עדות שאי אתה יכול להזימה

בשבוע האחרון נדמה היה שהרבנים מתחרים ביניהם מי יחרוץ דין קשה יותר על עושי המעשים האחרונים, מי יבטא את סלידתו באופן התקיף יותר. מי יוכיח טוב יותר לשופט העליון – התקשורת - שהוא בסדר, שהוא לא כמו "ההם".

ובאמת, ישנן טענות לא קלות כנגד המעשים, בהנחה שיהודים הם העומדים מאחריהם.

הטענות מתמקדות במישורים שונים. החל מאיסורי תורה בעצם המעשה, דרך סיכון יהודים כתוצאה עקיפה מהמעשה, ועד לפרשנות שהדבר מחלל את שם ה' בעולמנו.

אין לזלזל בטענות, אך האם אין להן מענה? האם אין טענות הלכתיות כבדות משקל הרואות אחרת את הדברים? האם אין דעות בהלכה שהמעשים הללו דווקא ראויים ומתבקשים לנוכח המצב?

מקריאה של מה שרץ בתקשורת, ניתן להבין שהרבנים כולם כמקשה אחת בעניין. הויכוח הוא רק לגבי עוצמת הגינוי והאם צריך לדרוש מהשלטונות לעשות יותר כדי "לבער את הנגע מתוכנו".

ומה באמת התורה אומרת?

אז זהו, שאני לא רב.

אני יודע לקרוא מה הרמב"ם כותב על דיני ביעור עבודה זרה ועל דיני הריגת כל זכר של האויב בשעת מלחמה (במלחמת הרשות!), אבל אני גם יודע שבימינו לפסוק ישירות מספרי קדמונים ללא שאילת פוסק תלמיד חכם זו דרך שגויה ולא ראויה.

מצד שני אני יודע, לא חושב, לא מעריך, יודע, שיש רבנים שחושבים אחרת מדברי הרבנים המככבים בתקשורת בשלל גינוייהם.

חבר שלי סיפר לי לאחרונה שהוא נועץ לפני כמה שנים בארבע עיניים עם פוסק גדול, תלמיד חכם עצום שאלפי יהודים יראי שמיים מתנהלים לאור פסיקותיו, שהורה לו הלכה למעשה שאם הדבר נראה מועיל להצלת יהודים הדברים מותרים וראויים. (לגבי מועיל או לא, זה דיון אחר, זו שאלה בפרשנות למציאות, אבל השאלה נשאלה על בסיס ההנחה שהדבר אכן מועיל).

האם פוסק חשוב זה יכול לתת פומבי לדעותיו ולדון עם חבריו הרבנים כשווה מול שווים? האם הוא יכול להסביר לציבור את השקפתו ולתת לציבור כלים נוספים לדיון? האם יש כאן בית מדרש פתוח לסברות או שרק צד אחד יכול לדבר ולהתראיין?

במסכת סנהדרין בהלכות עדות מובאת ההלכה "עדות שאי אתה יכול להזימה – פסולה". אם באים עדים ומספרים את סיפורם, אך באופן מובנה לא ניתן להזים אותם (= להעיד שהם לא יכלו לראות את המעשה כי היו באותה שעה במקום אחר) עדותם פסולה.

העדות פסולה לא בגלל שהם אינם מהימנים או כי אנו חושדים בהם בשקר. לא ולא. בדקו אותם, חקרו אותם, סומכים עליהם. ועדיין, העדות שלהם פסולה כי כדי להכשיר עדות היא צריכה לקיים את התנאים שיאפשרו, אם יש עילה לכך, לפסול אותה. אם אין יכולת כזו באופן מובנה, הדיון בנוי באופן לא נכון, באופן שלא ניתן לברר דרכו את האמת.

בהשאלה לכאן, יתכן והצדק עם הרב ההוא, ויתכן שעם הרב ההוא. מי אני שאכנס לעולם הפסיקה ההלכתית, ועוד בדיני נפשות. דבר אחד בטוח, הדיון הציבורי המתנהל כאן, מתנהל באופן שרק עמדת צד אחד יכולה להישמע. הצד השני יכול להגיד את דעתו רק בארבע עיניים ולקוות שהשב"כ או התקשורת לא יעלו עליו.

ובשל כך, שאלות כמו "האם המעשים הללו ראויים?", "האם זה יהודי?", "האם זה מוסרי?" לא יקבלו את המענה המתאים במציאות התקשורתית שלנו.

אז מבלי לענות על השאלות, דבר אחד ברור לי.

הרוצה לברר עמדה מוסרית ויהודית בעניינים אלו, אל יחפש את האמת בראיונות של רבנים בתקשורת במעמד צד אחד בלבד.

שם, בתקשורת העויינת, ותחת עינו הפקוחה של השלטון שאינו מאפשר אמירות מסויימות, שם לא תימצא האמת.