שני מבטים של הרב

בהשקפה ראשונה לא סביר כי מי שגדל והתחנך בסביבה חילונית, בבית של ציונים בני ציונים, ולאורך השנים גם פיתח הזדהות הולכת וגוברת עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית, יגיע להיות תלמידו של הרב יצחק גינזבורג.

במשך שנים לא מעטות, הקהילה החב"דית שחייתי בקרבתה, סיפקה מענה פשוט לצרכי יהדות שוטפים, ומכוני הקבלה שבתל אביב ובירושלים סיפקו מענה לצורך לעסוק ביהדות באופן אינטלקטואלי מבלי לייצר מחויבות כלשהי, ובוודאי שלא לחזור בתשובה. החיים בהוויה החילונית שמתחככת ביהדות אינם מחייבים, ומאוד נוחים לכאורה. למכוני הקבלה אפשר היה להגיע הישר מחוף הים בשבת, ועוד להספיק לתפוס משחק כדורגל של שבת אחרי השיעור על פרשת השבוע...

באותן שנים שמו של הרב החל לחלחל באופן עיקש לתודעה הנוחה הזאת מכיוונים שונים ולא תמיד צפויים. לתלמידו לשעבר של הרב, אוהד אזרחי, היה טור בחוברת פופולרית של רפואה אלטרנטיבית שאותה קראתי. באחד מספריו הראשונים של דוד בן יוסף הוקדש פרק מסקרן שהתייחס לדמותו של הרב, אבל גם זה לא עורר סקרנות יוצאת מגדר הרגיל. במקביל, לפני 13 שנה, במהלך לימודים בבית ספר לרפואה משלימה, העלו מרצים מסוימים את שמו של הרב בהקשרים שונים, ובמיוחד בהקשר לסמינר שנתן שמונה שנים קודם לכן והותיר רושם רב. בנוסף, חלק מהתלמידים שסיימו את לימודי ההומיאופתיה כמה שנים קודם לכן, והתייחסו לממשק שבין הומיאופתיה ליהדות בעבודות הגמר שלהם, ציינו את התייחסויותיו של הרב לרפואה בכלל ולהומיאופתיה בפרט.

החזרה הקבועה הזאת של שמו של הרב יצחק, דווקא בהקשרים לא צפויים, לכאורה, הולידה התעניינות בספרים של הרב. הקריאה בספרים הללו חשפה קסם לא מוכר של חוכמה, רוחב דעת ואופן ביטוי לא רגילים, אבל, במקביל, הניסיון ללמוד את תורת הרב או להתקרב לדמותו, העלה גם כמה מפגשים עם מה שמוכר היום בקרב תלמידיו כ"הערות בויקיפדיה". מצד אחד ככל שההערות המסתייגות והביקורתיות האלו מהרב היו חריפות יותר, כך גברה הסקרנות והמשיכה לתורתו, ובכל אופן הן גרמו לשמירה של מרחק ממנו.

במשך כשבע שנים התאספו בביתי הרבה כתבים של הרב, שיעורים שהחלו להגיע במייל, ונצברו שעות של צפייה בשידורי השיעורים. באופן מוזר כתבי הרב נהפכו למועדפים עלי, בעוד שרציתי מאידך ללכת לשיעורי תורה דווקא במקומות אחרים שאין בהם כל מחויבות. במשך כמה שנים ה'חשדהו' ניצח את ה'כבדהו'.

רגע מטלטל

בשנת תשע"א הרב התוועד לא הרחק מביתי. עם לא מעט חשש הגעתי לראותו. לפני תחילת ההתוועדות עמדו סביב הרב כמה אנשים, שניכר היה שגם הם הגיעו בפעם הראשונה. בלי באמת להבין בכלל מי עומד מולי, ברגע אחד אזרתי אומץ, הושטתי לרב יד ואמרתי משהו מבולבל כמו: "אני קורא את הספרים שלך, למרות שאני לא אדם דתי, ואני מתקדם מאוד בעזרתם". היה רגע ארוך של ציפייה שהרב יענה, יחייך או יתייחס באיזשהו אופן. הוא לחץ את היד והביט מבט ישיר, מתעכב, נטול הבעה מיוחדת, ונפנה לענייניו.

זה היה רגע מטלטל. תמונה שלהערכתי חוזרת אליי מאז בכל יום מחדש באופן כזה או אחר, כמעט באותה עוצמה. הרי בכל מקום שהגעתי אליו תמיד הייתה איזושהי אמירה, חיוך, התעניינות אחרי שנוצר קשר ראשוני. והפעם, בגלל כל ההכנה והשנים שחלפו בתחושה של רצון להתקרב לרב, הייתה תחושה ריקה של אכזבה משתקת, תחושה שאפשר אולי לתרגם למלים כמו: 'כל כך הרבה שנים אני עוקב אחריך, לומד ממך, באתי לכאן לראות אותך למרות שבסביבה שאני חי בה, כולל המשפחה, זה כמעט כמו לחצות אל עבר קווי האויב. האם לא מגיע לי איזשהו אישור ולפחות נענוע קטן בראש?!'.

לימים דווקא הרגע הזה נהפך ליקר ומכונן. הבנתי שהרב הוריד באותו רגע את גאוותי, והחל לעזור לי להשתנות כדי שאוכל לבחור באמת להיות קרוב אליו כתלמיד. אם היום אצטרך לדבב את המבט ההוא ששיתק אותי, זה יהיה משהו כמו: "נו, אז מה?! האם מגיע לאדם לא דתי פרס על כך שהוא קורא את ספריי?!"

בהמשך הערב אחד התלמידים זיהה שאני חדש בסצנה וממש גרר אותי אל הרב כדי לעשות בינינו היכרות. חשבתי שהנה בא התיקון לתחושת האכזבה, אבל הרב פטר אותו בשתי מילים: "הכרנו כבר".

חשבתי שאם הרב לא רוצה שאגיע, אין בעיה, יש רבנים אחרים בעולם, לא צריך...

אשתי, שעקבה כל השנים אחר התעניינותי ברב, וידעה מה הייתה רמת התרגשותי לפני היציאה לאותה התוועדות, חיכתה לי בלילה כששבתי, והתעניינה איך היה. לא יכולתי לשתפה בתחושת האכזבה והבלבול. עניתי לה משהו כמו "מעניין" והראיתי לה כמה תמונות של הרב שצילמתי בטלפון הנייד.

לחזור לזירת הטראומה

אבל כמו מישהו שחווה טראומה ויודע שעליו לחזור למקום הזירה כדי להירפא, הכרחתי את עצמי להגיע להתוועדויות שהתקיימו באותו קיץ (לאחר שהרב התאושש מהאירוע הבריאותי שפקד אותו כשהיה בנסיעה בספרד). לא הרבה השתנה בתחושה הכללית. לרב לא העזתי להתקרב, ובכמה מקרים שניסיתי לצוד את עיניו ולומר שלום, לקבל איזה אישור לכך שאני במקום הנכון, הוא הביט לכיוון ההפוך ונראה ממהר ולא מעוניין.

התחושה הכללית הייתה שאיני דובר את השפה ואת עולם המושגים של תלמידי הרב, ורחוק מלהבינם. התחלתי לגבש חשיבה שזה לא מקומי. מבחינתי אפשר היה לחזור ולעקוב מרחוק אחרי הרב.

באחד השיעורים ניגשתי להתבונן מקרוב ברב שרקד עם התלמידים, כדי לצרוב תמונת אחרונה בזיכרון לפני שאני נפרד. ואז הרב ניתק ממעגל הרוקדים, התקרב אליי החווה תנועה שמחה עם הראש וחייך חיוך רחב. זה הספיק כדי להשאיר אותי עוד שנתיים אינטנסיביות, שבהן צמח הזקן על הפנים וגמלה ההחלטה לחזור בתשובה שלמה. לקבל את היהדות מתוך מחויבות. באמירה פשטנית, כותרתית: חזרתי בתשובה בזכות שני מבטים של הרב...

מאז אני חווה את הקרבה לרב מתוך תחושה של ברית, ומתוך אהבה נטולת שיעור, שמאפשרת להתחיל ללמוד ממנו. תורה, ערכים, צורת חשיבה, דיבור מבורר ומחושב. לקבל השפעה ממודל נדיר של מי שפיו ולבו שווים, ויש בו נכונות ללכת עם האמת בלי כחל וסרק ללא קשר לאיך הדברים יתקבלו. לא לחשוש מהליכה נגד הזרם. והתחושה היא שאני משתנה רק מעצם נוכחותי בקרבת הרב.

השגחה שמימית ומקום טבעי

שנתיים לאחר החזרה בתשובה אושפזתי בבית חולים במהלך חגי תשרי. הייתה בי תחושה של עומס גדול מהלימוד בשיעורי הרב, ותסכול מניסיון בלתי אפשרי לנסות ולהקיף את תורתו. במהלך האשפוז התעורר בי רצון לקחת 'חופש' לתקופה מסוימת מהשיעורים. ברגע מסוים שאלתי את עצמי מה יכול לחדש בי את האש הראשונית של ההתלהבות, ועניתי לעצמי שזה יקרה אם החלום לערוך את הספר על הסמינרים בנושא 'רפואת העתיד' שהרב נתן - יתממש. פעם, בתחילת היכרותי, הזכרתי אפשרות כזאת באזני איתיאל גלעדי, סופרו ומזכירו של הרב, ואפילו לא הצעתי שאני אעשה זאת.

בחלוף עשר דקות נחת במחשבי הנייד מייל מאיתיאל עם הצעה לערוך את הספר!

זה הספיק לי כדי לדעת שמקומי הטבעי הוא בבית מדרשו של הרב.

הדרך לידיעה מסודרת ומקיפה בתורה, בחסידות, בתורת הרב ולביטול הגאווה עדיין רחוקה מאוד. אבל באופן קבוע מתעוררת שמחה מהמחשבה שחזרתי בתשובה הודות לרב, ותחושה שגם כשמתחילים ללמוד תורה באופן קבוע ומחייב, קרוב לגיל חמישים, אין כל סיבה להתייאש. שום קושי לא עומד מול תחושת הזכות ללמוד מהרב ולהימצא במחיצתו. ה' ישמרהו ויחיהו. אמן!

˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜
סיפור זה הוא חלק מספר הולך ומתרקם בשם "אור חדש" שייצא בעזרת השם בהוצאת "גל עיני".
כל מי שמוכן לתרום להוצאת הספר סך אלף ש"ח או כפולותיו יזכה, כגודל תרומתו, להקדשה בספר, והעיקר – יזכה להיות שותף בספר המציג לראשונה את הרב יצחק גינזבורג שליט"א ומפעלו באור חדש ואמיתי. לתרומות צרו קשר: orchozer@gmail.