לֶךְ-לְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ
אלוקים מבטיח לאברהם כי כאשר ילך לארץ ישראל הוא יזכה לברכה ולגדוּלה: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה". בתחילה הגדוּלה שאברהם זוכה לה היא בעושר: "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב". עושר גדול כל כך, עד שהארץ לא נושאת אותו ואת לוט יחדיו. אחר כך רואים את הגדוּלה שלו בגבורה מיוחדת, כשהוא מנצח במלחמת בזק את ארבעת המלכים. אחר כך בכבוד גדול, "שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלהים ולקצין". ובהשפעה לכל העולם: "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ".
כל הגדולה הזאת יכולה לחול רק בארץ ישראל, ולכן ה' אומר לו לעלות לארץ. ומעשה אבות סימן לבנים, כי גם על הבנים שלו נאמר "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ". הם ירשו את הארץ הגדולה "מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת". ארץ שפירותיה גדולים. ויזכו גם לחכמה גדולה: "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו". וקירבה גדולה לה': "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם".
אנחנו זוכים לגדוּלה הזאת בארץ ישראל דווקא, כי שמו הגדול, הגיבור והנורא נגלה עלינו ובקרבנו רק בארץ ישראל. כך אנו אומרים בהקדמה לתפילה: אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם חַי וְקַיָּם עֲשֵֹה עִמָּנוּ חֶסֶד בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שֶׁנִּקְרָא עָלֵינוּ וְקַיֵּם לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ עַל יְדֵי צְפַנְיָה חוֹזָךְ כָּאָמוּר "בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם. כִּי אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם אָמַר ה'". אנו חוזרים על כך בברכת אהבת עולם: כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא בָטָחְנוּ. נָגִילָה וְנִשְֹמְחָה בִישׁוּעָתֶךָ; מַהֵר וְהָבֵא עָלֵינוּ בְּרָכָה וְשָׁלום מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפות כָּל הָאָרֶץ.
את הדבר היסודי הזה שאלוקים אומר לאברהם בתחילת דרכו, אנו אומרים בתחילת תפילת י"ח ב"מגן אבות", הברכה שחייבים לכוון בה. אנו חוזרים על כך בכל קדיש וקדיש, יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעת מלכותו ישועתו ופעולתו של משיח ה' שהיא מלכותנו ישועתנו ומשיחנו.
וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה
חשיבות הגשמים בארץ ישראל היא גדולה. בלי מים אין חיים. אבל כיוון שגם הטל מביא חיים לעולם, מי שלא אמר "משיח הרוח ומוריד הגשם" בחורף והודה רק על הטל באומרו "מוריד הטל" – יצא ידי חובה. כל זה בגלל שאנחנו כבני-אדם לא יכולים באמת להודות על כל הטובה שה' עושה לנו. התודה שלנו היא אפילו לא על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות מהטובות שה' גומל לנו. אבל אם אדם לא ביקש גשם בברכת השנים, הוא שכח את הבקשה העיקרית של החיים שאדם מבקש מהבורא, ולכן הוא לא יצא ידי חובה תפילתו וצריך לחזור ולהתפלל (עיין ט"ז קיז ס"ק ג. עטרת צבי ס"ק יא).
חשיבות הגשמים היא גדולה גם היום, שמדינת ישראל היא במקום הראשון בעולם בטיהור מים (86% מהמים מטוהרים לשימוש חוזר), חלוצה בהתפלת מים ומספקת ידע לכל העולם בתחום הזה. בשנה שעברה נוכחנו לדעת עד כמה חשובים הגשמים, כשישמעאלים בני עוולה ניצלו את תקופת היובש הזמנית וניסו להצית את המדינה על תושביה. ברוך ה' שלא עזבנו והצילנו מידם. גם הסופות שהיו בארה"ב בחודשים האחרונים לימדו אותנו לכוון היטב בתפילה כשאומרים "ותן טל ומטר לברכה". שלא יבואו הגשמים לקללה ח"ו. ולא יזרעו הרס וחורבן.
הגמרא אומרת כי חשיבות הגשמים היא בשפע הרוחני שבא איתם, בכך שהם מצמיחים ישועה. "אמר רבי יוחנן גדול יום הגשמים כיום קבוץ גליות. שנאמר 'שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב'" (תענית ז ע"א). כל גשם מצמיח קמעה קמעה את פירות האדמה ומצמיח קמעה קמעה גם את גאולתם של ישראל.
הטור (סימן קיז) מסביר כי הגשמים שיורדים בארץ ישראל ומפתחים את הארץ הם הקדמה לקיבוץ גלויות. כך מסבירה הגמרא את הסיבה שבגללה קבעו אנשי הכנסת הגדולה, ועזרא הסופר בראשם, את ברכת "תקע בשופר" שעוסקת בקיבוץ גלויות אחרי ברכת השנים, שבה אנו מבקשים על הגשמים ועל תנובת הארץ. כל זה הוא בגלל שזה יהיה סדר הגאולה העתידי. בעת גלות ישראל – "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ". בעת הגאולה - גשמי ברכה ותנובת הארץ, ואחר כך קיבוץ גלויות. שנאמר (יחזקאל לו) "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא". בימינו אנו רואים עין בעין את הנבואה הזאת מתגשמת אל מול עינינו.
הקב"ה אומר לאברהם שעלייתו לארץ ישראל תביא גדוּלה. ראינו לעיל איך מתגלית הגדולה האלוקית גם בעליית בני בניו של אברהם אבינו לארץ ישראל. זאת כנראה הסיבה שבגללה ניסחו חכמינו ז"ל את דבריהם על הגשם בלשון "גדולה". כי גשם מבשר על קיבוץ הגלויות לארץ ישראל, קיבוץ שמביא גדולה.
"אמר רב אושעיא גדול יום הגשמים שאפילו ישועה פרה ורבה בו שנאמר תפתח ארץ ויפרו ישע". "ואמר רבי יצחק גדול יום הגשמים שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו שנאמר 'לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך'" (תענית ז ע"א).
חכמינו אמרו כי אפשר לראות התממשות קלה של ימות המשיח בכל יום גשמים, שבו נפסקות לרגע כל המלחמות. "ואמר רבי יוחנן גדול יום הגשמים שאפילו גייסות פוסקות בו שנאמר 'תלמיה רוה נחת גדודיה'". בכל יום גשמים האדמה מתחיה והצמחים צומחים וחיים באים לעולם. תחייה זו היא חלק מהתחייה הגדולה שבאחרית הימים, ועליה נאמר: "גדול יום הגשמים מתחיית המתים". עוד גילו לנו חכמים על חשיבות היום הזה: "ואמר רב יהודה גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה". "ואמר רבי חמא ברבי חנינא גדול יום הגשמים כיום שנבראו שמים וארץ". שהצמיחה הזאת מקרבת אותנו לקיבוץ גלויות ולגאולה שלמה, שזו תכלית בריאת העולם ותכלית מתן תורה.
מהלכות ברכת השנים
בגלל החשיבות הגדולה של הגשמים היה מתפלל הכהן הגדול בעת יציאתו מבית קדשי הקדשים ביום הכיפורים: "שלא תיכנס תפילת עוברי דרכים לפניך בעניין הגשם בעת שהעולם זקוק לו". ועל כן שואלים: למה נאמר במשנה (תענית א, ג): "בִּשְׁלשָׁה בְּמַרְחֶשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר בְּשִׁבְעָה בוֹ, חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר הֶחָג, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת"? וכך הלכה (רמב"ם הלכות תפלה פרק ב' הלכה טז). למה תיקנו חכמים לדחות את בקשת הגשמים 15 ימים בגלל עוברי דרכים יום עד ז' חשוון? התשובה על כך היא שהגשמים חשובים, אבל העלייה לרגל לירושלים חשובה מהם. שהם מביאים את הגאולה, והיא הגאולה עצמה. לכן דוחים בקשת גשמים שלא להקשות על עולי הרגלים.
הרמב"ן, שעלה לארץ לפני 800 שנה, כתב כי לאחר שבית המקדש חרב אין טעם לדחות את בקשת הגשמים 15 יום כמו בזמן שעלו לרגל לבית המקדש. ודבריו מסתברים, שהרי למה לדחות את הבקשה הזאת שהיא כל כך חשובה לחיי האדם ולגאולתם של ישראל? אבל עם ישראל לא נהג על-פי הפסק הזה, ועל כן שואל הר"ן למה אם כן בימינו דוחים את בקשת הגשמים כמו בימים שעלו לרגל. הרי אין בית המקדש ואין סיבה לדחייה. ועונה הר"ן: "נראה שהטעם הוא לפי שגם לאחר החורבן היו נוהרים ומתאספים מכל סביבות ארץ ישראל לעלות לרגל לירושלים, כמו שעושים גם היום, ומפני עולי רגל אלו ראוי לאחר שאלת טל ומר עד שבעה בחשון, כדי שיספיקו לשוב לבתיהם" (וראה עוד כה"ח קיז ט).
זה מפליא לשמוע שעלו לרגל בזמן הר"ן שחי לפני 700 שנה. דור אחד אחריו נכתב ספר תשובות חשוב בשם התשב"ץ על ידי תלמיד אחר של הריב"ש ושמו רבי שמעון בן צמח. בספרו מעיד התשב"ץ על עלייה גדולה לרגל לירושלים, ועל הקדושה והניסים שנעשים בה, אפילו בימיו: "ויש סמך וראיה שקדושת המקדש והעיר היא קיימת שעדיין הם עולים לרגל ממצרים ושאר ארצות". עוד הוא כותב: "ואמרו כי עדיין נשאר מהנסים שהיו בירושלים 'שלא אמר אדם לחבירו צר לי המקום', כי בבית הכנסת שבירושלים הם צריכים לאנשי המקום כל השנה ומתמלאת פה על פה בעת התקבץ שם בחג השבועות החוגגים יותר מג' מאות איש. כלם הם נכנסים שם ויושבים רווחים כי עדיין היא בקדושתה וזה סימן גאולה שלישית" (שו"ת התשב"ץ חלק ג סימן רא).
אנו פוסקים כדעת הר"ן ודוחים את בקשת הגשמים לז' חשוון בגלל עולי הרגלים (שו"ע קיז סעיף א). אמנם אם מישהו טעה וביקש גשמים לפני ז' חשוון לא צריך לחזור. שגשמים בעת הזאת אינם סימן קללה ח"ו. שהשואל גשמים בקיץ טועה בתפילה וצריך לחזור ולהתפלל, מפני שבקיץ הגשמים סימן קללה הם (ירושלמי ברכות פרק ה' הלכה ב). אבל אחרי שמיני עצרת מזכירים בתפילה "משיב הרוח ומוריד הגשם" כיוון שהיא עונת הגשמים, ואם ביקש גשמים – הם לא סימן קללה.
וכן פסק בשו"ת הרדב"ז (חלק ה' ב' אלפים ונ"ה) על מי שבמצרים שאל טל ומטר בתוך ששים לתקופה בטעות, והדין הוא שאין מחזירים אותו לפי שאין הגשמים בימים אלו סימן קללה. וגם פסק החיד"א בברכי יוסף (קיז סק"ג). והוא הדין למי ששאל בארץ ישראל בתוך 15 יום לשמיני עצרת.
אמנם אם נזכר תוך כדי ברכת השנים שלא אמר "ותן טל ומטר לברכה", יכול לתקן באמירת משפט זה בלבד, ובלבד שנזכר לפני שברך "ברוך אתה ה' מברך השנים". ואפילו אמר "ברך אתה ה'" - יאמר "למדני חוקיך" ויאמר "ותן טל ומטר לברכה" ויחזור ויאמר "וברך שנתנו כשנים הטובות לברכה". ויחתום "ברוך אתה ה' מברך השנים", כדי שיהיה הסיום מעין חתימה. ומוטב במקרה זה לחזור לתחילת הברכה ולומר "ותן טל ומטר לברכה" ולגמור משם על סדר הברכה (משנה ברורה סימן קיז ס"ק טו. ולמה לא יסיים כדרכו את הברכה ויבקש גשמים לפני שמתחיל "תקע"? כי יש דעות שאומרות כי אחרי הברכה לא נחשב כמו הברכה. ולא יכול לבקש אחרי ברכת השנים גשם עד שומע תפילה. ואע"פ שאיננו פוסקים כמותם – אנו חוששים לדעתם ולכן אומרים "למדנו חוקיך").
אם שכח לבקש גשמים ונזכר אחרי ברכת השנים, לפני שהתחיל "תקע", יבקש גשמים לפני שהוא מתחיל את ברכת "תקע בשופר גדול לחרותנו". ויאמר בין הברכות "ותן טל ומטר לברכה" וימשיך אחר כך "תקע". שהרי כל עוד לא התחיל את ברכת "תקע" הוא כאילו נמצא בתוך ברכת השנים. כדכתיב בשולחן ערוך (קיז) על מי שחתם "שומע תפילה" ושכח להזכיר גשמים, "ואם נזכר אחר שחתם 'שומע תפלה', קודם שהתחיל 'רצה', נראה שאומר 'ותן טל ומטר', ואחר כך אומר רצה" (כך הביא ה"שערי תשובה" ח בשם החיד"א ב"ברכי יוסף").
עוד הביא ב"שערי תשובה" (קיז ס"ק י) בשם החיד"א ב"ברכי יוסף", כי מי שנזכר ששכח לבקש גשמים באמצע "תקע" או כל ברכה אחרת שאחרי ברכת השנים – לא מבקש גשמים כי זה לא עניין הברכה. ולא חוזר לברכת השנים – כדי שלא יהיו כל הברכות שברך לבטלה. אלא ימשיך להתפלל כדרכו עד "שומע תפילה". שם יגיד "ותן טל ומטר לברכה, כי אתה שומע תפילת כל פה. ברוך אתה ה' שומע תפילה". ואין אנו חוששים שאדם ישכח לבקש גשמים גם ב"שומע תפילה", כיוון שהוא נזכר עתה – "דאין מן הראוי שיאמר ברכות לבטלה מן הספק".
אם נזכר אחרי שסיים "שומע תפילה" לפני שהתחיל "רצה" – יאמר שם "ותן טל ומטר לברכה". ואם התחיל כבר "רצה" ונזכר שלא ביקש גשמים – חוזר לתחילת ברכת השנים.
אם אדם שכח לבקש גשמים עד סוף תפילת י"ח – צריך לחזור ולהתפלל את כל התפילה. הוא לא יכול לומר "ותן טל ומטר לברכה" אחרי "עושה שלום", כיוון שהוא צריך להתפלל כשהוא לפני מלך ולא אחרי שנפטר מלפניו. כך המשילו חכמינו את המברך ברכות קריאת שמע למי שדופק על דלתו של מלך. בעת הגיעו לתפילת י"ח הרי הוא כמי שהמלך פתח לו את הדלת והזמינו להיכנס פנימה. לכן לא מפסיקים בין ברכות קריאת שמע לתפילה אפילו לא כדי לענות אמן.
לכן אדם צריך לבקש על גשמים כשהוא לפני המלך, ולא אחרי שיצא מביתו. ומי שכבר סיים תפילתו, הרי הוא כמו שיצא אע"פ שלא עקר את רגליו. שכך כתוב בירושלמי (ברכות מ ע"א) שכל מי שסיים את תחנוניו ונזכר שלא אמר יעלה ויבוא – לא יכול לחזור ל"רצה" ולהזכיר יעלה ויבוא. גם כאן מי שסיים להתפלל ונזכר שלא ביקש גשמים – אע"פ שלא עקר רגליו, חוזר לראש. ש"הסיח דעתו מלומר עוד תחנונים ונשלמה תפלתו אף על פי שלא התחיל עדיין עושה שלום" (ביאור הלכה סימן קיז סעיף ה ד"ה כעקורים).
בשו"ת "הר צבי" הביא שאלה על מי שהתפלל בראש חודש כסליו שחרית ושכח לומר יעלה ויבוא. אבל זכר לבקש גשמים בברכת השנים. דינו של אדם זה לחזור ולהתפלל. אם בתפילה השנייה שלו הוא שכח לבקש גשמים אבל זכר לומר יעלה ויבוא, האם הוא צריך להתפלל תפילה שלישית או לא? יסוד השאלה היא האם מי ששכח לבקש גשמים או לומר יעלה ויבוא כאילו לא התפלל כלל, או כמי שהתפלל אבל שכח וצריך להשלים רק את מה ששכח. לכאורה ראו חכמינו את מי ששכח כאילו לא התפלל כלל, שהרי חייבו אותו לחזור ולהתפלל את כל התפילה. אבל זו לא ראיה, כיוון שכאשר הוא סיים את התפילה – הרי הוא כמי שעזב את ביתו של מלך. ולכן לא יוכל לבקש גשמים במשפט אחד אחרי התפילה. אבל מה דינו של מי שהתפלל פעמיים ושכח?
בשאלה זו דנו הראשונים בתוספות (ברכות כו ע"ב), שם מובאת דעת רבינו יהודה שסובר כי תפילה בלי שאילת גשמים עלתה לו, והוא רק צריך להשלים את חסרונה וזה יכול להיות בתפילה נוספת. לפי דעתו של רבינו יהודה, מי ששכח פעם לשאול גשמים ופעם לומר יעלה ויבוא – לא צריך להתפלל תפילה שלישית. לעומתו מביא התוס' את דעת הרי"ף שסובר שכלל לא עלתה לו תפילה, אם שכח דבר כל כך יסודי, ולכן הוא צריך להתפלל תפילה שלישית. כך פסקו גם חכמי פרובינצא ו"כך היה נראה לה"ר משה מאלאוו"ר מתוך לשון האלפסי". השו"ע (סימן קח סעיף יא) הסתפק איך להכריע בשאלה שנחלקו בה ראשונים, ועל פי הפסק שלו – במקרה זה יתפלל תפילה שלישית בתור נדבה.
בגמרא יש מחלוקת אם תפילת ערבית היא רשות או חובה. וכתב על זה הרי"ף "רבא אמר הלכה כדברי האומר רשות, וקיימא לן דהלכה כרבא, מיהו הני מילי היכא דלא צלי ליה כלל, אבל היכא דצלי ליה לתפלת ערבית כבר שוייא עליה חובה, ואי טעי הדר לרישא". ומכאן נפסק כי מי שטעה בתפילת ערבית ולא ביקש גשמים – צריך לחזור למרות שתפילת ערבית רשות ורק קיבלנו על עצמנו את התפילה הזאת כחובה.
כך כתב גם הרמב"ם (הלכות תפילה פרק י י יא) וכן כתב הרא"ש (ברכות פרק רביעי - סימן ז).
יש שואלים מה דין אישה ששכחה לבקש גשמים בתפילה. האם היא צריכה לחזור ולהתפלל את כל התפילה כמו גברים ששכחו, או שתבקש גשמים אחרי "עושה שלום"? לשם כך יש להשיב על השאלה האם נשים חייבות בתפילה.
הגמרא (ברכות כ ע"ב) אומרת שנשים חייבות בתפילה ובברכת המזון. לפי דעת הרמב"ם (הלכות תפילה א) עיקר תפילה מהתורה: "מצוות עשה להתפלל בכל יום שנאמר 'ועבדתם את ה' אלוקיכם'", "ואין מנין התפלות מן התורה, ואין משנה התפלה הזאת מן התורה, ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה, ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפלה, לפי שהיא מצוות עשה שלא הזמן גרמא". וכך פוסק השולחן ערוך (סימן קו סעיף ב).
לדעת הרמב"ן, עיקר מצוות תפילה היא תקנת חכמים, ותיקנוה אנשי כנסת הגדולה. ואף על פי שהיא מצוות עשה מדברי סופרים שהזמן גרמא, והנשים פטורות מכל מצוות עשה שהזמן גרמן אפילו מדברי סופרים כגון קידוש הלבנה, אעפ"כ חייבו אותן בתפילת שחרית ומנחה כמו אנשים הואיל ותפילה היא בקשת רחמים. וכך נראית דעת רש"י ז"ל. ולפי זה יש להבין למה יש נשים שלא מתפללות שלוש תפילות ביום, הרי לכאורה החיוב שלהן הוא כמו של גברים.
ה"מגן אברהם" (סימן קו ס"ק ב) כתב ליישב את מנהג הנשים שלא מתפללות וכתב כי כיוון שמהתורה די בתפילה אחת ביום ובכל נוסח שירצה, לכן נהגו רוב נשים לומר מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה. אמנם דעת המשנה ברורה (סימן קו ס"ק ד) לא ניחא ממנהג זה והביא את דעת השאגת אריה כי "יש להזהיר לנשים שיתפללו י"ח". ויש נוהגות להתפלל תפילה אחת. ויש מתפללות שחרית ומנחה, אבל לא ערבית שמעיקר הדין היא רשות. ויש מתפללות שלוש תפילות כמו גברים.
לפי שו"ת "משנה הלכות" (חלק טו סימן לט) הנשים נשארו בתקנת התפילה לפני שניסחו אותה אנשי כנסת הגדולה, ולכן אם שכחה בתפילה לבקש גשמים בתוך התפילה, תאמר אחרי "עושה שלום" "ותן טל ומטר לברכה", ודי בזה כיוון שהן לא מחויבות לסדר התפילה כמו שתיקנו אנשי כנסת הגדולה. "ולפ"ז דלא תקנו להם נוסח התפלה כלל א"כ בלשון שמתפללין יוצאין ידי חובתן ולא צריכות לחזור ולהתפלל ואם לא אמרו טל ומטר יכולות לומר בכל שעה אם רוצות ותפלתם נשמעת ואין סדר לתפלה שלהם כלל". "והשומע תפילות כל פה שומע תפלתם בבתיהם ששכינה שרויה שם ובכל נוסח ובכל לשון שהם מתפללים הם נענים".
אמנם לפי פשט הגמרא והפוסקים נשים חייבות בתפילת י"ח לפחות פעם ביום, אם טעתה בוודאי צריכה לחזור. וגם לפי דעת ה"מגן אברהם" שאישה יכולה לצאת ידי חובה בתפילה אחת בלשון שלה, אם טעתה צריכה לחזור, שהרי כבר כתבו הרי"ף והרמב"ם לעיל שבכל פעם שאדם התחייב בתפילה שלא חייב בה, כתפילת ערבית, אם טעה - צריך לחזור ולהתפלל. והוא הדין לנשים שטעו בתפילה שצריכות לחזור ולהתפלל.
ויהי רצון שנזכה ויתקיים בנו "גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ" (תהילים סח י). גשם שיביא אתו ברכה וישועה, אמן ואמן.
