בע"ה י"ט אדר ב תשפ"ד
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

שתי אצבעות מצידון, צפרדע ועקרב

אם אנחנו מחיים את אוסף החמולות המסוכסך הזה, איך זה שכבר מאה שנה שהם הורגים בנו, וגונבים מכל הבא ליד? הם רוצים שנהיה כאן או לא?

  • נעם איתן
  • א' כסלו תשע"ט - 10:36 09/11/2018
גודל: א א א

בסרט "שתי אצבעות מצידון" מגיע גדי, קצין חדש בפלוגה, להחליף את המ"מ בעז שנהרג. 

ג'ורג'י הוותיק מנסה להסביר לו  את חוקי החיים באזור: "הנוצרים שונאים את הדרוזים ואת השיעים ואת הסונים ואת הפלסטינים, הדרוזים שונאים את הנוצרים ואת השיעים ואת הסונים. השיעים... שונאים את כולם. הסונים שונאים את... והפלסטינים שונאים אחד את השני, חוץ מזה שהם שונאים את האחרים. עכשיו, לכולם יש מכנה אחד: כולם מה זה שונאים, שונאים אותנו הישראלים...".

ולמה נזכרתי בקטע הזה? אולי בגלל שהזכיר לי נשכחות מאותה מלחמה, המלחמה האחרונה בה צה"ל ממש ניצח אויב - הרג בו, כבש את מעוזיו, וסיים את המלחמה בכך שהרחיק אותו מגבולנו לגלות רחוקה, רחוקה מאוד.

אולי בגלל שחזרתי מהמלחמה הזו כשאני חש תיעוב לארץ הארורה הזו,  ארץ שכמו שג'ורג'י דייק כולם שונאים בה את כולם, כולם יורים בכולם ואף בכל ציפור שיר בשמיים.  

שנים עברו ואחר כך בטיפשות גאווה ועיניים מוכות סנוורי תעתועים, החזירה מדינת ישראל  את אותו אויב שהרחיקה מגבולה ללב ארצנו, וגם חימשה אותו מכף רגל עד ראש.

עד כמה היו עיני ה"מנהיגים" מוכות סנוורים תעיד העובדה שיאסר ערפאת, ימ"ש, הכניס במכוניתו, עם כניסתו לארץ,  מטולי RPG-7 ותחמושת רבה, ולא הסתיר כלל את כוונותיו, שעד מהרה התפוצצו בפנינו והותירו קרוב לאלפיים נרצחים ואלפי פצועים.

נפלא ממני איך לא חדרה לתודעת כלל עם ישראל ההבנה על מה שקורה כאן, על ה"טעות" שחוזרת פעם אחר פעם ועולה לנו באבדן  נפשות, כבוד והרתעה במרחב הפראי שסביבנו, איך לא חדרה ההבנה עם מי ועם מה אנחנו מתעסקים ועל איזה הסדרים, לשם שמים, מדברים...  

כל זאת עוד לפני המבט הפנימי על הנעשה כשיקוף של בלבול הזהות, של התרחקות ממהותה הרוחנית של ישיבתנו בארץ ואבדן ההבנה שהאויב הזה, אכזר ורצחני ככל שיהיה,  הוא פשוט מראה שלנו ואין בו שום ממשות ואמת משל עצמו. כשאנחנו נהיה מה שאנחנו צריכים להיות הם יחזרו למה שהם צריכים להיות, זה הכל.

מול גלי השנאה ניתן היה לחשוב שמה שרוצים ה"פלשתינאים" זה את סילוקנו ובניית מדינה פורחת ועצמאית משלהם, אך האמת, מוזרה ככל שתהיה, היא שהם לא ממש מעוניינים שנלך מכאן, הם גם לא מעוניינים שנהיה כאן, הם גם לא רוצים באמת עצמאות (מי שרוצה יכול לשאת עיניו לדרום מערב ולראות כדוגמא חיה את הנעשה ברצועת עזה), כי הם יודעים בעצמם שהם בסך הכל  בלוף, דמיון מומצא שאין לו כל אחיזה במציאות, לא עבר ולא עתיד, ולכן ברגע שיוכלו יפוצצו, תרתי משמע, כל הסכם.

אז אם אנחנו מחיים אותם, את אוסף החמולות המסוכסך  הזה, איך זה שכבר מעל מאה שנה הם הורגים בנו, מזנבים בנו, שורפים את שדותינו וגונבים מכל הבא ליד?  הם רוצים שנהיה כאן או לא רוצים?

התשובה המפליאה היא גם וגם: הם רוצים לשחוט אותנו לסלק אותנו עד הדונם האחרון לים,  ויחד עם זאת גם שנמשיך להיות כאן, שנמשיך להחיות אותם . נשמע לא הגיוני? גם להרוג בנו גם שנלך וגם שלא נלך? כאן אני חוזר לג'ורג'י שמסביר לגד המ"מ (ששילם אחר כך על דמיונותיו ההומניים)  איך זה עובד כאן, שתי אצבעות מצידון.

ואם המובן הזה  לא מספיק, תמיד ניתן לחזור למשל הצפרדע שהסכימה להעביר את העקרב את הנהר, לאחר שזה הבטיח בכל לשון שלא יעקוץ אותה והנה, באמצע הנהר, (ובניגוד להסכם ביניהם!) עקץ העקרב.

"מה עשית?" צעקה הצפרדע, "עכשיו שנינו נטבע, הבטחת שלא תעקוץ!"

"הבטחתי" השיב לה, "אבל אני עקרב..."

תגובות (1) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


4 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 20 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד