בע"ה ט' כסלו תשע"ט
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

מסע בעקבות אבני הר הבית - תיעוד

תבליטים מרהיבים, אבנים מעוצבות, טכניקות למעבר בטהרה להר הבית, וגשרים מיוחדים למעבר טמאים לבית הטבילה - מסע לגילוי סודות אבני המקדש

  • מערכת הקול-היהודי
  • ט' אלול תשע"ח - 20:22 20/08/2018
גודל: א א א
אבנים באיזור הר הבית (רפי שלו)
אבנים באיזור הר הבית (רפי שלו)

"עמיתים לטיולים" יצאו לסיור מרתק בעקבות האבנים הפזורות בפארק דוידסון בעיר העתיקה ובעיר דוד. אנו מביאים כאן בקול היהודי את סיכום הסיור כפי שכתב ירון בוצר:

סיכום העיטור האדריכלי של הר הבית מימי הבית השני - סיור בגן הארכאולוגי דוידסון והרצאה, 'עמיתים לטיולים' ועיר דוד

הסיור וההרצאה נתנו ע"י הארכיאולוגית דר' אורית פלג-ברקת: 

מרצה באוני' העברית בחוג לארכאולוגיה במדור הקלאסי. מומחית לאמנות ואדריכלות של התקופה ההלניסטית והרומית, מפעלי הבנייה של המלך הורדוס והארכאולוגיה של ירושלים מימי הבית השני ועד התקופה הביזנטית.
"מחורבן חומותייך כל אבן קטנה - אלקט ואשמור למזכרת" – לאה גולדברג



נראה כי בתקופת הזוהר בה זכינו לחיות ההשראה נמצאת בכל עבר, שפע המורשת ממנה אנו יונקים, יופיה של ארצנו והאנשים הנפלאים הבונים את עמנו, אך למרות זאת מזה כמעט אלפיים שנה מורגש חסרונה של ההשראה שהאירה את עולמם של אבותינו מלב בירתנו. בעקבות מאמץ ענקים המושקע בידי קבוצת ארכיאולוגים ניתן היום לגעת מעט בהשראה שפיכתה בלבם של אבותינו שזכו לחיות ולשפץ את בית הבחירה ולהתחבר לרגע אל תפארת הר הבית הבנוי.

את הסיור הייחודי בעקבות אדריכלות הבית השני פותחת ד"ר אורית פלג-ברקת במבואה של הגן לאומי העופל כאשר המוני העמיתים מתקבצים סביבה וסביב שכיות החמדה שמקורן מהר הבית ומוצגות סביב.

ראשית מתארת אורית את מאמץ האדירים אשר הושקע בידי קבוצת חופרים בראשותו של הארכיאולוג פרופ' בנימין מזר עם איחוד בירתנו. תחושת הדחיפות לחשיפת מורשתנו במקום אשר אך זה חזר לבעלות עברית הביאה את החופרים לנטוש את שגרת החפירות של חודש בשטח ולאחריו שאר השנה באוניברסיטה בניתוח הממצאים וכתיבת מאמרים, וכך במשך העשור שלאחר שחרור ירושלים נחפרו האזורים הגובלים בקירות המערבי והדרומי של הר הבית בקדחתנות תוך חשיפה בין השאר של יותר מ500 שברים אדריכליים משלהי ימי הבית השני שמקורם בהר הבית.

אורית ממשיכה וחולקת עימנו את עבודת הנמלים אשר נעשית מאז בידי הדור השני של ארכיאולוגים בראשותה של ד"ר אילת מזר (נכדתו של בנימין מזר) צוות אשר בו חלקה את משימת תיעוד ארגזי הממצאים והמסמכים הרבים שנאגרו בארכיונים לכדי תמונה ברורה של המימצא אשר נחשף בעשורים האחרונים ומתואר בין השאר בסיפרה שאך ראה אור "HERODIAN ARCHITECTURAL DECORATION AND KING HEROD'S ROYAL PORTICO" .

בעוד אורית מתמקמת בסמוך לשבר כרכוב מעוטר בחריטות מעשה ידי אומן אנו למדים מעט על העיטורים ששימשו את בוני הבית השני, עיטורים הנשמעים ללא עוררין לדיבר השני ולכן נעדרים מהם לחלוטין תמונות אדם ובעלי חיים, ונפוצים בהם בעיקר דגמים גיאומטריים ועיטורי צמחים ביניהם בולטים דפנה, גפן וזית. המעטרים יצרו דגמים ייחודיים וכמעט שלא ניתן לזהות חזרות של מוטיבים, כך שנוצר סביב דגם עיטור עשיר ומגוון.

מרצתנו מצביעה על אבן קשת מעוטרת בתבליט בדגם צמחי מהתקופה האומיית (תחילת התקופה המוסלמית – מאה שביעית) המוצגת במבואה לצידו של הכרכוב מימי הבית השני וחולקת עימנו מסודות המיקצוע: למרות שבמבט ראשון נראים התבליטים זהים, בתחריטים של בית שני בולטת עבודה עדינה יותר המשתמשת בגלוף לעומק שונה בסלע הגיר, ואילו בתבליט האומיי הדגם העיטורי בולט ביחס לרקע באופן אחיד ויוצר הצללה חדה שהיא סימן ההיכר שלו ומאפשרת להבדיל אם גם בקושי מסוים בין הסגנונות והתאריכים השונים.

אנו ממשיכים לגלות את תפארת העבר המשתקפת באבנים העתיקות, אבן מיל רומית אשר גולפה בשימוש משני ממעקה של גשר שהוביל להר וניתן להבחין בברור בבסיסה המגולף כרבע מעגל, שתי אבני קשת, ועיצובו של הכרכוב אשר מלבד החריטות בצידו התחתון גם מעוצב בצורה מדורגת שתפקידה לנקז את מי הגשמים מטה לכיוון המרזבים.

תוך כדי שאנו יוצאים מהמבואה לכיוון המבנה המפעים של הר הבית עוצרת אורית בסמוך לשברי עיטור אדריכלי נוספים הפזורים להם על הדשא רחב הידיים לטובת המבקרים ומפנה את תשומת ליבנו לשבר עמוד המגולף בחתך לב ואשר שכמותו היו נפוצים בנקודות המפגש של שדרות עמודים, ושבר אפריז (מונח המצטרף לכרכוב ומיד יבואר...) המעוטר בחריטה עדינה של גפן נושאת פרי. המילה הזרה מעבירה רחש של מבוכה בקהל המאזינים שלשמעו עוצרת אורית בחיוך את הסקירה ומסבירה את האלמנטים אשר שלטו בבניין העמודים בימי הבית השני.

אנו למדים מפי מדריכתנו על עיצוב עמודים אשר רווח אז – יחסי המידות בהן עוצבו, אם יש בסיס עליו ניצב העמוד אם לאו, והכותרות אשר שימשו לפאר את ראשם. בין ראשי העמודים גישרה מערכת קורות שנקראה ארכיטרב, ומעליה האפריז הנושא את העיטור של המבנה, ומעל כולם הכרכוב שתפקידו לנקז את מי הגשמים לבל ישחיתו את המבנה מטה ולשם כך בולט החוצה ובחלקו העליון עובר המרזב. 

מסענו בשבילי היצירה של בוני בית הבחירה מוביל היישר אל מתחת לפינה הדרום מערבית של ההר, שם מדריכתנו בעלת ההכרות רבת השנים עם האבנים מצביעה אל אבן בעלת גילוף אלכסוני אשר שימשה כמגלש ואל אבן בנייה עצומה המגולפת בצורת האות 'ר' ואשר רבים שכמותה שימשו לבניית חלקם העליון של קירות התמך של מתחם הר הבית, מגובה מפלס הרחבה הפנימית ומעלה, לצורך יצירת משחקי אור וצל בין חלקי האבן הבולטים והשקועים ומתן אופי ייחודי העולה על כל קיר חשוף שהוא. המגלשים שימשו בבסיסי האזורים השקועים שבין הפילסטרים הבולטים ונועדו להרחיק את מי הגשמים ולמנוע התחתרות בין נדבכי הקיר. 

אורית ממשיכה וחולקת את ידיעותיה אודות טכניקות הבניה של עמודי הענק שניבנו על ידי צרוף מספר חוליות מסותתות ואשר לצורך שינועם הותירו החוצבים זיזים רבועים ששימשו לרתימה למנוף. זיזים אלו הפכו לאלמנט עיצובי ונותרו ברבים משדרות העמודים שהוצבו במרומי ההר, ואכן אחת מחוליות אלו אשר שימשה לבניה משנית בקיר הדרומי ומצויה כיום בפינה הדרומית-מערבית של רחבת הר הבית מציגה לראווה את אותו זיז אשר היום בולט לו במרומי הקיר כמו תוהה איך התגלגל לשם... זיזים דומים נראים גם על אבני הבנייה של הכותל הדרומי בסמוך לפינות וכן על כותלי מערת המכפלה בחברון. 

לשאלת העמיתים לגבי מהות החריץ הארוך שנמתח לאורך הקיר המערבי וגובל בתחתיתה של קשת רובינסון המתנשאת מספר מטרים מעלינו, מבארת אורית כי לאחר החורבן הגיע מפלס החורבות לגובה זה (ונותר כך עד המאה ה19!) והרומים סללו את רחובם על גבי החורבות, החריץ שנקבע על ידם בקיר הוא כל שנותר מצינור ניקוז שהיה אז בגובה מפלס העיר (לתוך החריץ הושחלו לוחות הכיסוי של תעלת הניקוז).

ירידה קלה בגרם מדרגות מודרני מביאה אותנו אל מפלס הרחוב של בית שני, אשר שכן לרגלי הקיר המערבי, אותו אורית מחייה בתאוריה הציוריים, רחוב רחב מרוצף אבן גיר אשר המה מתנועת עגלות ובהמות משא המשנעות את צרכי עולי הרגל, בצידו הצמוד להר הבית שכנו חנויות רבות ומצידו השני מספר רב של מקוואות ששימשו לטהרת העולים להר.

על מנת למנוע מגע בין הנטהרים לבהמות הטמאות אשר פקקו את הרחוב השתמשו מתכנני העיר בסדרת גשרים שאיפשרו מעבר מעל מפלס הרחוב וכן במדרגות אשר חלקן עדיין עומד על תילו שאפשר עליה אל מדרכה שנבנתה מעל גגות החנויות המצויות בצמוד לכותל המערבי וממזרח לרחוב והובילה לשערים הצפוניים יותר.

ממש בסמוך אלינו ניתן לראות מספר אבני מעקה עצומות שנפילתן ממגדל ששכן במרומי ההר הותיר שקע בריצוף הרחוב ואשר על אחת מהן נמצאה כתובת המתקשרת ישירות עם המשנה "לבית התקיעה להב..", במגדל זה תקע הכהן בשופר על מנת לבשר על שבת ומועד!

בעוד העמיתים חוקרים אבן אדומה אשר שרדה ממזוזת הכניסה שהובילה אל הר הבית בראש קשת רובינסון חולקת אורית כי הארכיאולוגים אשר חשפו את הרחוב גילו מתחת לריצוף מטבעות שהמאוחרים שבהם משנת 30 לספירה. מימצא זה המצטרף לחפירה במקוואות חתומים של בתים עליהם נבנה הכותל המערבי (פינוי בינוי שנעשה לצורך הרחבת ההר) בהן נמצאו מטבעות מתאריכים דומים ומעלה את הסברה כי אולי הורדוס (נפטר ב4 לפני ספירתם)  לא סיים את שיפוץ בית המקדש כפי שסברו עד כה וכי יורשיו המשיכו בפרויקט העצום הרבה לאחר מותו.

אנו שבים אל הכותל הדרומי של ההר וחולפים על פני אבן שלפי הכיתוב וגילוף הצלב שעליה נלקחה מכנסיה המגלה שהאומיים עשו שימוש משני באבני הבניה ללא הבדל דת, ומגיעים למרגלות השער הכפול אשר היום מגדל ימי-ביינימי המשולב בחומה העות'מנית מכסה את רובו ונותרה רק מחצית הקשת אשר גם היא חסומה באבנים.

שער זה מזוהה בקרב מדריכי התיירים כמערבי מבין שני שערי חולדה המוזכרים במסכת מידות ונקרא אולי על שם חולדה הנביאה, חולש על חלקו המערבי של הקיר ואילו השער המשולש הבנוי 3 קשתות הבולטות לעין חולש על חלקו המזרחי, כניסת עולי הרגל היתה מהשער המשולש ויציאתם מהשער הכפול כנראה על מנת לווסת את התנועה הרבה של המתפללים ביעילות. אולם מכיוון שמסכת מידות מתייחסת להר הבית שקדם להרחבה ההורדוסית, אין וודאות שהשערים הדרטמיים שמרו על שמם וגם השערים החדשים נקראו באותו השם. 

בעוד זוג יונים חוקרות את החרכים במרומי השער לצורך בניית עתידן המשותף אנו ממשיכים להתעמק בעבר ובוחנים את אבן הנדבך העצומה בתחתית הקיר אשר גובהה 2 מטר ('נדבך רבא') כפול מאלו אשר מעליה והינן כנראה מבניה מאוחרת, ואת מבנה הקשת האומיי שחובר בזיזים אל השער המקורי שמעליה ניתן להבחין באבן המשקוף סדוקה ששרדה ממבנה השער המקורי.

אורית חולקת עימנו את השאלה בה עוסקים החוקרים ועליה נדון בהרצאה מאוחר יותר האם מבנה השער, ששרידיו השתמרו טוב יותר בתוך מבנה הר הבית והנגישות אליו מאוד בעייתית כיום, הינו מבנה השער המקורי או שיפוץ מאוחר יותר, ודנה בגישות השונות להתמודד עימה.

קרני השמש האחרונות מאפשרות לנו חסד אחרון של בין ערביים למרגלות השער המשולש שם אנו למדים כי לצורך הרחבת מבנה ההר דרומה התגברו המהנדסים על המדרון המשתפל תחתינו באמצעות מבנה תמיכה המסתמך על עמודים וקשתות המשתרע מפינתו הדרום מזרחית של ההר ועד השער המשולש, מבנה שקיבל את השם "אורוות שלמה" ומשמש היום כמסגד.

אורית מוליכה אותנו אל אבן המזוזה המערבית של השער אשר גודלה מעיד כי היא היחידה אשר שרדה מהשער המקורי, ואל מרפסת תצפית הפונה למזרח להתבוננות בנדבכי הבסיס של הכותל הדרומי הבנויים תוך נסיגה של כ-3 ס"מ על מנת להוסיף ליציבות המבנה ולמנוע אשליה של קיר העומד לקרוס כלפי אלו המביטים מלמטה, אשליה הנוצרת בקירות ישרים וגבוהים. בסמוך אנו מאתרים בקלות קיר אבני גזית הבנוי בניצב להר והשתמר היטב, לידו התגלתה כתובת המזכירה את הזקנים – אולי כאן ישבה הסנהדרין?

התצפית ממשיכה ומגלה חוליות עמודים שהדרדרו מהר הבית מטה, ושרידי מקוואות אשר באופן חריג מדרגות מוליכות אליהן מכל צדיהן. לבסוף תוך צביטה של כאב, קו פיח שנותר מהחורבן מגלה את התוואי של סדרת קמרונות מימי הבית השני בצמוד אל בסיס הכותל הדרומי ושימש אולי כבסיס לכבש ממנו עלו הקורבנות להר?

אורות החשמל הניצתים מכל עבר מזכירים כי תם זמן הסיור ואנו עוברים אל אולם הכנסים של מרכז דוידסון לשמיעת הרצאה מאלפת בנושא סיורנו.

----------- הרצאה באודיטורים של הגן הארכיאולוגי דוידסון ---------------

הביקוש העצום להרצאה הייחודית ניכר היטב באולם המלא מפה לפה ובכיסאות המתקפלים שהוצאו מהמחסנים על מנת לאפשר לכל נרשמי הסיור להאזין בנוחות להרצאה.

אורית פותחת את ההרצאה המרגשת בציינה כי מבית ראשון לא נמצא ולו מימצא בודד ואף המימצא מבית שני דל ביותר ומגיע ברובו משברים ששימשו לבניה משנית או ששרדו את משברי הזמן תחת גלי ההריסות של חורבן הבית (על ההר כמעט ולא שרד דבר ואף כיפת הסלע בנויה על סלע היסוד), אך למרות זאת כפי שראינו בסיור ובהמשך ההרצאה משברי האבנים ניתן ללמוד רבות על האכיטקטורה והעיטורים של התקופה ואולי אף לבאר מעט עובדות היסטוריות השנויות במחלוקת.

אורית מתארת בליווי שקופיות את הממצאים שנחשפו מלבד שברי האבנים, ביניהם מקוואות ובורות מים ומתארת בפרוטרוט את המימצא הקרוב ביותר לקודש הקודשים שניתגלה והוא שתי כתובות בלעז שאסרו על כניסת זרים לעזרת הנשים.

בעזרת מפה המראה את ההר ממעוף הציפור אנו נוכחים בשלושת שלבי הבניה בהן הורחב ההר, המבנה המקורי ולאחריו הרחבה חשמונאית קטנה, ולבסוף הבניין העצום של הורדוס אשר הרחיב את שטח ההר לדרום וצפון בכ 30 מטרים עליהם נבנו מבני עזר ואילו למערב בצורה צנועה יותר ששימשה בעיקר כמעבר, החלק המזרחי השוכן על מתלול הקדרון לא הורחב מטעמים טכניים של קושי להתגבר על המדרון התלול אך שופץ אף הוא מספר פעמים.

מרצתנו דנה בזהות בונה ההרחבה האחרונה כפי שעלתה במהלך סיורנו ומצטטת מכתבי יוספוס  פלביוס המפאר את הורדוס כיוזם ומבצע ההרחבה האחרונה של המקום כנראה 20 שנה לפני ספירתם ובמהלך 8 שנים בהן ארך מבצע עצום זה.

מובאות אחרות מספר קדמוניות אשר לפלביוס רומזות כי מבצע הבניה ארך זמן רב יותר וכי נסתיים רק בשנת 62, ואכן כמו שנוכחנו במהלך הסיור מטבעות שנתגלו תחת מרצפות הרחוב ובבסיס הכותל המערבי מראות כי מבצע הבניה נמשך זמן רב לאחר פטירתו של הורדוס.

אורית ממשיכה ומחזקת טענה זו על ידי השוואה עם מיזמי בניה בעלי סדר גודל דומה מאותה תקופה, מקדש יופיטר בבעל בק ומקדש בל בפלמירה, אשר דרשו אף הם עשרות שנים להשלמתם.

לבסוף מסכמת אורית כי העדויות מצביעות שהבניה החלה בימי הורדוס בכותל המזרחי ונסתיימה עשרות שנים לאחר מותו בכותל המערבי.

מרצתנו מצליחה לפשט את החומר הטכני בעיקרו לכדי מצגת מרתקת ובהירה ומושכת את קהל המאזינים לתאור של הסוגיות ה"חמות" בעולם הארכיאולוגיה וכיצד הגילויים בהן דנו מבארים אותן והראשונה מביניהן היא סוגיית הסטיו המלכותי המתואר בפירוט רב על ידי פלביוס.

מתאורו אנו למדים כי הורדוס בנה על הרחבת החלק הדרומי של הר הבית מבנה מוארך בעל 3 חללים הנתמך בשורות עמודים שהשתרעו מהקצה המזרחי של ההר אל מערבו. היות שפלביוס הינו המקור היחיד המתאר מבנה זה פונים הארכיאולוגים למקורות שונים על מנת להבין את טיבו במדויק. ממתחמים דומים שנבנו באזור הנקראים קיסריאה (מתחמים שהוקדשו בראשונה ליוליוס קיסר ובהמשך לפולחן הקיסר הרומי באשר הוא) ניתו להסיק כיצד נראה הסטיו המלכותי, ובעיקר הקיסראום בקירינה (לוב) שהשתמר בצורה טובה.

אורית מתעמקת בניתוח שברי האבנים ששרדו וכיצד ניתן להסיק מהן על עיצוב הסטיו. 12 חוליות העמודים אשר שרדו מתוך 162 עמודים אותם מתאר פלביוס (בכל עמוד לפחות 3 חוליות) שאת חלקם ראינו בסמוך לשער המשולש לאחר שנפלו מהסטיו בעת החורבן. העיטורים אשר מהם ניתן לחשב את המרווח בין העמודים ואת צורת כותרותיהם, כיצד לנתח את הטקסט כדי להבין את מידות המבנה וכיצד ניתן להעזר במידותיה של קשת רובינסון ובמעבר התת-קרקעי שמעברו הצפוני של השער הכפול על מנת לשחזר את רוחבו של הסטיו.

המסקנה המלומדת כפי שניתן לראות בשקופית מאויירת מתארת מבנה מפואר בעל מידות של 38 מטר רוחב (מתוכם 32 שהוספו על ידי הורדוס להר מדרום) ואורך של 180 מטר.

קומתו של המבנה הגיע ל10 מטר בקומה הראשונה ו- 7.5 מטרים נוספים מעליו בם התנשאה קומתו השניה.

אכן מבנה מרשים המסביר את ההתלהבות והפירוט בה תיאר פלביוס את הסטיו המלכותי.

הסוגיה השניה בה עוסקת אורית היא האם השער הכפול אשר השתמר בתוך הר הבית ואשר צולם ונמדד בעת שעוד התאפשרה גישה למקום הינו המבנה המקורי או שחזור מאוחר יותר?

מהצילומים ניתן להבחין בברור כי מבנה השער הפנימי הכיל כנראה מסדרון שעליו חלשו 8 כיפות מהן 4 שרדו עד ימינו ועל 3 מהן עדיין ניתן להבחין בעיטורים. סברה כי מדובר בעיטורים ביזנטיים נשללה לאחר חקירה של שרידי כנסיית הניאה הביזנטית אך נותרה סברה קשה להפרכה כי מדובר בשיחזור מהתקופה האומאית אשר כפי שראינו בתחילת סיורנו יצרו עיטורים בהשראה עמוקה מאלו של בית שני.

אורית מתעמקת בהשוואת העיטורים עם עיטורים שנחשפו בקברי בית שני בגיא בן הינום, ומסיימת את הרצאתה בתמונה המראה את חלקו התחתון של קיר השער בו ניכר בבירור הסיתות ההרודיאני בחלקו הנמוך של הקיר, ובהחלקה שברור שנעשתה מאוחר יותר בחלקו העליון כנראה על יד המוסלמים פריט מידע אשר מוכיח בוודאות כי השער הינו השער המקורי מימי בית שני אשר עבר שיפוץ שטחי בתקופה המוסלמית.

עם צביטה בלב אנו מסיימים את הנגיעה המפעימה בבנין הבית השני, בתקווה אישית לחזרת תפארת העבר אל ההר במהרה בימינו.

האירוע היה לכבוד צאת ספרה של דר' אורית פלג-ברקת -
HERODIAN ARCHITECTURAL DECORATION AND KING HEROD'S ROYAL PORTICO
הספר הוא למעשה פרסום ראשון של פריטי העיטור האדריכלי מימי בית שני שהתגלו בחפירות שערך בנימין מזר למרגלות הכותל הדרומי ודרומו של הכותל המערבי בעשור שאחרי מלחמת ששת הימים. בחפירה התגלו כמה מאות פריטי אבן מעוטרים באיכות מעולה שמקורם בסטיו המלכותי ובמבנים אחרים שנבנו בשלהי ימי הבית השני בדרום הר הבית וסביבותיו. בספר ארבעה פרקים: הפרק הראשון סוקר את התפתחות העיטור האדריכלי הקלאסי בארץ-ישראל מראשית הופעתו בתקופה התלמית ועד לחורבן הבית בשנת 70. הפרק השני הוא דיון וניתוח של פריטי העיטור שנתגלו בחפירה. הפרק השלישי עוסק בתרומת הפריטים לשחזור מבנה הסטיו המלכותי המתואר בספר קדמוניות היהודים של יוסף בן מתתיהו והפרק הרביעי עוסק בתרומת הפריטים לפתרון שאלת תיארוך הכפות המעוטרות במעבר השער הכפול. בסוף הספר קטלוג של הפריטים. הספר יצא בהוצאת קדם של המכון לארכיאולוגיה והוא מבוסס על עבודת הדוקטורט ר' אורית פלג-ברקת שאושרה בהנחייתם של פרופ' גדעון פרסטר ופרופ' רינה טלגם. כאן המקום להודות לדר' אילת מזר שעומדת בראש פרויקט פרסום חפירות בנימין מזר.
תודות גדולות:

לד"ר אורית פלג-ברקת על מגע בלתי אמצעי בפלאי הבניה של אבותינו ועל הרצאה נהירה וסוחפת החושפת את גילויי המחקר,
לאנשי עיר דוד השותפים להפקת האירוע: אורן ספיר - מדריך בכיר, אביעד יקותיאלי - מנהל הגן הארכיאולוגי דודיסון ולעומד בראשם דוד רודמן - מנהל תחום הדרכה ותוכן 

לסבא-עמית על סיור ייחודי ומלא השראה,

ולעמיתים שבאו ללמוד ולחלוק את יופיה של מורשתנו.

תגובות (1) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 60 מהשבוע האחרון