה של חומר – הינו למעשה דבר מופשט לגמרי, אחרת איך הוא יכול להיות בשני מקומות ולעבור בשני פתחים שונים בו זמנית?

עם המסקנות האלו אנו חוזרים כעת לאחד המדרשים והמחלוקות שהבאתי קודם. כאשר שאלנו: מה באמת היה? פרעה מת או לא? נולדה לאברהם אבינו בת או לא? – בעצם בבסיס השאלה יצאנו מנקודת הנחה שהמציאות בה אנו חיים היא מאד ברורה וחד-משמעית. או שקרה כך או שהתרחש ההפך. כדי לערער את הגישה הזו לא רק בתחום המיקרוסקופי אלא גם בתחום של הארועים אותם אנו חווים, נתאר לעצמנו סיטואציה פוליטית או תהליך חברתי שמתרחש כעת. בעיתונות כותבים את התיחסותם למצב שני פרשנים משתי הקצוות של הקשת הפוליטית. כמובן שכל אחד ינתח את המהלכים בצורה שונה, ומן הסתם אף יסתרו זה את זה. ומי צודק? שניהם. במציאות של ציבור יש מקום לתהליכים שונים ואף מנוגדים להתרחש במקביל זה לזה. באופן דומה נוכל להתבונן על כתבים של היסטוריונים המייחסים לאותה תקופה אופי שונה, להצביע על השוני וההבדלים בגישה, ובכל זאת לקבל את שתי הפרשנויות יחד.

כמובן, עדיין יש הבדל בין תיאור של תהליכים לתיאור של מציאות פיזית, שכן גם אם נקבל פרשנויות שונות על פועלו של פרעה, אם תהיה סתירה בקביעת שנת מותו נתקשה להשלים בנקודה זו עם שני הצדדים. על כן עלינו להתקדם צעד נוסף לאור המהפכה של תיאוריית הקוואנטים.

להפוך את הדעת

כאשר אנו מיישמים את הכלל בו פתחנו לגבי מחלוקת הלכתית, כיצד אנו מתייחסים לאותה שיטה שלא נפסקה להלכה? באיזשהו מקום בסתר לבנו אנו אומרים: נכון שבשרש יש משמעות גם לשיטה הזו, אבל תכל'ס – היא לא רלוונטית. כשאנו דנים בהלכה אנו מתייחסים למציאות של העולם הזה, למציאות הממשית, ולכן מה שמעניין אותנו הוא ההכרעה כיצד יש לנהוג בפועל. את השיטה השניה אנו משאירים לשיעור אחר, לשיעור של פנימיות התורה. בלשון החסידות נקראת גישה זו דעת תחתון, מפני שהיא מייחסת ממשות למציאות התחתונה של העולם ואילו המציאות הרוחנית שמאחוריה נשארת מופשטת ומרחפת.

הגישה של 'השיעור השני', אליו השארנו את העיסוק בפנימיות הכמוסה בתוך כל שיטה בהלכה, היא גישה הפוכה. בגישה זו – הגישה של דעת עליון – העיקר הוא הבורא, ואילו כל סיפורי המקרא כמו כל פסקי ההלכה הם צורות של המחשה והגשמה (במובן החיובי של המילה) עבור האמירות הרוחניות. לכן במבט זה אין לנו כוונה להכריע כאחת השיטות, אלא לראות כיצד שתיהן יחד, ודוקא ביחד, יכולות להתיישם ולהתממש במציאות.

כאשר אנו דנים בשאלת מותו של מלך מצרים, ואנו נגשים לבעיה בתודעה נמוכה, אנו יכולים לקבל רק הסבר היסטורי אחד: או שהוא מת, או שהוא נעשה מצורע. ואז נצטרך גם לומר שברוחניות יש לשני ההסברים מקום. אבל ככה לא לומדים מדרש.... "דורשי רשומות אומרים: רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם? - למוד הגדה, שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו" (ספרי עקב מט). המדרש בא להעלות את המודעות שלנו ממקום של רצון להכיר את העולם למקום בו אנו מעוניינים להכיר את מי שברא את העולם, ובמקום הזה פרעה גם מת וגם נעשה מצורע – ביחד, בפועל. זה יכול להתבטא במציאות התחתונה בדרכים שונות. לדוגמא: ניתוח היסטורי יכול לאבחן שתי תקופות במלכות של אותו פרעה, ואף יכול להיות ששמו השתנה בספרי ההיסטוריה. אין דוקא דרך אחת או דרך עקבית שבה המדרש יכול להתבטא, אבל מה שבטוח – שכל אחת מהשיטות קרתה בפועל באופן כלשהו במציאות. כך גם לגבי אברהם אבינו (וכן בשאר כל המחלוקות שהבאתי ושלא הבאתי), נוכל לומר שבמובן מסויים "בת היתה לו ובכל שמה" ובמובן אחר "לא היתה לו בת" – ושניהם קרו בפועל בגשמיות.

לסיום, נחזור לעקרון אי-הודאות המדעי. ראינו שהוא תואם את הכלל של "אלו ואלו דברי אלקים חיים" בעיקר כאשר אנו מיישמים אותו בדעת עליון, עבור מציאויות רוחניות. הראש והחשיבה בתחומים אלו בנויים כך שאנו מוכנים לקבל הסברים שונים ואף סותרים במקביל. כאשר אנו מנסים לבטא את העקרון במושגים של דעת תחתון אנו נתקלים בחריקות צורמות של גלגלי האינטואיציה היום-יומית שלנו, הנשמעות בעקבות התחככות נמרצת של העקרון המהפכני עם ההגיון הרגיל שלנו.

כמי שמאמין בהשגחה פרטית, ומתוך כך בהכוונה אלוקית של מהלכים כמו מהפכות מדעיות, אין לי מנוס מלפרש את המסר המועבר אלינו בתגלית מדעית מעין זו. דומה כי הקב"ה מכוון את המדע להכיר בכך שמחוץ לתפיסה החומרנית המונחת בבסיס המחקר המדעי, יושבת ומחכה מעבר לפינה תפיסת עולם שונה, בה הגשמיות הינה אך ביטוי של הרוחניות. התרחשויות המציאות אינן פירות של פונקציות מצב לסוגיהן, אלא צריך לתת משקל רב לאופן ולתודעה בו מתבוננים על המציאות.