נתאר לעצמינו איך מרגישים האחים הקדושים בשעה שעומדים לפני יוסף הצדיק והוא מתנכר אליהם. איזה לב נשבר! בסה"כ הם באו להצטייד במזון בתקופת הרעב, והנה, הם סבורים שעומד מולם מלך מצרים רשע ואכזרי ומתעלל בהם. אומר להם שהם מרגלים ולא מאמין לסיפור שלהם. לבסוף, אחרי שיהודה ערב את הנער בנימין, לוקח יוסף דווקא את בנימין בתואנה שהוא זה שגנב את הגביע. איזה לב נשבר היה ליהודה! ואיזו הרגשה נוראית הייתה לאחים! "איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי?"
אך לפתע, ברגע התוודעות יוסף אל אחיו, מתברר שלא שליט עריץ ואכזר עמד מולם והתעלל בהם, אלא אחיהם יוסף שרצה בטובתם ובכדי שיחזרו בתשובה שלימה הוצרך לשבור את ליבם.
עתים ואנו עומדים נדהמים מול משברים וגלים שונים. כואב לנו עד דכדוכה של נפש. עלולה להתגנב לתוכנו חלילה המחשבה שה' לא אתנו. כאילו הנהגת העולם אכזרית בפרט לאלה שגורלם מר. כעת, כשהחושך מכסה ארץ, אנחנו רואים איך יהודים טובים רוצים לעשות רצון ה' כפי שהורה לנו בתורתו הקדושה ליישב את הארץ ולחיות בקדושה ובטהרה ומתנכלים להם. עלולים להיחלש במציאות שלא ברורה והלב נשבר, איננו יודעים איך להתמודד. אבל "פתאום יבוא אל היכלו האדון". יום יבוא ויתברר לנו שה' תמיד היה אתנו. גם כשהכאב הגיע עד דכדוכה של נפש וחשבנו שחלילה אנו עזובים. ומכאן הארה על דברי המדרש: "אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. ומה יוסף קטנן של שבטים ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו, לכשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד לפי מה שהוא שנאמר "אוכיחך ואערכה לעיניך", על אחת כמה וכמה! אם חשבת שה' לא היה אתך, פתאום יתברר לך שלא עמדת מול גורל אכזר אלא מול ה' שהוא רחום וחנון וכל מסלול חייך הייחודי היה לטובתך. אז נתבייש איך נפלנו לייאוש ונשברנו. אז תתברר לנו האמת לאמיתה, ש"הבורא הממציא כל, כל יכול, נמצא בכל ומחולל כל, מצייר ומראה הכול כצייר במכחול. ובהסיט האדם את מבטו מן החול, יכול לגלות את הקודש בכל".
עלינו רק להרים את מבטינו ורצוננו להיכלל בבורא ולהאמין שכל מאורעותנו לטובתנו. הלוואי שנזכה!
(מעובד ע"פ הספר משב רוח של הצדיק הרב אבנר טוניק שליט"א מתפרח)
אשרייך רבי אריאל! 1 ד' טבת תשע"ח 12:07 חזק וברוך