אתמול הציגו כלי התקשורת סרטון בו רואים ערבי הנכנס לשטח פרטי בשעה לא מקובלת, ומקבל דלי צבע על הראש. הסרטון הוצג בזעזוע עמוק, מהאלימות וההשפלה הלא ראויות. זאת אפילו בלי להסתיר את המצב הקשה בו שרויים תושבי שכונות התפר בירושלים, משם הגיע הסרטון לפי ערוץ 10, כאשר ערבים המסתובבים בשכונות פוגעים בבנות יהודיות ומייצרים אווירה עוינת ליהודים בשכונות שהיו בעלות צביון יהודי מובהק.
עם כל הכבוד, אני מזועזע הרבה יותר מהמציאות בה תושבי שכונות שלמות בירושלים, ובערים רבות אחרות בארץ, חיים תחת טרור כפשוטו בתוך השכונות בהן הם גרים, בלי שום הגנה מהמשטרה. האם דלי צבע על הראש הוא תגובה כל כך נוראה למי שנכנס לחצר שלי, אחרי שסבתי ממכה של גנבות? האם דלי צבע על הראש הוא יותר גרוע מלהטריד את הבת שלי – מציאות יומיומית בשכונות ירושלים, שנגדה לא עושה המשטרה דבר?
אבל ערבי שפיתה בת יהודיה לתוך הכפר לא מזעזע את התקשורת. דלי צבע דווקא כן.
כשזה היחס למצוקה, כשבמקום לדרוש באופן רציף טיפול בבעיה המחמירה של השתלטות של ערבים על שכונות ועל הרחובות, בוחרים להזדעזע מדלי של צבע – מה נשאר לאזרח הקטן לעשות חוץ מלתמוך בתג מחיר? מי שתהה על תוצאות הסקר על תמיכת הציבור היהודי ב'תג מחיר' יכול למצוא כאן התחלה של תשובה.
בכל זאת, מה שעוד נשאר לו לצופה המתוסכל, חוץ מההבנה שהוא מגלה כלפי מי שבייאושו מהממסד פנה לצעדים עצמאיים, הוא להפנים את העובדה שהממסד לא מייצג אותו ולהתחיל לשאול – מי כן מוכן לייצג אותי, את היהודי הפשוט, זה שרוצה לחיות במדינה יהודית נורמאלית, בלי לפחד להיות יהודי.
צביקי בסוק 1 י"ז אדר ב תשע"א 23:09 צביקי בסוק