עבודת המולך מול כינון המלכות

מאורעות השנה האחרונה מגדילים את הגעגוע הגואה למלכות מתוקנת. הלב מתגעגע ולא יודע מספיק למה אך התחושה הברורה היא ש'אין איש', אין איש שיוביל פה איזה מהלך, אין מי שיוביל פה מהפיכה של ממש, שמטרתה תהא נצחון וקוממיות לעם ישראל.

ראשי השלטון מגלים חוסר אונים, אובדן דרך והמציאות הקיקיונית מחריפה עם הזמן יותר ויותר

עוד פיגוע, עוד דקירה התחושה חריפה פי כמה בי כאחת מתושבי העיר חברון בה אנו עדים בצורה יומיומית לנסיונות פיגוע שונים: דקירות, דריסות ביחודבמערת המכפלה ובצומת גוש עציון.

התגובה של הממשלה והצבא לשלל האירועים היא עיבוי הכוחות, תוספות שונות ומגוונות של מיגון, אפודים קרמים, בטודנות, החלת עבודות כביש עוקף, השלמת גדרות הפרדה, הגבלת הגישה של היהודים למקומות, מילים מילים והבטחות, אך לא הגדרה מיהו האויב, לא הגבלת נוכחות האויב בצירים שבהם נוסעים יהודים, לא מספיק יציאה לכפרים, ובעיקר לא לנצח ולא למגר את התופעה.

החיילים נמצאים בכל מקום צעירים חסונים כלי נשק בידם, אבל בלי יכולת מעשית להגיב בכל הכוח, בלי יכולת לתקוף אלא רק להתגונן וגם זה רק לאחר ווידוא מוחלט שאכן קיים חיוב בכך.

רגשות התסכול ואין האונים מכבידים על הלב. השפתים רוחשות תפילה למלכות מתוקנת.

חשבתי לעצמי השבוע מהי המציאות ההופכית למלכות מתוקנת וכמו במשחק מילים עלו לפני צמד המילים 'עבודת המולך'. כדי להעמיד את הדברים זה מול זה ראשית ננסה לצייר בעינינו את המשמעות של עבודת המולך.

עבודת המולך היא עבודה זרה שכשמה כן היא, זרה היא ומנוכרת לאורחות החיים היהודיים, יש דיון במפרשים איך בדיוק היתה עבודה זו?[1] האם האב רק "הֶעֱבִיר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ", או שבפועל שרף אותם? כפי התיאור שמופיע בספר ירמיה: "וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי". [2]מתיאור זה עולה עדות של שריפה ממש, [3]. ‏‏ לעומת דעות אלו, הרמב"ם, בהסתמכו על הפסוק "לא יימצא בך, מעביר בנו ובתו באש", סובר כי הבן היה רק מועבר מעל להבות המדורה, ללא כל פגיעה פיזית.

אך הרש"ר הירש מעמיק להתבונן במשמעות הפנימית של ע"ז זו כהשקפת עולם ודרך לתפוס את המציאות: המילה מולך מבטאת את השלטון והממשלה. .. המולך הוא כוח הגורל של השקפת העולם האלילית, הוא המזל השולט בעולם ככח עליון, ואף האלים לא יכלו לשנות את המזל, שהרי אף הם לא יכלו להמלט מגזרתו.. הגורל הוא כח העוין את האדם ומקנא באושרו השלם, אדם מקריב לו חלק מאושרו, וכך היה מפייס את הגורל למען יקיים ויברך את השאר...'

תפיסת העולם, שרואה את האדם ככבול בתוך מעגלים של טבע ,מלפפת אותנו מבלי משים בחבלי הפאסיביות ככפופים לתכתיבים של המציאות וגורמים חיצוניים ולכן עיקר המאמץ הוא, לשאת את המציאות ולמזער בה נזקים ולא לשנות את פני המציאות. בשל כך, אנו וילדינו עוברים בקו האש, בסכנת חיים יומיומית. נתינת כוח ועוצמה להשקפה המעוותת, שאנו נתונים ביד הגורל ואיננו יכולים לשנות את שנגזר עלינו ובין כך ובין כך אנו נמצאים בסכנת מוות מכל הכיוונים שבהם נבחר, אם ע"י שנעורר עלינו את כעסם של האומות או שנלבה את שנאתם של הערבים כלפינו או ע"י בפיגועים ברחובות העיר. דומה לדרך שבה שכנעו הכמרים של ע"ז זו את ההורים שחסו על בניהם שבכל מקרה הבנים שלהם ימותו או לפחות חלק מהם ולכן עליהם לתת את בניהם בידם.

לעומת העבודה הזרה לנו, עומדת העבודה המבטאת את המציאות המתוקנת- כינון מלכות. המלכות דורשת יוזמה, אקטיביות, דרישה לשינוי ואף אמונה ללא תנאי ביכולת להפוך את המציאות- להפוך את העולם!! אך בו בעת דורשת התמסרות וכניעה טוטאלית לפני המלך. "כבוד גדול נוהגין במלך, ומשימין לו אימה ויראה בלב כל אדם". ויש לו סמכות להעניש לא רק עונש ממון, אלא גם עונש מיתה, אם הוא נחוץ לקיום הסדר במדינה.

יש תנאים להקמת מלכות ישראל -אין מלך בלא עם, העם נדרש לגלות רצון אמיתי בכינון המלכות ולתת למלכות סמכויות נרחבות וכוח ולכן היא מצטירת כבלתי מציאותית ורלוונטית להיום. איך אפשר לתת לבן תמותה סמכויות נרחבות לעשות כפי מה שיראה לנכון?? אנו נשענים על הדמוקרטיה, כקיר מגן עבורינו מפני השלטון. הדמוקרטיה , כשיטת ממשל שבה יש לאזרחים יכולת וזכות להשפיע על המדיניות הציבורית במדינתם, באופן חוקי וממוסד, מגנה על האזרח מנבחריו בשלטון, שנתונים כולם תחת שלטון היצרים והתאוות. לא רק כתיאור של רשעות ושחיתות לשמה אלא כטבע אנושי כפי שנאמר בפסוק: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו.."

הטוטאליות שבמלכות ישראל מוגבלת ומותנית בביטולו של המלך לפני אלוקים המלך מחויב לשמור את חוקי התורה ככל בני ישראל. ואף אם גזר המלך לבטל מצווה - אין שומעין לו. כדברי הרמב"ם הל' מלכים: ולעולם ינהג בענוה יתירה... "ובכלל יהיה מעשיו לשם שמים, ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת, ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה'.[4]לא ניתן לטשטש את הצורך הנפשי להתבטל בפני סמכות עליונה אלא צריך לנתב אותו למקום נכון, מדויק ומתוקן.

בתפילה היוצאת מן הלב להרמת קרן ישראל שתהא שנה זו שנת עז וממשלה!