החיילים האטומים, ספרי הלימוד שנשארו בתלמוד תורה ביום הגירוש והמאבק שלא היה, החלום להיות קצין כמו אבא שנגנז, והתפילות לקב"ה. הסרט כשנהיה גדולים, אותו ביים משה כהן, מתעד את הגירוש מגוש קטיף בצורה אותנטית מנקודת מבטם של הילדים נתנאל וינון צדוק שגורשו עם משפחתם מנווה דקלים שבגוש קטיף.
הסרט צולם מיד אחרי הגירוש במסגרת לימודים בבית הספר לקולנוע יהודי 'תורת החיים', ומתפרסם כעת לראשונה, שתיים עשרה שנים אחרי הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון.
"הגירוש מגוף קטיף סופר מכיוונים רבים ושונים", סיפר לקול היהודי הבמאי משה כהן. "בסרט בחרנו לתאר את הגירוש דרך נקודת נקודת מבטם של הילדים. הילדים שהרגישו כל כך קטנים וחסרי אונים מול הגירוש שבא ושטף את ילדותם חוו את הכל באופן שונה, עם כל עוצמות ההלם של חוסר ההבנה למה שבדיוק התרחש אז, גם ברגעי הגירוש עצמם".
כהן מספר כי הסרט נעשה כתרגיל סיום של שנה א' בבית הספר לקולנוע יהודי. הוא צולם ונערך כשנה לאחר הגירוש, אך כהן, שגורש בעצמו מגוש קטיף וגר בשכנות לגיבורי הסרט נתנאל וינון, התקשה עד כה לפרסם ברבים את התיאור החווייתי שנוגע לחורבן האישי שהוא חווה.
עכשיו כעבור שתיים עשרה שנה, כשכולם קצת יותר גדולים ומבינים הוא החליט לפרסם אותו לראשונה ברבים.
עצוב ומרגש 1 ח' אב תשע"ז 21:35 אפי