בע"ה י"ז ניסן תשפ"ד
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

ירושלים של מעלה

לרגל ל"ג בעומר אנו מביאים לכם פרקים מתוך ספור עם ניחוח ירושלמי – שמעון הצדיק, הציון והשכונה. בין מלחמות, ראשונים לציון ויהודים חדורי חזון. יהונתן יוסף מספר

  • אביב מויאל
  • י"ז אייר תשע"ה - 15:41 06/05/2015
גודל: א א א
המונים בלג בעומר המסורתי בשמעון הצדיק
המונים בלג בעומר המסורתי בשמעון הצדיק

ערב ל"ג בעומר, השמחה כבר מורגשת באויר וריח המדורות מדגדג את האף. אבל ל"ג בעומר זה לא רק מירון. המסורת הירושלמית מספרת על מאות שנים של חגיגות ל"ג בעומר כאן בירושלים בציון שמעון הצדיק, משיירי כנסת הגדולה. במרחק 2 קילומטרים אוויריים מהעיר העתיקה, שוכנים ציונו של שמעון הצדיק והשכונה הנושאת את שמו. לשיחה אודות המקום, אנו יושבים עם יהונתן (יוני) יוסף – פעיל מרכזי ומדריך סיורים במקום – נכדו של הראשל"צ הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ובנו של הרב יעקב יוסף זצ"ל.

אז מה הקשר בין ל"ג בעומר לשמעון הצדיק, זו איזה מין גזירה שווה?

ניכר שהשאלה מוכרת כבר ליוני והתשובה כבר שגורה על פיו. "יש שיאמרו גזירה שווה ויסבירו על פי שרשי נשמות, לי אין השגה בזה", הוא אומר כמתנצל. "יש שהסבירו שחפשו מקום חלופי למירון מפאת המרחק. אבל לטעמי ההסבר הפשוט ביותר הוא השמחה על המשכיות התורה. הרי חלק מהשמחה שלנו בל"ג בעומר הוא משום שפסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות, אנו שמחים על כך שהתורה המשיכה הלאה. זהו בדיוק עניינו של שמעון הצדיק, שהיה מ'שיירי כנסת הגדולה' והיה דור ראשון לתנאים, המשכיות התורה".

"מאז ומתמיד היה המקום אבן שואבת ליהודים, ולהבדיל גם לגויים, שהגיעו להתפלל במקום המקודש", הוא פותח את ספורו של ציון שמעון הצדיק. "ישנן עדויות על כך שהרמב"ן שעלה באחרית ימיו לירושלים, כתב חלק מחיבוריו במערה הסמוכה לציון. עם היציאה של יהודי העיר העתיקה מחוץ לחומות, הם מגיעים גם לסביבות הציון. בשונה משאר השכונות שנבנו על קרקעות ריקות שנקנו בסכום סביר, את אזור הציון נצלו הערבים שהתגוררו באזור כפרויקט כלכלי. היה ערבי ש'תפס' בעלות על המקום וגבה כסף מכל מי שבא לבקר. כשרצה הראשון לציון דאז, הרב אברהם אשכנזי זצ"ל לגאול את המקום, דרש הלה סכום אסטרונומי, 20,000 נפוליון זהובים".

המונים בל"ג בעומר המסורתי בציון שמעון הצדיק. שנת ה'תרפ"ז

"הרב אשכנזי לא אמר נואש ויצא לרחבי העולם בכדי לנסות לגייס את הסכום. כעבור ארבע שנים שב הרב לעיר הקודש כשבאמתחתו מחצית מהסכום בלבד". הרב פנה לוועד העדה האשכנזית בהצעה, תנו את מחצית הסכום ותהיו שותפים במחצית הבעלות על הציון והשכונה. הוועד האשכנזי קיבל את ההצעה, והרכישה התבצעה כדת וכדין. זאת, חרף ביקורת מבית נגד הרכישה, "האם יתכן שיושקע כסף רב כל כך בגאולת קרקע בעוד ישנם תושבים הרעבים ללחם?".

"בניגוד לשאר השכונות החדשות שהיו מוקפות בחומה, כדוגמת 'משכנות שאננים', או שהיו בנויות כחצרות המוקפות על ידי הבתים, דוגמת 'מאה שערים' והחצרות בשכונת נחלאות, שכונת שמעון הצדיק נבנתה כבתים בודדים על גבעה חשופה". התנאים הטופוגרפיים, סגנון הבניה והקרבה ליישוב הערבי, נתנו אותותיהם והתגלה קושי ביישוב השכונה.

כמו כל החלטות הקהילה היהודית בעיר, הגיעה השאלה לפתחם של הרבנים. "באסיפת רבני העיר בביתו של הרב שמואל סלנט, הוחלט שעקב גלי העליה החדשים, תנתן האפשרות לעולים החדשים להתגורר בשכונה חינם אין כסף למשך שלש שנים", מספר יוני. "כך בעצם החלה ההתיישבות היהודית בעת החדשה". בין התושבים החדשים נמנה הרב שלום לופס, לימים רבה של עכו ובהמשך אף משפחתו של הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שעלה ארצה בגיל ארבע.

יוני מוסיף לספר על ההסטוריה המשפחתית, "למרות שלאחר תקופה מסויימת עברה המשפחה לשכונת בית ישראל, סבא המשיך לפקוד את המקום ביום יום בכדי להתפלל וללמוד. גם בר המצוה של הראשל"צ התקיימה בבית הכנסת שעל יד הציון, ובעצם שם מסר סבא את שעורו התורני הראשון". יוני, מוסיף לנו אנקדוטה קטנה לגבי סבו והציון. "הגבאי במקום, שמע את סבא ושם לב לנעימות קולו, עקב כך הוא הזמין אותו להיות בעל קורא ושליח ציבור בשבתות ובימים טובים. סבא ספר שהוא השתכר שני גרוש על כל קריאה בתורה. כששמעתי את הסכום קצת צחקתי ביני לבין עצמי. סבא שם לב לכך ואמר לי, 'אל תצחק, באותו הזמן יכולתי לחיות שבוע שלם עם שני הגרוש האלה' ".

חיי היהודים במקום התקיימו כסדרם, עד מלחמת השחרור. "עם פתיחת המלחמה, הגיעו הבריטים למקום והודיעו לתושבים היהודים שעליהם להתפנות מן השכונה. הטיעון הרשמי היה שאין באפשרותם להגן על התושבים מפני ערביי האזור". הסיבה האמיתית היתה שונה, הבריטים רצו שהערבים ישלטו בהר הצופים, נקודה אסטרטגית וחשובה בכל האזור, והשכונה היהודית הפריעה לרצף הערבי. "בישיבה של המפקדה המאוחדת של המחתרות היהודיות 'נפל האסימון', הובן כי פינוי השכונה היתה טעות. האצ"ל שלח לשכונה חיילים שכבשו את המקום והקימו עמדה בין שכונת שמעון הצדיק לבין שכונת מאה שערים", אלא שהתגובה הבריטית-ערבית, לא אחרה לבוא. "כעבור כמה ימים הגיעו הבריטים למקום ופינו אותו בשנית. מתוך ששה חיילים יהודים שהיו נוכחים, הצליחו הבריטים לתפוס ארבעה. החיילים היהודים נלקחו לשער הפרחים, שם הופקרו בידי הבריטים להמון ערבי שביצע בהם לינץ' ורצחם נפש".

הרב יעקב יוסף זצ"ל (משמאל) על ידי בנו, יוני יוסף

עם שחרור מזרח העיר במלחמת ששת הימים, שבו היהודים למקום, אם לתפילה ואם לנסיונות התיישבות. האדמו"ר מטאלנא, רבי יוחנן טברסקי זצ"ל, ניסה להתיישב במקום, נסיון שלא צלח, לא מעט בזכות יחסי השכנות הרעועים עם הערבים שסביב. בשנת תשנ"ז, הגיעה לשכונה קבוצת מטיילים. חברי הקבוצה שמו לב לתכונה הרבה סביב בית הכנסת העתיק ובבית הסמוך והבינו כי לעיניהם מתרחש נסיון השתלטות ערבי על בית הכנסת. "המטיילים פנו לרב בני אלון, אז חבר כנסת מטעם 'מולדת' וספרו לו על מה שראו. הרב אלון פנה אלינו, כמה פעילים שהכיר, כדי שנגיע למקום באופן מידי". יוני וחבריו הגיעו למקום והתכבדו בקבלת פנים 'חמה'. "עם הגיענו זכינו למטר של אבנים וברזלים מכל הבא ליד. לא נרתענו, נכנסנו לתוך בית הכנסת ופינינו את כל חומרי הבניין". ההתערבות המשטרתית לא אחרה לבוא. "כוחות המשטרה שהגיעו למקום דרשו שנתפנה. לאחר שהרב אלון סרב וטען שאי אפשר לפנותו עקב חסינות משפטית שיש לו, הסכימה המשטרה שישאר יחד עם עשרה אנשים עד הבוקר למחרת, אז הוגשה בקשה רשמית לביהמ"ש לפנות אותנו".

גם לקרב המשפטי נערכו ה'תושבים' החדשים, "הרב אלון פנה לאבי, הרב יעקב יוסף זצ"ל, ושאל אותו מה עליו לעשות. אבא הפנה אותו לראשל"צ דאז, הרב אליהו בקשי דורון שליט"א שמתוקף תפקידו כיהן כנשיא הועד הספרדי, בכדי לבקש את הקושאן – אישור הבעלות על הקרקע – שהיה בידי העדה הספרדית. בזכות הקושאן, יחד עם יפוי הכוח שנתן הרב בקשי דורון לרב בני אלון, קבל בית המשפט את טענת היהודים ואישר להם להחזיק בבית הכנסת ובארבעה מהבתים בשכונה. ביתר הבתים גרו ערבים שהיו 'תושבים מוגנים', ע"פ הגדרת בית המשפט, כך שלא התאפשר לפנותם".

מאז התיישב במקום הגרעין הראשוני, החלו גאולות הבתים בשכונה בשלבים, בית אחרי בית. עמותת 'נחלת שמעון' ועמותת 'הקרן לגאולת אדמות ישראל' בראשות אריה קינג, נושאים על כתפם וכיסם את הגאולה כבר שנים רבות. לצערנו, לתודעה הישראלית חדרה ההתיישבות בשכונה דווקא מהכיוון השלילי. "עם הרכישה האחרונה בשנת תשס"ט", מספר לנו יוני, "החלו במקום פרובוקציות מאורגנות של פעילי שמאל קיצוני וערבים שמתגוררים בסמוך. אנחנו השתדלנו שלא להגרר למערבולת האלימות ונקטנו בפעילות מנע של צילום הפורעים. בעקבות הצילום שלנו החלו האנרכיסטים והערבים לארגן את הפרובוקציות בלילות שבת, על מנת שלא נוכל לצלם. עם הזמן התקנו במקום בהדרכתו של אבי, מערכת מצלמות עם פתרונות הלכתיים שצלמו אף בשבתות באופנים המותרים".

איך התמודדתם עם ההפגנות האלימות? איך זה הסתיים?

"כששאלתי את אבא, מה עלינו לעשות, הוא ענה מיד שעלינו לקיים מולם 'קבלת שבת', 'מי יודע, אולי זה ידליק אצל חלקם לפחות את הניצוץ היהודי החבוי'. הוא אמר, ואנחנו ביצענו. בתחילה היו כמה עשרות בקבלת שבת, עד שהגענו לשיא של 700 משתתפים בשבת חנוכה".

הסיום, היה מפתיע. "תמיד היתה לי נטיה לנסות ולדבר, להסביר – גם לאנרכיסטים שהגיעו למקום – שהאמת היא לא כמו שהערבים מספרים, שצריך לשמוע את הצד השני, לסייר, לשמוע את העדויות, לראות את הראיות. יום אחד נגשים אלי כמה אנרכיסטים ואומרים לי, 'יוני, אנחנו מעוניינים לשמוע מה שיש לך לומר'. הייתי מופתע ועם זאת עלה בליבי חשש. כשנגשתי לאבי זצ"ל לקבל את עצתו הוא שאל ממה אני חושש. אמרתי לו שאני חושש שמאחרי החזות התמימה, מסתתרת כוונה לרגל אחרינו. אבא דחה את חששותי ועודד אותי לקיים את הסיור. 'מי שישאל על כך, תענה לו שהדבר באישור שלי', הוא אמר".

ציון שמעון הצדיק (ארכיון)

וכך, באחד הימים יצא לדרכו הסיור המוזר, יוני יוסף יחד עם 30 אנרכיסטיים. "אנשים חשבו שהשתגעתי, או שאני לפחות שיכור", הוא נזכר בחיוך, "אחרים פשוט רצו לגרש את השמאלנים מהמקום. כשאמרתי שהסיור מתקיימת באישורו של אבא, כולם כבדו את רצונו, הוא הרי היה המרא דאתרא של המקום. הסברתי להם על המקום, הראיתי להם כל מה שצריך, ואפילו קראנו יחד פרק תהילים לזכות גלעד שליט, שהיה בשבי באותה העת".

ומה היו התוצאות?

"מה שאני יכול לומר לך זה שרק בודדים מבין ה-30, שבו להפגין במקום". עם הזמן, הפרובוקציות שככו והנוכחות היהודית במקום ממשיכה ביתר שאת. מנינים לכל התפילות בשבתות חגים וימות החול, מספר כוללים שפועלים בציון, שכמובן פתוח למבקרים 24 שעות ביממה. חלק ניכר מפועל המקום, נזקף לזכותו של הרב יעקב יוסף זצ"ל, שפעל רבות לקיים את הנוכחות היהודית במקום. את הקשר יוצא הדופן בין הרב יוסף לשכונה ממחיש יוני בנו בספור. "אבא היה איש הלכה מובהק, רציונאלי ורחוק ממופתים. עם הגיע חג הסוכות הראשון של המתיישבים החדשים בשכונה, הם פנו לאבא בשאלה מה לעשות עם שינה בסוכה. אבא, בפסיקה שהיתה ממש לא אופיינית לדרכו, פסק להם שישנו בסוכה ולא יאונה להם כל רע".

פעלו של הרב יעקב יוסף, מצטרף לעשייתו הברוכה של המקובל, הרב יוסף אליהו דייטש זצ"ל, משיירי שפירי ירושלים ראש מוסדות 'אנשי מעמד' ומקורבו של ה'בבא סאלי', שפעל רבות לשיקום ויישוב המקום מאז שוחרר. עד היום מרבה בנו, המשפיע החב"די – הרב חיים שלום דייטש – להגיע לציון לשיעורים והתוועדויות, כמו גם צאצאים נוספים של הרב דייטש זצ"ל שפעילים באחזקת והרחבת המקום.

אז מה הלאה?

"מאז הסיור שספרתי עליו, הבנו שאנחנו במלחמה קיומית על ירושלים, שחייבים המון הסברה וחינוך. ב"ה התחלנו לקיים סיורים בקביעות לקבוצות של יהודים מהארץ ומהעולם, לדיפלומטים ואף לקבוצות של גויים. כבר כמה עשרות אלפים סיירו במקום ושמעו את ההדרכות".

יוני מסיים בהזמנה להילולא הגדולה בל"ג בעומר, "עולו ואתכנשו להילולא...".

הכתבה פורסמה לראשונה בעלון 'גל עיני'

תגובות (2) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 16 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד