תפילות יום הכיפורים מתחילות במעמד מיוחד שבו פותחים את ארון הקודש. שלושה חכמים מחזיקים ספרי תורה לצרף את כוח התורה הקדושה לעשות היתר מיוחד להתפלל עם אלה שעדיין לא שומרים תורה ומצוות, ואולי לא ימשיכו לשמור תורה ומצוות גם אחר כך. ויש שואלים למה אנחנו כל כך מתאמצים לפתוח להם את שערי התפילה. הרי המשנה (יומא ח) אומרת: "הָאוֹמֵר, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר". לכאורה רק תשובה אמיתית שיש לה המשך מתקבלת.
בעל הטורים הסביר, כי בלי צירוף העבריינים התפילה לא מתקבלת, ולכן אנחנו מתירים להם אפילו שהם לא מבקשים היתר (תריט). מקור דבריו הוא בגמרא (כריתות ו ע"ב) שאומרת: "אמר רבי שמעון חסידא כל תענית צבור שאין בו מפושעי ישראל - אינו תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סמני הקטרת". הדבר הזה חשוב במיוחד ביום כיפור, כיוון שעיקר העבודה של יום כיפור היא הקטרת הקטורת בקודש הקדשים. לכן אנחנו מתפללים את תפילת יום כיפור שתכלול את כל חלקי העם - כקטורת. "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ" (תהלים קמא, ב).
וכתב רבנו בחיי, כי בתפילה זו "שם שמים מתעלה ומתקדש, בשעה שהרשעים חוזרים בתשובה ונמנין בכלל הצדיקים, שאם לא כן הצדיקים נתפשים עליהם מפני הערבות, שהרי כל ישראל ערבים זה לזה" (כי תשא). וה"שערי תשובה" (תריט) כתב כי מהר"ש סבא ז"ל לא היה אומר "מתירים לעבריינים להתפלל", או "מתירים לנו להתפלל עם העבריינים". אלא היה אומר "מתירים להתפלל את העבריינים", "והכונה שמתירין אותם מעבריינותן כדי להתפלל עמהם, ונוסחא זו נכונה וכן אני נוהג לומר".
ואולי התרת התפילה לעבריינים היא רמז לעצמנו. שהרי במידה שהציבור מודד - בה מודדים לו. ואם משמים רואים אותנו כעבריינים – אולי ימחל לנו אלוקים ויפתח את כל המחסומים כמו שאנחנו עושים לעבריינים שבתוכנו, ויצרף תפילתנו לתפילת הצדיקים הטהורים המתפללים ומכוונים בלבם על כל עם ישראל.
בכדי להבין יותר לעומק את עוצמת התפילות של יום הכיפורים ואת היחס האלוקי למי שחטא, נזכיר כי הפסוק אומר: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז, ל). ובלשון חכמים: "עיצומו של יום הכפורים מכפר".
דעת רבי יהודה הנשיא היא, שיום הכיפורים מכפר גם למי שלא חזר בתשובה. "רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בבשר, שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר, ואם לאו אין יום הכפורים מכפר".
שואלת הגמרא: הרי לפי רבי, אם אדם אכל ביום כיפור – הרי מיד מתכפר לו, אם כן איך יכול להיות שהוא חייב כרת על אכילתו? על שאלה זו עונה הגמרא ואומרת, שזה יכול להיות רק אם סיים את אכילתו מיד בסיום יום הכיפורים, כך שלא הייתה שהות ביום לכפר, שכן יצא היום (שבועות יג, א).
בירושלמי (סוף יומא) מובאת דעה שאומרת כי יום הכיפורים מכפר גם למי שלא מאמין בכפרת יום הכיפורים. לכולם הקב"ה מכפר. חכמים חולקים על ר' יהודה הנשיא וסוברים שיום כיפור מכפר רק על השבים. הרמב"ם (הל' תשובה א, ג) פוסק כמותם. על כן כתב הרמ"א: "יום הכיפורים אינו מכפר אלא על השבים המאמינים בכפרתו, אבל המבעט בו ומחשב בלבו: מה מועיל לי יום כיפור זה, אינו מכפר לו" (תרז ו).
אנחנו מזכירים את מחלוקת רבי וחכמים כדי להבין ש"עצמו של יום הכיפורים מכפר" (רמב"ם הלכות תשובה פ"א ה"ג), בין לדעת חכמים ובין לדעת רבי. המחלוקת שלהם היא רק בשאלה איך זוכים לכפרת "עיצומו של יום". לפי רבי הרי זה בלא תשובה, ולפי רבנן כפרה זו היא חלקם של ה"שבים" דווקא. אבל לפי כולם זוכה אדם ביום כיפור לכפרה מיוחדת שלעולם לא היה יכול להשיג כמותה על-ידי תשובתו לבדה (האדמו"ר מחב"ד). זה מה שאמרו חכמים: "אמר הקב"ה לישראל: בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות" (מדרש רבה שיר השירים פרשה ה פסקה ג).
אותה מחלוקת שיש בין חכמים לבין רבי בעניין יום כיפור נמצאת בגמרא בעניין הגאולה של עם ישראל. האם צריך את תשובתו של האדם היחיד כדי שתהיה גאולה, או שבשעה שמגיעה שעת הגאולה הקב"ה משפיע רוח טהרה ממרום, כמו ביום כיפור, וכולם מושפעים ממנה גם אם לא יעשו דבר?
בנושא זה חולקים בגמרא רב ושמואל, רבי יהושע ורבי אליעזר. "אָמַר רַב: כָּלוּ כָּל הַקִּצִין, וְאֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וּשְׁמוּאֵל אָמַר, דַּיּוֹ לְאָבֵל, שֶׁיַּעֲמֹד בְּאֶבְלוֹ". כל אֵבל מסתיים וכל גלות מסתיימת, אפילו בלי תשובה, ודי בכך שעובר הזמן. מחלוקתם זו דומה למחלוקת רבי אליעזר הגדול ורבי יהושע בן חנניא. "כְּתַנָּאֵי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה - נִגְאָלִין, וְאִם לָאו - אֵין נִגְאָלִין. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אִם אֵין עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, אֵין נִגְאָלִין? אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיד לָהֶן מֶלֶךְ, שֶׁגְּזֵרוֹתָיו קָשׁוֹת כְּהָמָן, וְיִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, וּמַחֲזִירָן לְמוּטָב" (סנהדרין צז ע"א). מכאן משמע שגם רבי יהושע מבין שצריך תשובה לפני הגאולה – אלא שלפי רבי אליעזר היא חייבת לבוא ברצון, ולפי רבי יהושע - בכפייה. אמנם מהמשך הגמרא משמע שלפי רבי יהושע גם בלי תשובה הם נגאלים (לפי פירוש רש"י כאן, וכן עולה מהגמרא בירושלמי תענית ג. ומדרש תנחומא בחוקתי ה').
כדעה זו סוברים כמה חכמים, ובכללם הרמב"ן ואור החיים הקדוש בפירושם לתורה. דברי הרמב"ן נמצאים בסוף פרשת "האזינו". וכך כותב הרמב"ן על שילוב התשובה בגאולה העתידה: "והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה". הקב"ה עתיד לגאול אותנו בלי תהליך של תשובה לפני הגאולה. הוא יגאל אותנו "למען שמו באהבה" - "שהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה, ויכפר על חטאותינו למען שמו".
כן כתב גם רבי חיים בן עטר זיע"א, האור החיים הקדוש: "ואם יראה האדון כי אין כח בעם לסבול חבלים עוד, ורבו חובותיהם למעלה ראש, ואפס בהם כח הסבל, והיה ממכרו עד שנת היובל, שהוא זמן המוגבל לגאולה בעתה, ואז ויצא ביובל ושב לאחוזתו, כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו" (ויקרא כה כח). וכנראה הם פסקו כמו רבי יהושע: "סוף סוף לדברי הכל אי אפשר שיהיה הגלות מתמיד כלל. ומכל מקום קיימא לן כרבי יהושע, דקאמר אף אם אין עושין תשובה נגאלין, דהא שתיק רבי אליעזר במסקנא" (מהר"ל נצח ישראל לא).
ואולם בארבעה מקומות אחרים התורה מתארת את הגאולה ומתארת שלב של תשובה לפני הגאולה. כך נאמר בפרשת "בחוקותי" בתחילה: "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי", ואחר כך כתוב: "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" (ויקרא כו מב). אם כן, יש תשובה לפני הגאולה. גם בפרשת "ואתחנן" (דברים ד) כתוב החטא: "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם". הגלות: "וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג ה' אֶתְכֶם שָׁמָּה". אחר כך באת תשובה לפני הגאולה: "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ". יחד עם הרחמים: "כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם".
גם בפרשת "ניצבים" (דברים ל) מופיעה התשובה לפני קיבוץ הגלויות. "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". רק אחר התשובה בא קיבוץ הגלויות: "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה".
אפשר לתרץ ולומר שהתורה מתארת שני מהלכים של גאולה. מהלך אחד הוא גאולה עם תשובה – גאולת אֲחִישֶׁנָּה. מהלך אחר הוא גאולה בלי תשובה – גאולת בְּעִתָּהּ. וידועים דברי הגר"א, שאומר כי יש גם פשט הפסוק שמשלב את שניהם ואומר כי יש גם גאולת "בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה". ככתוב: "הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" (ישעיה ס כב). שילוב של שניהם ביחד, שפירושו גאולה עם מעט תשובה, כדלקמן.
איך עושים גאולה עם מעט תשובה? איך עושים גם בְּעִתָּהּ וגם אֲחִישֶׁנָּה? התשובה נמצאת בפסוק המסיים את נבואת הגלות: "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (דברים לב מג). ובמדרש (ספרי האזינו שלג) למדו מכאן חכמים כי יש "תשובה" בעצם הישיבה בארץ ישראל. "היה רבי מאיר אומר כל היושב בארץ ישראל ארץ ישראל מכפרת עליו שנאמר (ישעיה לג כד) 'העם היושב בה נשוא עון'. עדין הדבר תלי בדלא תלי. אין אנו יודעים אם פורקים עוונותיהם עליה ואם נושאים עוונותיהם עליה? כשהוא אומר 'וכפר אדמתו' עמו הוי פורקים עוונתיהם עליה ואין נושאים עוונותיהם עליה. וכן היה רבי מאיר אומר כל הדר בארץ ישראל וקורא קרית שמע שחרית וערבית ומדבר בלשון הקדש הרי הוא בן העולם הבא".
מכאן למד רבי אברהם אזולאי, בעל ה"חסד לאברהם" (מעין ג נהר יב) על מעלת הישיבה בארץ ישראל וכתב: "ודע שכל מי שדר בארץ ישראל נקרא צדיק, גם שאינם צדיקים כפי הנראה, שאם לא היה צדיק היה מקיא אותו הארץ, כדכתיב: 'ותקיא הארץ את יושביה', וכיון שאינה מקיא אותו בודאי נקרא 'צדיק' אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע". אבל אין כאן כפרה גמורה, אלא חלקית, כפי שהוא ממשיך ואומר: "ודע כי ארץ ישראל אינה מכפרת מהעבירות הנעשות בה אלא השגגות לבד, אבל העוונות הנעשות בה אינם נמחלים אלא על ידי יסורים, או למי שהוא עובר על פשע (מוחל אם פוגעים בו), והפשעים הנעשים בארץ אין להם סליחה אלא על ידי תשובה ותלמוד תורה".
כך גם מחשיב ירמיהו הנביא את היציאה של ישראל ממצרים לארץ ישראל כ"תשובה", וזכותה נזכרת לדורי דורות: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ב ב). למרות שבאותה שעה קיטרג עליהם שר מצרים ואמר: "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי וכו'".
כך היה גם בימי בית שני. נחמיה מתאר את חטאי העם: "חֲבֹל חָבַלְנוּ לָךְ וְלֹא שָׁמַרְנוּ אֶת הַמִּצְוֹת וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוִּיתָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ" (נחמיה א). עזרא הסופר מתאר כי היהודים שעלו היו נשואים לנשים נוכריות (עזרא ט). היו בהם נביאי שקר שניסו לעצור את בניין ירושלים (נחמיה ו), היו כאלה שסחרו ביום השבת (נחמיה י. יג) והיו שאפילו עשקו את אחיהם (נחמיה ה').
הגמרא מסבירה כי למרות חטאי העולים מבבל יש בהם מעלה עצומה. וכך דרשו בגמרא את הפסוק "וְאֵלֶּה הָעוֹלִים מִתֵּל מֶלַח, תֵּל חַרְשָׁא כְּרוּב אַדּוֹן וְאִמֵּר, וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד בֵּית אֲבֹתָם וְזַרְעָם אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם" וכך דורשת הגמרא: "תֵּל מֶלַח" - אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁדּוֹמִין מַעֲשֵׂיהֶם לְמַעֲשֵׂה סְדוֹם שֶׁנֶּהְפְּכָה לְתֵל מֶלַח. "תֵּל חַרְשָׁא" - זֶה שֶׁקּוֹרֵא "אַבָּא", וְאִמּוֹ מְשַׁתַּקְתּוֹ. "וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד בֵּית אֲבֹתָם וְזַרְעָם, אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם", זֶהוּ אֲסוּפִי שֶׁנֶּאֱסַף מִן הַשּׁוּק, שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר לֹא אֶת אָבִיו וְלֹא אֶת אִמּוֹ. "כְּרוּב אַדּוֹן וְאִמֵּר" - אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, אָמַר אָדוֹן, אֲנִי אָמַרְתִּי, יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל לְפָנַי חֲשׁוּבִים כִּכְרוּב, וְהֵם שָׂמוּ עַצְמָם כְּנָמֵר. אִיכָּא דְּאַמְרֵי, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, אָמַר אָדוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁשָּמוּ עַצְמָם כְּנָמֵר, הֵם חֲשׁוּבִים לְפָנַי כִּכְרוּב (קידושין ע ע"א).
אנשים שהם במדרגה אישית בחטאים כמו סדום ועמורה זוכים להיחשב לפני ה' כמו הכרובים הנמצאים בקודש הקדשים, כרובים שהשכינה שורה עליהם (ספר המקנה). והכול בגלל מסירות הנפש שהייתה להם ללכת אחרי ה' ולצאת מהגלות, כמו שהיה ביציאת מצרים.
בספר הזהר (חדש, נח) מסביר רבי אליעזר הגדול לרבי עקיבא את דעתו על תהליך התשובה בזמן גאולתם של ישראל: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁגָּלְתָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, נָתַן לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זְמַן וְקֵץ, וְנִתְעוֹרְרָה תָּמִיד בִּתְשׁוּבָה, וְגָלוּת הָאַחֲרוֹן אֵין לוֹ קֵץ וּזְמָן, אֶלָּא הַכֹּל תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה. שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים ל) "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקוֹלוֹ". וּכְתִיב: "אִם יִהְיֶה נִדַחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ".
וממשיך שם הזהר ואומר: "אָמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא: אִם כֵּן, הֵיאַךְ יְהֵא דָא לְהִתְעוֹרְרָא כּוֹלְהוֹן כַּחֲדָא בִּתְשׁוּבָה, מַאן דַּהֲוֵי בְּסָיְיפֵי שְׁמַיָא, וּמַאן דְּהוּא בְּסָיְיפֵי אַרְעָא, הֵיךְ יִתְחַבְּרוּן כַּחֲדָא לְמֶעְבַּד תְּשׁוּבָה?". איך כל ישראל ביחד יעשו תשובה, היהודים שבקצה השמים הזה עם היהודים שבקצה השמים השני? "אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזְר: חַיֶּיךָ, דְּאִי יַחְזְרוּן בִּתְשׁוּבָה רֵישֵׁי כְּנִישְׁתָּא, אוֹ חָדָא כְּנִישְׁתָּא, בִּזְכוּתָם יִתְכְּנֵשׁ כָּל גָּלוּתָא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיסְתְּכֵי תְּדִירָא, אֵימָתַי יַחְזְרוּן, וְיַעֲבֵד לְהוֹן טָבָא, דִּכְתִיב (ישעיה ל) 'וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם'. מְחַכֶּה תָּמִיד אֵימָתַי יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה".
אם יעשו תשובה ראשי הקהילות, או אפילו קהילה אחת, בזכותם תתכנס כל הגלות לארץ ישראל. וכל זה כיוון שהקב"ה מחכה כל העת מתי יחזרו בני בתשובה כדי שיביא להם את כל הטובה אשר דיבר. דכתיב: "וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט ה' אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ" (ישעיה ל יח).
מְפִתְחוֹ שֶׁל מַחַט - לְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם
בהמשך לדברים הללו מביא הזהר הקדוש (זהר חדש סוף נח) מעשה על רבי יהודה הנשיא שלמד את נושא הגאולה והתשובה, ותוך כדי לימוד נגלה אליו אליהו הנביא. "רַבִּי הֲוָה יָתֵיב יוֹמָא חַד, וַהֲוָה מִסְתַּכֵּל בְּהָא מִילְּתָא, דִּכְתִיב (דברים ד) 'בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ'. אֲמַר, מַה דַּאֲמַר משֶׁה דִּיהֱוֵי בְּסוֹף יוֹמַיָא, כָּל אִינוּן עָקְתִין הָא אֲתָא, וּתְשׁוּבָה עַד כְּעָן לָא אִתְעֲבִידָא". כל הצרות שאמר משה קרו, אבל התשובה עוד לא קרתה.
"עַד דְּהֲוָה יָתֵיב, אָתָא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לָטוֹב, אָמַר לֵיהּ, רַבִּי בְּמַאי אִתְעַסַּקְתְּ. אָמַר לֵיהּ בְּהַאי דְּאָמְרָה תּוֹרָה, דְּכַד יֵיתוּן עָקְתִין לְיִשְׂרָאֵל בְּסוֹף יוֹמַיָא, דְּיַעַבְדוּן תְּשׁוּבָה לְאַלְתָּר, דִּכְתִיב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ, וְעַד כְּעָן לָא תָבוּ בִּתְיוּבְתָּא". תוך כדי הלימוד מגיע אליו אליהו הנביא ושואל אותו במה הוא עוסק, ורבי מספר לו מה הוא לומד באותה שעה.
"אָמַר לֵיהּ: חַיֶּיךָ רַבִּי, בְּהַאי מִילְּתָא אִתְעַסַּק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יוֹמָא דֵין, וַאֲתָא מִיכָאֵל אַפֹּטְרוֹפְּסָא רַבָּה דִילְהוֹן, וּבָעֵי דְּאֵימָתַי יִפְקוֹן בְּנוֹהִי רְחִימוֹהִי מִתְּחוֹת גָּלוּתָא דֶּאֱדוֹם. וַאֲמַר: אַתְּ כְּתַבְתְּ בְּאוֹרַיְיתָךְ, דְּכַד יִסְבְּלוּן אִינוּן עוֹנְשַׁיָיא עַל מַה דַּעֲבָדוּ, מַאי כְּתִיב. 'כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ'".
אמר אליהו הנביא לרבי יהודה: חייך רבי, כי בדבר הזה עוסק כעת הקב"ה בבית המדרש של מעלה. ובא מיכאל השר הגדול של ישראל ושאל מתי יצאו הבנים האהובים של ה' מגלות אדום, הוא אומר לרבש"ע: אתה כתבת בתורה כי אחרי הסבל של הגלות יבואו הרחמים. "כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ". למה אתה לא מפעיל את מידת הרחמים?
"אָמַר לֵיהּ: יֵיתֵי סמאל אַפּוֹטְרוֹפְּסָא דֶּאֱדוֹם וְיַטְעִין עִמֵּיהּ קַמָּאי. אֲתָא סמאל. וְטָעִין מִיכָאֵל מִלְּתָא דָא, כִּדְבְקַדְמֵייתָא. אֲמַר סמאל, מָארֵי דְעָלְמָא, אַתְּ הוּא דַאֲמַרְתְּ דִּתְהֱוֵי כְּנִישְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל תְּחוֹת שׁוּלְטָנָא דֶאֱדוֹם, עַד דְּיֶהֱוָן זַכָּאִין קַמָּךְ, וְהָא כָּלְהוֹן חַיָּיבִין עַד יוֹמָא דֵין". אמר הקב"ה למיכאל: בכל דין צריכים לשמוע שני צדדים. ולכן אקרא לכאן את הס"מ, שהוא שרו של אדום, ויטען את טענותיו. בא הס"מ ושמע את טענותיו של המלאך מיכאל וטען כלפי ה': "אתה אמרת כי עם ישראל יהיה תחת יד אדום עד שיחזרו בתשובה, וכעת כל ישראל חייבים ואין בהם מי שחזר בתשובה".
"בֵּיהּ שַׁעֲתָא אַנְזִיפֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל דַּאֲמַר דֵּלָטוֹרָא עַל בְּנוֹהִי, וְעָרַק תְּלַת אַלְפֵי מִילִין. וַאֲמַר לְמִיכָאֵל, מִיכָאֵל הֲוָה לָךְ לְמֶהֱוֵי שְׁפִיל לְרֵישֵׁיהּ דִּקְרָא, דִּכְתִיב "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקוֹלוֹ", וְאַחַר כַּךְ כְּתִיב כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ". באותה שעה נזף הקב"ה בס"מ שאמר לשון הרע על ישראל שכולם רשעים ואין בהם מי שעשה תשובה (איך אפשר לומר דבר כזה, כשעם ישראל שומרים על התורה תוך כדי רדיפות אכזריות לכל אורך הדורות). אחר כך חזר למיכאל ואמר לו: אתה אומר לי "כי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ", אבל צריך לזכור שלפני הפסוק הזה יש פסוק אחר שאומר כי צריך חזרה בתשובה: "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקוֹלוֹ".
"אֲמַר מִיכָאֵל, מָארֵי דְעָלְמָא, הֲוָה לָךְ לְרַחֲמָא עֲלַיְיהוּ, אַתְּ רַחוּם, וְכָךְ אִתְקְרִיאַת". טען מיכאל ואמר: אם הכול על-פי הדין, ורק אחרי תשובה תבוא הגאולה, אם כן איפה הרחמים הרי קוראים לך "אל רחום וחנון"? הרי הכול הוא בדין ואתה כתבת על הגאולה: "כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ".
"אָמַר לֵיהּ: אוֹמָאָה אוֹמֵיתִי בְּיוֹמָא דְאִתְגַּזְרָא דִינָא קֳדָמָאי, עַד דִּי יְתוּבוּן. וְאִי כְּנִישְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל, אַפְתְּחַת תְּשׁוּבָה כְּעֵינָא דְּמַחֲטָא, אֲנָא אֶפְתַּח לָהּ תַּרְעִין רַבְרְבִין". ענה הקב"ה ואמר: שבועה נשבעתי בעת החורבן, שיהיו בגלות עד שישובו בתשובה. אמנם אם הם יפתחו בתשובה קטנה מן הקטנה "כְּעֵינָא דְּמַחֲטָא", אני פותח להם "תַּרְעִין רַבְרְבִין" – פותח להם שערי גאולה, כמו שהיה בגאולת בבל ובגאולת מצרים, וזו מידת הרחמים הגדולה.
בימינו עם ישראל פתח בתשובה יותר מְּעֵינָא דְּמַחֲטָא. מאות אלפים ממשיכים לעלות לארץ ישראל למרות הקושי. אנשים מתאמצים לבנות יישובים בארץ ישראל ולקיים את מצוות עשה של "והורשתם את הארץ וישבתם בה". וחלקם אף שילמו על כך בחייהם. כמעט כל אזרחי ישראל משרתים בצה"ל ונכנסים במודע לסכנת חיים בשביל להציל את האחים שלהם, מהם עשרות אלפים שנהרגו ל"ע ומאות אלפים שנפצעו ועדיין ממשיכים במסירותם.
במדינת ישראל של היום יש למעלה ממאה וחמישים אלף לומדי תורה, חלקם הגדול מצטמצמים בכל ענייני החומר בשביל ללמוד וללמד תורה. גם הם וגם אנשים אחרים מתאמצים ומשלמים הרבה כדי שהילדים שלהם ילמדו תורה בטהרה. במפעל התורה הענק הזה שותפים דרך המיסים כמעט כל אזרחי המדינה – חלקם הגדול מרצון. אם ימנו את הזכויות של תושבי מדינת ישראל היום – ימצאו שהזכויות שלהם הן הרבה יותר מעינא דמחטא לפחות כמו פִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם. אנו מתפללים שהקב"ה ימשיך ויקיים בנו את דברו הטוב ויביא אותנו לגאולה שלמה של ממש, ונזכה להתבשר בחתימה טובה לחיים טובים ולשלום. אמן ואמן.
