צו השעה- היכן שנגיע, נמשיך בפעילות!

לפני שבועיים קיבלתי צו הרחקה מיהודה ושומרון, ועוד כמה הגבלות נוספות. ביחד עם הצו נכנס לחדר החקירות איש אחד שכינה את עצמו שוהם, והוא התחיל לדבר איתי בטון שמנסה להיות מפחיד, את האמת שלא כל כך הצלחתי להקשיב לו, כי הייתי קצת עסוק בדברים אחרים, נגיד בלתכנן איפה הכי טוב ללכת כדי להמשיך בפעילות גם מחוץ ליהודה ושומרון. אבל מתוך הדברים זכור לי בעיקר ששוהם דבר איתי בלחץ על מאמרים שפרסמתי בקול היהודי, ככל הנראה שוהם או איך שלא קוראים לו אוהב לקרוא את הקול היהודי, באותו רגע קיבלתי על עצמי לפתוח בלוג קבוע בקול היהודי.

בין התנאים שקיבלתי ב"צו הצמצום וההגבלה" אני מחוייב להתיצב בתחנת משטרה ולחתום אחת לשבוע על כך שאני עוד חי. ולכן חשבתי להקל עליהם את העבודה ולהשתדל לפרסם כאן משהו אחת לשבוע, כדי שאם במקרה יהיה להם בעיות במחשבים ושוהם לא יקבל את העדכון על כך שאני חי, הוא יוכל להמשיך לישון בשלווה מבלי לדאוג לשלומי ובטחוני האישי.

ה' אמר לו קלל –

ישנו ויכוח ארוך כבר שנים מה עלינו לעשות בעקבות הצווים המנהליים. ב"ה בשנים האחרונות תופעת הצווים המנהליים נהייתה דבר שבשגרה, ככל הנראה התרבו מאד האנשים שמפחידים את השלטון שהולך ונעשה מפוחד עוד יותר ויותר...

אפשר ללמוד מההתנהגות של דוד המלך בבורחו מפני אבשלום, באמצע הדרך הוא פוגש את שמעי בן גרא שמקלל אותו קללה נמרצת, אבישי בן צרויה רוצה לפגוע בשמעי אבל דוד אומר לו "ה' אמר לו קלל..".

אותם יהודים שחותמים על הצווים, המסכנים מהמחלקה האנטי יהודית בשב"כ, כל אשר ב"שמות יכונו". עידן, איתמר, שוהם, אביחי, דן או כל שם אחר שהם לא יקראו לעצמם, כל אותם עלובי נפש ותינוקות שנשבו. צריך לזכור שהם מבחינתם באמת בטוחים שהם עוזרים לעם ישראל, והם באמת חושבים שאנחנו אלו שמאיימים על משענת הקנה הרצוץ שעליו הם נשענים, כמובן אף אחד מהם לא נקי מאכזריות ורוע "ועל הכל יביא האלוקים במשפט", אבל כרגע הם ועוד רבים מהשלטון בטוחים בצדקת דרכם.

האמצעים שבידינו להילחם בצווים או בשאר ההגבלות מוגבלים, "כרחל לפני גוזזיה נאלמה", כרגע קשה מאד לצייר שאנחנו מצליחים להסביר ולשכנע אנשים כל כך רחוקים מה' ומתורתו, ואפילו את שמרי המצוות שביניהם אבל שבויים עמוק בדמיונות ובתאוות את טעותם, בעזרת ה' ככל שתגדל הפעילות והמציאות תשתנה נגיע גם אליהם, והם יהיו בראש המחנה.

גם אמצעי המאבק כנגד הצווים הם מוגבלים באופן יחסי, הציבור הכללי די עייף מהמאבק, ומי שכבר מוכן לצאת חבל לקחת אותו מהעיסוק במשימות העיקריות – במישור התשובה הכללית והציבורית. לכן ההתייחסות לצווים ולנותניהם צריכה להתרכז בהכרה ש"ה' אמר לו קלל...". ועיקר התביעה צריכה להיות עלינו, שנמשיך בפעילות היכן שאנחנו נמצאים, איפה ששמים אותנו "לקרוא שם בשם ה'". ולהפיץ את הרעיון היהודי, ואז כאשר נצליח במעשינו, הצווים וההגבלות יתבטלו ממילא...

כי רבים אשר איתנו מאשר איתם.

מלך ארם מייעץ לשבות את אלישע הנביא. בבוקר משכים משרת איש האלוקים ורואה את כל העיר מוקפת בחיל כבד, ובדאגה פונה לאלישע – "אהה אדוני, איכה נעשה?" אלישע עונה לו בפשטות – אל תירא "כי רבים אשר איתנו מאשר אותם". "ויתפלל אלישע ויאמר: ה' פקח נא את עיניו ויראה, ויפקח ה' את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבות אלישע"... לרוב העיניים שלנו קצת עייפות ואנחנו מרגישים לבד במערכה אל מול עוצמת הממסד ודורסניותו, צריך להתפלל הרבה כדי שה' יראה לנו כיצד כל היהודים הם בעצם איתנו, רבים רבים מאשר איתם...

מי שזכה, ראה ויודע, כבר שמע מהניסים שה' עשה, עושה ויעשה בכל יום ויום כמעט. איך הוא מלווה את חייליו הנאמנים. מי שלא זכה יוכל בטח לשאול את אנשי המחלקה היהודית, הם הרי מכירים את הניסים יותר טוב מכולם...

אנחנו ב"ה זכינו מאז שקיבלנו את הצווים האחרונים, לראות כמה יהודים איתנו. באיזה חום ואהבה אנחנו עטופים, כמה משלוחי מנות קיבלנו, טלפונים לחיזוק וסתם אהבה ואהדה מהחברים הקרובים והרחוקים. כמה יהודים טובים רוצים לעזור... אין ספק! רבים אשר איתנו מאשר איתם... הרי הם בעצמם לולי המשכורת השמנה, לא היו מתאמצים... אצלנו - רבים מקבלי צווי הרחקה בשלוש שנים האחרונות בלבד – 64!!! לא נירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא!