בע"ה כ"ט תשרי תשע"ח
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

איפה לחפש את המטבע?

לא רק בבית המדרש. כיצד מחפשים את ה' בחיים השוטפים?

  • יהושע הס
  • ח' אלול תשע"ה - 16:14 23/08/2015
גודל: א א א
יהושע הס
יהושע הס יהושע הס - מלווה עסקי במגזר הדתי והחרדי
הרשם לעדכונים מהבלוג שלי

בפרשת התשובה כתוב: "ובקשתם משם את ה' אלוקיך ומצאת".איפה באמת צריך לחפש, לבקש, את ה'?

הייתי חושב שבבית המדרש. שם הוא נמצא גלוי, לא? בשאר החיים שלי הוא גם נמצא, בודאי, אבל שם הוא מסתתר. אז אם אני מחפש אותו, כדאי שאחפש במקום הקדושה.

הבעיה היא שאז זה דומה למי שאיבד מטבע בחושך,ומחפש אותה מתחת הפנס. בבית המדרש זכרתי את ה', איפה איבדתי אותו? - בחיים השוטפים, איפה שלא כל כך זכרתי שהוא קיים. דווקא שם אני צריך לחפש אותו, "ובקשתם משם" - שם, לא כאן.

איפה ה' הלך לי לאיבוד?

אפשר לומר שזה מזמין אותי להתבונן איפה זה אומר להתבונן במה שעברתי ולשאול - איפה איבדתי את ה'? איפה שכחתי אותו? ומה הייתי עושה אחרת לו הייתי זוכר אותו? חיפוש כזה מעורר אותי להרגיש את הרצון להתקרב שוב אל ה'. החרטה על העבר היא חרטה על שכחת ה', והקבלה לעתיד היא - להתנהג באירוע הבא מתוך מודעות אל ה'. להכניס אותו בתוך מערכת השיקולים שלי במודע.

איפה המטבע? (יהודה פרל)

כשמבינים זאת כך, ה' בעצם פונה אלי ואומר: הייתי רוצה שתחשוב עלי גם כשאתה עסוק בעסק שלך. אני לא אומר לך בדיוק מה לעשות בכל דבר. אם זה היה חתוך לגמרי, זה היה בעצם כמו להיות בבית המדרש. איפה שהאסור והמותר ברורים. בחיים הדברים הרבה פחות חתוכים, יש בהם הרבה יותר צדדים. כל בעל עסק הוא גם שופט, גם שוטר, גם בעל דין - הכל ביחד. מה שה' מבקש מאיתנו זה לבקש אותו. לחשוב עליו בתוך מערכת השיקולים הכללית שלנו. ואז, מה שלא נחליט - יהיה ככל הנראה הרבה יותר מאוזן והרבה יותר קרוב אליו.

במשפט אחד: העסק שלי הוא גם העסק של ה'. ה' מתעניין בו. האם אני מודע לזה? אם לא - על זה כדאי לי לעשות תשובה. ה' מחכה לזה.

לתפוס את הרגע

ועוד משהו קטן: לפעמים, חשיבה מהסוג הזה מעוררת אצלנו גם רגש כלשהו. זה יכול להיות רגש של צימאון להיות יותר קרובים, או דווקא רגש של יאוש - כמה אנחנו רחוקים. גם יאוש זו הרגשה. המתים לא מיואשים. הם מתים. אם אני מרגיש משהו, סימן שיש חיים. לכן הרגש הזה הוא יקר. אבל הוא ילך לאיבוד מיד כשנמשיך לעבוד בעסק. אבל זה התפקיד שלנו, לעבוד בעסק. אנחנו לא אמורים לעזוב הכל וללכת ללמוד. "ובקשתם משם", זוכרים? ה' שם אותנו כאן. אז מה נעשה כדי שזה לא ילך לאיבוד ולא יברח?

זה כמו אור, שצריך פתילה כדי להתפס. או מים, שצריך כלי כדי להחזיק, שלא ינזלו ויאבדו. צריך להכין כלי, אפילו כלי קטן, שיתפוס את האור-הרגש הזה, וישאיר אותו עבורנו גם הלאה. יש שני סוגים של כלים שיכולים לעזור לנו להכיל את הרגש הזה ולבטא אותו: סוג אחד זה תורה, והסוג השני זה מצוות, ובמיוחד - מעשה חסד. כשעולה כזה רגש, אפשר ללמוד משהו קטן, או לומר פרק תהילים, ואפשר לחפש לעשות מעשה חסד כלשהו. רק כדי להרגיש שהפכנו את ההתעוררות למשהו מעשי.

וכמובן, בסופו של דבר, המטרה שלנו היא להפוך את החשיבה על ה' לחלק מחיינו. פעם ביום, ואחר כך יותר אי"ה, נשאל את עצמנו: מה ה' היה רוצה שאעשה כעת?

"אחת שאלתי מאת ה'...שבתי בבית ה' כל ימי חיי".

נכתב על פי מאמרו של אדמו"ר הזקן בעל התניא, בספר ליקוטי תורה לפרשת ראה, ד"ה "אני לדודי ודודי לי".
תגובות (2) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


7 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 42 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד