כלל נקוט בידינו שהטובה היא נצחית. בעל התניא מסביר לנו את הכלל זה לגבי הנשמה של כל אחד ואחד, על הפסוק שאומר "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו", קרוב לכל יהודי לעבוד את ה'.
לכאורה קשה לנו לראות את זה. אנחנו רואים שאנחנו מלאים נסיונות וקשיים, איך אתה מצווה אותי לעבוד את ה', בכל לב, בכל נפש, כאשר אני יודע שהגוף והתאוות של העולם הזה, הם מאוד מאוד מסתירות את האור האלוקי ממני. אבל צריך ללמוד הרבה הרבה בתורת החסידות, ולהפנים את הדברים האלה.
בפרשת השבוע שלנו אנחנו קוראים על יציאת מצרים, לפי הכלל שהתורה היא נצחית אנחנו צריכים לדעת שלכל אחד ואחד, יש את המצווה משלו, המיצרים משלו, כמו אסיר שנמצא בתוך כלא ורוצה לצאת מהכלא.
כך כל אחד ואחד יכול לצאת מהכלא, הגוף כמו כולא את הנשמה. בדרך כלל הנשמה בשליחות פה בעולם הזה, ויש זמנים שאפשר לצאת מהכלא הזה, שהגוף כולא את הנשמה.
מסביר בעל התניא שהזמנים האלה, הם זמן קריאת שמע וברכותיה, זמנים שאנחנו יכולים קצת להתאוור, לתפוס איזה חופש, להדבק בה'.
אנחנו נמצאים פה ליד אבות העולם, אבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, שהיו מרכבה לשכינה, ואנחנו באים אליהם כדי לשאת עינינו אל הגובה הזה, שאנחנו כל כך מייחלים לו, והלוואי שנזכה בקרוב, שיתקיים בנו הפסוק "כימי צאתך מארץ מצרים הראנו נפלאות".
הרב אריאל לוי הוא ראש כולל חיבת הארץ בישוב עתניאל
