בחוברת עם מאמרים תורניים מפיו של הרב אלימלך בידרמן, המופצת מידי שבוע בבתי כנסיות, נכתב בשבוע פרשת תולדות הסיפור הבא:
"אספר מעשה נורא הוד שאירע לפני כשבועיים בהר הזיתים שבעיר הקודש ירושלים תובב"א. כשעה ומחצה לפני שקיעת החמה הובא נפטר להר הזיתים. בבוא אנשי חברא קדישא לקברו מצאו שהערבים שחפרו את הקבר, חפרו בטעות את החלקה המיועדת עבור אשת הנפטר,- ומקומה סמוך לאשה אחרת, מה שעיכב את קבורת האיש באותו מקום.
לאור השעה המאוחרת (בירושלים מקפידים שלא לאחר את הקבורה אחר השקיעה – כל היכא דאפשר) לא יכלו אנשי החברא קדישא להמתין על הערביים ובעצמם חפרו קבר חדש - את המיוחד לאיש מעיקרא - והניחוהו פנימה...
אחר ככלות הכל פנו לספר את דבר המעשה לפני בניו של הנפטר - שכפי מנהג ירושלים לא ליוו את המת כלל וכלל ולא ראו בעיניהם את המעשה. כשמוע הבנים כי כן היה, ניתרו ממקומם בהתפעלות והשתוממות אדירה, וכה סיפרו:
| "לא את בני אבקש ולא את החברא קדישא, אפנה אל הקב"ה"
לפני כשלוש חדשים כתב אבינו את צוואתו ומסרה לנו, אחרי שהות קצרה ביקש מאתנו את הצוואה, ברצונו להוסיף עליה עוד ציווי אחד - שרק יהודים יראי שמים יכרו את קברו.
אבל אנו הבנים אמרנו לו 'כל המוסיף גורע' כי בוודאי לא יקיימו בני חברא קדישא את הבקשה הזו - בקשה שלא נשמעה אף מפי אדמו"רים ורבנים... בצר לו פנה אבינו אליכם אנשי חברא קדישא, ואף אתם עניתם פה אחד שמעולם לא נשמעה בקשה כזו, ואין בה כל ענין...
כראות אבינו כי כך הם פני הדברים, נענה ואמר, לא את בני אבקש ולא את החברא קדישא, אפנה אל הקב"ה שהוא אדון הכל ובידו עשות כרצונו, והחל להתפלל על כך. והרי לכם כמה סיבב הקב"ה למלאות משאלת לבו...".
מה המסקנה? 1 י"ג כסלו תשע"ח 00:57 בועז