בע"ה י"ט אדר ב תשפ"ד
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

"משתחררים מהסרט" - כך נשטפו מוחות החיילים לקראת הגירוש

לפני כשבוע זכה הסרט 'זוהר הרקיע' במקום השני בפסטיבל קולנוע דרום. הסרט העלילתי, אותו יצרו יחדיו בוגר בית הספר לקולנוע של תורת החיים ומגורש מחומש, מגולל את סיפורו של פרח טיס הנקרע בין הכנפיים הנחשקות אותן יזכה לענוד רק אם ישתתף בגירוש, לבין הקשבה לקולו הפנימי שקורא לו לסרב פקודה.

  • אברהם בנימין
  • ד' תמוז תשע"ב - 20:33 24/06/2012
גודל: א א א

לפני כשבוע זכה הסרט 'זוהר הרקיע' במקום השני בפסטיבל קולנוע דרום. הסרט העלילתי, אותו יצרו יחדיו בוגר בית הספר לקולנוע של תורת החיים ומגורש מחומש, מגולל את סיפורו של פרח טיס הנקרע בין הכנפיים הנחשקות אותן יזכה לענוד רק אם ישתתף בגירוש, לבין הקשבה לקולו הפנימי שקורא לו לסרב פקודה.

"גרתי חמישה חודשים בגוש קטיף לפני שנחרב, ויצאתי משם מחוזק מהאמונה התמימה שהיתה בקרב תושבי הגוש, אנשים צדיקים, מאמינים וישרי דרך. במחשבה שניה, אולי יותר נכון לקרוא לזה נאיביות", אומר אליהו בנימין, (אין קשר לכותב השורות. א.ב) במאי הסרט "זוהר הרקיע", המביא לראשונה את סיפורו של חורבן גוש קטיף מנקודת מבטם של חיילי צה"ל. "הנאיביות הזו, היתה חלק משטיפת המח שתוכננה על ידי  מערך הפסיכולוגים שהובילו את תכנית הגירוש, והיתה טריגר משמעותי בעבודה על הסרט".

לפני כשבוע זכה 'זוהר הרקיע' במקום השני בקטגורית קולנוע עלילתי עצמאי, בפסטיבל קולנוע דרום של מכללת ספיר, אליו התקבלו מתוך עשרות סרטים שביקשו להתמודד. "הסרט נעשה מתוך תשוקה גדולה לספר את הסיפור, זהו סרט חברתי נוקב המעביר ביקורת גלויה על תכנית ההתנתקות מתוך חמלה ואהבת ישראל", כתבו השופטים בנימוקיהם.

שבע שנים עברו מאז. הבתים נהרסו, שלטי המחאה קופלו וצבעם הכתום דהה. רק דוק קטן של שגרה דוחקת מכסה על הפצע המדמם בליבם של עקורי גוש קטיף, שרבים מהם טרם שיקמו את בתיהם וחייהם.

סרטו של בנימין 'זוהר הרקיע', כשמו המבצעי של תכנית ההתנתקות, מציג את אדם, פרח טיס, הנקרע בין הכנפיים הנחשקות אותן יזכה לענוד רק אם ישתתף בגירוש, לבין הקשבה לקולו הפנימי שקורא לו לסרב פקודה. הסרט חושף את שיטות שטיפת המוח שעברו החיילים והשוטרים לקראת ביצוע הגרוש, שזכו לכינוי 'ההכנה המנטלית' ונחשפו בידי צוות מצומצם של חוקרים לאחר הגירוש.

רגע לפני קבלת הכנפיים נקלע אדם לסיטואציה שלא חלם שיגיע אליה, ונקרא עם חבריו לאימון ייחודי המכשיר את החיילים לבצע את ההתנתקות. הסרט עוסק בחוויה של אדם כחייל, במשבר שעובר עליו ובדילמה בין הרצון להיות טייס לבין הקרע הפנימי שהוא חווה - וכל זאת לצד המשבר האישי שעובר עליו ונוכחותו של הסב - מראשוני הטייסים בצה"ל, בוגר האצ"ל ויוצא אלטלנה.

בסרט משתתפים שחקנים ידועים יותר כמו רז זלצרמן בתפקיד 'אדם' – וגם ידועים פחות, אך בעלי נגיעה אישית מעניינת. בני ליס, כתב ההתיישבות הוותיק של ערוץ 1, מגלם בסרט את עצמו; השחקן חנן סוויסה, המגלם בסרט את תפקיד מפקד החיילים, היה קצין בצה"ל בזמן הגירוש, והשחקן  יוסק'ה נחמיאס, המגלם את דמותו של הסבא, משחק בסרט את עצמו - שכן הוא היה בעברו איש אצ"ל וחווה על בשרו את אירוע אלטלנה.

בעין הבלתי מקצועית של כותב השורות, איכותו של 'זוהר הרקיע' נמדדת בעיקר ביכולת לחבר בין טקסטים עמוקים, שלא מופיעים בדרך כלל על המסך הישראלי, לבין תסריט שמצליח להישאר סוחף ומרתק למשך הסרט. סצנת הרעש שאופף את אדם ברגעי השיא של האימון, היא החזקה ביותר לטעמי, אם כי חלק מרגעי הדרמה בסוף הסרט היו נגועים במעט קיטש הוליוודי.

קדימון של "זוהר הרקיע"

בנימין, תלמיד בית הספר לקולנוע יהודי של ישיבת תורת החיים, החל את כתיבת התסריט לזוהר הרקיע כפרוייקט גמר לשנה ב', בה לומדים קולנוע עלילתי. בהמשך חבר לבני גל, מגורש מהיישוב חומש, המתגורר כיום ביישוב גבעת אסף שבבנימין. "נהיינו חברים בלב ונפש, והלכנו עד הסוף, עם סכין בין השיניים בתקציב מדולדל שאין דומה לו", מסרב בנימין לציין את הסכומים המדוייקים. בליווי ובליטוש צמוד של אנשי מקצוע הפך פרוייקט הגמר לסרט עלילתי באורך מלא.

בריאיון לקול היהודי, מספר בנימין על לידת הסרט ותהליך ההפקה, סודק מיתוסים על תעשיית הקולנוע הישראלי, וגם מנסה להסביר האם וכיצד יכול קולנוע להיות יהודי.

איך בעצם נולד כל הרעיון לסרט, לנקודת המבט הייחודית שלו?

"הרעיון לסרט שמספר את סיפורו של החייל, את סיפורו של צה"ל בגירוש, הגיע כשנחשפתי למעשי המחאה של חיילי צה"ל בשנים האחרונות, כמו הנפת השלטים ולבישת החולצות בטקסי ההשבעה, שאמרו בעצם אל תכניסו אותנו למקום הפוליטי הרקוב הזה. זה מאוד משך אותי, להבין את התהליכים שהניעו את מי שהוציאו אותי מהבית".

"בשלב התחקיר הגעתי לחומרים מאוד חזקים, מתוך המחקר שערך צוות 'המצ"ח' – הכנה מנטלית צוות חקר. גיליתי שאין מודעות ציבורית למערכת שטיפת המח שעברו רבבות חיילים בצה"ל על מנת שהגירוש אכן יצליח להתבצע. גם אם אנשים מודעים לכך שהיתה שטיפת מח, הם לא מודעים לדקויות ולניואנסים, ולכן הסרט מספר בעיקר את סיפור ההכנה המנטלית, הוא לא מגיע בכלל לחורבן הגוש".

האם הקונפליקט הסוער שמוצג בסרט, אכן משקף את מה שחוו החיילים בזמן הגירוש?

"בהחלט כן", אומר בנימין. "לכל חייל, חיילת או איש משטרה, היתה מעטפת של לבטים קשים. קונפליקט עם העולם, עם המערכת הצבאית, המשפחה הקרובה, ובעיקר עם עצמו ועם עולם הערכים שלו, למעט אחוז מבוטל של כאלו שלקחו חלק בגירוש מתוך שמחה לאיד ושנאה".

"הפסיכולוגים שזיהו את המגמה הזו, הבינו שזו המשימה עם הפוטנציאל הגדול לסירוב פקודה בתולדות צה"ל, לכן ההכנה לגירוש נעשתה באופן מובנה שקיטלג את ההשתתפות בגירוש כמעשה חיובי. בגדול, האמירה היתה שמדובר בהחלטה שהתקבלה על ידי רוב דמוקרטי, ועל הממשלה לבצע אותה בכל מחיר כדי לשמור על הדמוקרטיה, ובמידה והגירוש ייכשל זה יהיה 'חורבן בית שלישי'. פתאום אפילו הג'ובניקים הפכו להיות בחזית, ונכנסו לאור הזרקורים", אומר אליהו, שממליץ ללמוד עוד על הנושא באתר האינטרנט של צוות המחקר.

\
r\n[caption id="attachment_35828" align="aligncenter" width="540" caption="האימונים לוו בידי פסיכולוגים צמודים. מתוך הסרט"]

אם הקונפליקט היה כל כך עוצמתי ונוכח, כיצד שכמעט ולא היתה תופעה של סרבנות?

"אפשר להבין מכך את עוצמת הכח וההשפעה של ההכנה המנטלית שהתבססה על מחקרים אמריקאיים ואירופאים על פסיכולוגיה של ההמון. גם צוות הפסיכולוגים שהתחיל כבר לתכנן אותה כשנה לפני אישור ההתנתקות בכנסת, סבר שהצפי לביצוע מלא של המשימה עומד על שלושה חודשים, כאשר בפועל היא נמשכה על פני כשבוע בלבד".

"צריך לזכור ששטיפת המח היתה במקביל גם על התושבים והנהגת המתיישבים. 'לשחק על פי הכללים', 'לא לשבור את הדמוקרטיה', ובעצם לחשוב כאילו הם מובילים מאבק ממשי, כאשר בפועל הגיעו לכישלון ידוע מראש, ולא היתה כמעט התנגדות אמיתית".

התרגולים המתמשכים כללו סימולציות מדוקדקות – צעידה צבאית במסת אדם אדירה שנועדה לפהחיד ולמנוע התנגדות, הסטת מבט וניתוק רגשי, הדמיית עימותים בין חיילים למתיישבים - אותם שיחקו החיילים עצמם בתורות מתחלפים, טכניקות פסיכולוגיות למשא ומתן כמו הכלה ואמפטיה, סייעו לחיילים לבצע את משימתם ביעילות ובמהירות רבה מהמתוכנן.

"בפועל המטענים הרגשיים היו יותר קשים ממה שנחווה בתרגול, אבל באיזשהו מקום, לאחר שאתה מחקה מישהו במצבים קשים, אתה מתחיל לזלזל בו", אומר בנימין. "לצערי גם היום יש חיילים שעוברים הכנות דומות בתוכן לפינויים נקודתיים או לקראת מהלכים גדולים יותר של עקירה כמו שצפויים בקרוב".

סרטון אמיתי מתוך האימונים לגירוש

איך היית רוצה שהצופה היהודי הממוצע יצא אחרי הסרט?

"צריך לזכור שמסרט כל אחד יוצא אחרת", הוא מחייך. "הסרט שלנו בא לספר סיפור. של הפגיעה הנפשית של חיילים וחיילות, שחלקם עדיין לא מוכנים ולא מסוגלים בכלל לספר את החוויות שלהם. יש כאן סוגיה מאוד אנושית, שאלה מוסרית בסיסית. מה מותר לחייל צה"ל לעשות ומה אסור לו".

האם אינך רואה סתירה בין דיבור על אנושיות והומניות לבין הגדרת הסרט כקולנוע יהודי? מה יקרה אם חייל יידרש להוציא מהבית ילדים של ערבים?

אליהו לא רואה סתירה בין השניים. "הסרט הוא סרט יהודי, ומדבר על הקונפליקט בתוך היהודים. לצה"ל יש ייעוד אחד, להגן על העם היהודי, ולפעול מול האויב. במסגרת מלחמתית, אין שום בעיה לעשות זאת לאויב. במציאות של מלחמה עם האויב, זה בהחלט יכול להיות חלק ממה שצריך לעשות".

הרגשת שהדיונים האלו הגיעו גם לזירת הצילומים, בין השחקנים?

"השחקנים וצוות ההפקה, מורכבים מכל גווני עם ישראל. היה הרבה שיתוף פעולה, וכל אחד נתן את הטוב ביותר", הוא חולק שבחים ביד רחבה. "אני כתסריטאי, הסתכלתי על זה מהנקודה היהודית. הרוב הסכימו עם תמצית הדברים בעיקר מהכיוון ההגיוני והמוסרי. להערכתי זה גם משקף את הרוב הדומם בעם ישראל, שמתנגד לערב את צה"ל במשימות נגד אחים".

\
r\n[caption id="attachment_35836" align="aligncenter" width="553" caption="קולנוע יהודי - מתוך צילומי הסרט"]

איך התייחסו לסרט בפסטיבל הקולנוע?  

"אנחנו מאוד מעריכים את הפסטיבל, שיצאו לו כל מיני סטיגמות לגבי כיוונים פוליטיים. זה לא נכון. יש שם במה איכותית שנותנת לכולם מקום. חסרים רק יוצרים נוספים מנקודת מבט יהודית. בקרנות המימון לקולנוע יש יותר בעיה להשיג תקציבים, אבל אני מקווה לראות שינוי גם שם".

בכלל, איך מתייחסים לז'אנר שמגדיר את עצמו מראש כקולנוע יהודי ועם אמירה פוליטית מאוד נחרצת?

"קולנוע יהודי הוא קולנוע עם ייעוד, וייעוד זו לא מילה גסה. כמו שיהודי פועל כדי לגלות את ה' בעולם, כך גם קולנוע יהודי – נועד כדי להפוך את העולם למקום יותר טוב. זה לא רק במישור הלאומי, אלא גם ברמה הכי פרטית. מה שנקרא, לתקן עולם במלכות ש-די".

עם כל המטען הזה שאתה מציג, לא התגנבה בך מחשבה, שהזכיה בפרס היתה מעין 'זריקת עצם'?

"זו לא היתה ההרגשה", עונה בנימין בנינוחות. "הסרט התקבל לפסטיבל מתוך עשרות סרטים שנעשו באופן מקצועי וטוב. השופטים לא מחייבים לפסטיבל, והשיפוט נעשה על פי פרמטרים מקצועיים של בימוי, משחק, תסריט וצילום. עם כל המטען הזה שדיברת עליו, זוהר הרקיע הוא סרט ערכי, לא עוד איזה סיפור אהבה נדוש ממחוזות תל אביב. זה היה לדעתי גם אחד מהשיקולים המרכזיים של השופטים להצביע עליו כזוכה".

 "עוצמתי, מעורר מחשבה ומעביר אהבת ישראל"

אחת מצוות השופטים, השחקנית רותם זיסמן-כהן, שחקנית ישראלית מוכרת ומוערכת בסדרות ובסרטים ישראלים, לא היססה לשבח את הסרט.

\
r\n[caption id="attachment_35833" align="aligncenter" width="553" caption="אליהו בנימין ובני גל לאחר הזכייה בפסטיבל"]

"מה שתפס אותי בזוהר הרקיע, זו איזושהי אמת. מעבר לקולנוע - משהו מרגש, מסר מאוד חזק. מסר שצריך להגיע לאנשים ולחשוב מהו התפקיד של הצבא. לראות ולהבין, מה קרה מאחורי הקלעים (של ביצוע תכנית ההתנתקות א.ב.). לאחר מעשה זה גורם לחשוב שחס ושלום לא יקרה לנו בעתיד עוד דברים כאלה".

"עובר משהו שהוא יותר גדול מהסרט. מעבר לסיפור של הטייס והמשפחה שלו. מעבר לפשט, זה גרם לי לחשוב באיזה מדינה אני רוצה להיות, ושיהיה לי ילד חייל אני אדע לאיפה אני שולחת אותו. חשוב גם מבחינה אינפורמטיבית שאנשים ידעו מה קרה שם. זה סרט עוצמתי, נוגע ללב, מעורר מחשבה, ומעביר הרבה אהבת ישראל שזה משהו שהוא לא כל כך נפוץ בימינו"

הסרט הטרי כבר הוזמן לפסטיבל קולנוע נוסף באירופה. בנימין וגל מקווים לקטוף עוד פרסים וזכיות, ולסרט כבר הושק אתר אינטרנט בו מתפרסמים קדימונים, תמונות וסרטונים אוטנטיים של אימוני ההכנה המנטאלית, וגם של מועדי ההקרנות הבאות שישולבו בדיון עם יוצרי הסרט על ייעודו של צה"ל, ומה בעצם קרה שם, לכולנו, בקיץ הכתום והבוער.

תגובות (18) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


2 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 18 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד