פעם אחר פעם אחר פעם מתנפצת לה האשליה בדבר דו קיום בין היהודים לבין הערבים בארץ ישראל. מעשי הרצח חוזרים ונשנים והדימום הזה אינו נפסק. האם ה"דו קיום" המפוקפק הזה אפשרי? האם ניתן להמשיך בו?
כמעט בכל מקום אנו נתקלים בעובדים ערבים. כך בבתי החולים, כך במרכולים שם העובדים הערבים מהווים אחוז ניכר מכוח האדם, וכך גם בבתי המרקחת, באוטובוסים, באתרי הבניה ובמרחב הציבורי כולו.
יש שיאמרו שמצב זה הוא בלתי נמנע ומרקם חיים במשותף הוא גזירת גורל בה אנו חייבים להתקיים. אחרים יטענו שאין מקום לערבים בארצנו בכלל ובמקומות בהם הם מעורבים עם יהודים בפרט. כסיוע לטענתם יביאו האחרונים את מעשי הרצח המזוויעים, כדוגמת זה שאירע ביום ראשון השבוע באזור התעשייה ברקן. במתחם בו עובדים יחדיו אלפי ערבים ויהודים קם אחד הערבים ורצח בדם קר יהודים. "דו קיום" אי אפשר לקרוא לזה – שני היהודים אותם רצח כבר אינם קיימים.....
לאסוננו מדובר בתופעה. שני ערבים רצחו חייל בטרמפיאדה בדרום ולאחר הרצח המשיכו בבילוי של ערב (הלכו לאכול פיצה). עובד ברשת רמי לוי דקר יהודי בשער בנימין וברשת שופר סל התנפל ערבי על אחד העובדים ודקר אותו דקירות רבות בכל גופו. רק לאחרונה הבאנו לקבורה יהודי יקר מגוש עציון שנדקר למוות על ידי ערבי צעיר שדקות קודם לרצח כיבד עצמו במנת פלאפל בקניון שבמתחם. ועוד המקרים רבים...
האם אנו צריכים להסכין עם מציאות כזו? האם המחיר הנורא של אובדן חיי יהודים, הרס משפחותיהם ופגיעה חוזרת וקשה בעם היהודי הוא בלתי נמנע – קרבנות על מזבח "הפרה הקדושה" המכונה דו קיום?
יהודים רבים מאד חשים את האיום הנשקף להם מהעירוב הזה. העיניים חשדניות, אי שקט וחשש מלווים את הקונה במרכול בעודו מוקף עובדים ערבים (גם בקצביה כשבידיהם סכינים משוננים). הלא בכל רגע יכול אחד כזה לקום על היהודי על מנת לרצחו נפש. האם זו מציאות אפשרית?
מוכר "משחק" דמים המכונה "רולטה רוסית" כמוהו ראינו בעיקר בסרטים. במקור רולטה רוסית היא "משחק" קטלני בו המתמודד נוטל אקדח תופי הטעון בכדור אחד בלבד, מסובב את התוף, מכוון את האקדח לראשו ולוחץ על ההדק, מבלי לדעת מראש אם תיפלט ירייה או לא. מסופר שמקור "המשחק" ברוסיה שם נהגו סוהרים לאלץ את האסירים "לשחק" בעוד הם מהמרים על התוצאות.
אין בר דעת שיסכים מרצונו החופשי להשתתף ב"רולטה רוסית". סיכון החיים הוא ברור וכולנו חפצי חיים. ובמציאות חיינו בה חיים בכפיפה אחת יהודים עם ערבים עוינים – האם הסיכון מחושב נכון והאם נכון נוהגים באחריות הנדרשת משמירה על חיי יהודים באשר הם?
המפתח למתן תשובה הוא בחינת רמת העויינות של הערבים ליהודים, שהרי בהתקיימה היא מזינה את הרוצחים בשנאה ובמוטיבציה לרצוח.
הערבים בישו"ב (יהודה שומרון ובנימין) חיים במעטפת של הסתה קשה בה הם מחונכים לרצות במות כל יהודי באשר הוא. כל הרוצח יהודי לגיבור ייחשב והרוצחים זוכים לתהילה ומשפחותיהם לכסף רב. כיכרות, אצטדיונים, מפעלי ספורט ורחובות נקראים על שמם ומנהיגי הרוצחים מפארים ומשבחים אותם ואת מעשי הרצח שלהם. למעשה- כל שיבה של ערבי מעבודתו עם יהודים לביתו ולחברה בה הוא חי מתדלקת את השנאה ואת המוטיבציה לרצוח יהודים.
הערבים בעלי תעודות זהות ישראליות חשים שותפות גורל עם אלה דלעיל, מכנים עצמם "פלסטינים" ואוחזים באותם דגלים וסיסמאות רצחניות. נבחרי הציבור שלהם חוברים בגלוי לרוצחים ולמנהיגיהם, מתחבקים אתם ואינם מסתירים את ההזדהות והשותפות. מי שטוען שבאויב מדובר- יש לו על מה לסמוך.
היאך אם כך, נרהיב עוז בנפשנו להיות במחיצה אחת עם אנשים מתוכם עלול בכל רגע נתון להגיח רוצח אכזרי הקוטל בנו ובאחים יהודים באשר הם וזאת רק משום יהדותם? נכון שבתוף האקדח של רולטה רוסית טמון כדור אחד בעוד שהרוצח הערבי הוא אחד ממאות או יותר –אלא שאין ביחס ההסתברות השונה כדי להצדיק את ההימור.
ישאל כל אחד את עצמו האם הוא מוכן לקחת הימור כזה ובעשותו כן ידמה שהקרבן המדובר עלול להיות משפחה קרוב, בן, אח , רעיה או אף חבר אהוב. זאת ביודעו שתאוות הרצח הערבית שרירה וקיימת מזה מאה שנים ויותר בהן הרוצחים הערבים הפילו בנו אלפי חללים ופצעו רבבות.
ואולי הצדק מונח אצל הדורשים הפרדה בין שתי האוכלוסיות- הפרדה שתציל חיים?
כל כך נכון ועצוב 1 כ"ט תשרי תשע"ט 17:40 רננה