כל בר דעת שלומד את פרשת תולדות תמה מאד איך יתכן שיצחק אבינו ע"ה לא הכיר את היתרון שיש ליעקב אבינו שהיה "איש תם יושב אהלים" על פני עשיו הרשע שהיה "איש ציד איש שדה" ורע מעללים. מדוע בחר יצחק בעשיו לתת לו את הברכות? ומה סיפור זה מלמדנו לדורות?
בספרו הנפלא "מדבר שור" מסביר מרן הראי"ה קוק זצ"ל (במהלך ארוך שכדאי ללמוד את כולו) שיצחק ידע שהעם שעתיד לצאת ממנו יצטרך להילחם באוייב. ובמלחמה אסור להיות איש תם. במלחמה צריך לכסח את האוייב! על כן "ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו", תכונתו של עשיו להתגבר על החיות הטורפות ולהכניע אותן היא תכונה נצרכת וטובה להשתמש בה עם בני אדם הדומים להם. "כי את הרעים לגמרי ההכרח לכלותם מן הכרם כז' אומות ועמלק וכיוצא בהם..."
יצחק חשב תחילה שיעקב בתמימותו לא יודע לחגור חרב ולהשתמש במידת האכזריות כשצריך אותה. רק אחרי שהתברר לו שיעקב יודע ללבוש את בגדי עשיו, כלומר להשתמש עם תכונותיו הרעות בעת הצורך, אמר: "גם ברוך יהיה".
הלוואי ונזכה להנהגה טובה ובריאה שתלמד את חיילי צה"ל הגיבורים והאהובים שאין מקום לסלחנות ורחמנות כלפי האוייב אלא לפעמים צריך ללבוש את בגדי עשיו ולהילחם באוייב מלחמת חרמה. ואחר כך לחזור לבית המדרש ולבית עם עדינות נפש רחמנות ורגישות.
