ניסים גלויים וניסים שלבושים בטבע
כ' שבט התשע"ז   16.02.2017 10:44

ניסים גלויים וניסים שלבושים בטבע

הרב שמואל אליהו

צפו בשיעורו של הרב שמואל אליהו על פרשת השבוע

וְכִי יִתְרוֹ שָׁמַע, וְכָל עָלְמָא לא שַׁמְעוּ?

על הפסוק (שמות יח) "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁ֔ה אֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂ֤ה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּֽי־הוֹצִ֧יא ה' אֶת־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" שואל הזוהר: "וְכִי יִתְרוֹ שָׁמַע, וְכָל עָלְמָא לא שַׁמְעוּ? וְהָא כְּתִיב: 'שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן' (שמות טו). אֶלָּא, כָּל עָלְמָא שָׁמְעוּ, וְלָא אִתְּבָּרוּ, וְאִיהוּ שָׁמַע וְאִתְּבַּר, וְאִתְכַּפְיָא מִקַּמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִתְקְרַב לְדַחַלְתֵּיהּ" (ב' סח/ב). יש שומעים ויש שומעים. כל העמים שמעו והתחזקו באמונת האלילים שלהם, והוא שמע, עזב את עבודת האלילים וקיבל על עצמו  לעבוד את ה' ביראה.

אין ניצחון, יש אמונה

חלקו תנאים בשאלה מה שמע יתרו. רבי יהושע אומר: מלחמת עמלק שמע, שהרי כתיב בצדו: "וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב". לעומתו רבי אליעזר אומר: קריעת ים סוף שמע ובא, שנאמר: "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי וכו' וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע: "כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" (זבחים קטז ע"א).

דעת רבי יהושע צריכה ביאור, למה מלחמת עמלק הביאה את יתרו לקבל את האמונה באלוקים? הרי במלחמת עמלק לא היה ניצחון ברור של ישראל. היו רגעים שבהם "גבר עמלק". בסופה ישראל רק החלישו את עמלק.

ההכרה במציאות ה' בלי ניסים – יסוד התורה כולה

יש אומרים שהמחלוקת בין התנאים היא בשאלה איזה נס גורם יותר התפעלות, האם נס בטבע או נס מעל הטבע. רוב בני-אדם חושבים שנס מעל הטבע גורם יותר התפעלות, לכן לדעת רבי אליעזר קריעת ים סוף גרמה התפעלות ליתרו. לעומתו אומר רבי יהושע כי יתרו היה חכם גדול, הוא הבין כי נס שמולבש בטבע הוא הרבה יותר גדול מנס שמעל הטבע. ומלחמת עמלק הייתה נס שמולבש בטבע  ובגללה הוא בא.

רבי יהונתן אייבשיץ מעמיק ומסביר כי ניסים מעל הטבע הם חיסרון, וניסים כאלה נעשו לעם ישראל רק בחוסר ברירה. רק כשיצאו ממצרים והיו במ"ט שערי טומאה, או כשהיו עובדי עבודה זרה בתקופת אחאב. בתקופה זו הוכרח אליהו הנביא להוריד אש מהשמים כדי לעורר אותם לומר: "ה' הוא האלוקים". ואולם בדורות מתוקנים יותר לא היה צורך לשנות את חוקי בראשית, כיוון שהם היו מסוגלים לראות את מעשה ה' בטבע.

הרמב"ן כותב כי ההבנה כי ה' נמצא בכל המציאות, גם כשאין נס מעל הטבע, היא יסוד התורה כולה: "ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה. שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד. אלא אם יעשה המצוות - יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם - יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון".

דור אחרון לגלות יכיר בניסו

ממשיך הרמב"ן ואומר כי התורה מבשרת לנו שבדורות האחרונים של הגלות יכירו אנשים את מעשה אלוקים גם בדרך הטבע. "וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה ה' בָּהּ" (דברים כט כא). הם יראו את השממה שבארץ ישראל. הם יזכרו כי זאת ארץ שהייתה זבת חלב ודבש, והם יבינו שאלוקים מנהל את עם ישראל על-פי ברית האבות. "וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה: וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". אע"פ שלא ראו נס מעל הטבע.

הצלחת ישראל בגאולה – בניסים שבטבע

אותם גויים יבינו עוד יותר כי אלוקים מתגלה על עם ישראל בזמן הגאולה בגלל הצלחה שבטבע. ברכה כלכלית. ברכה בילדים. ברכה בצאן. ברכה חקלאית. "בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ: בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ". הם יראו את הניצחון הצבאי של ישראל. "יִתֵּן ה' אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ". מזה יבינו האומות שה' נקרא על עם-ישראל: "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כח י).

כך גם כותב הרמב"ם (הלכות מלכים פרק יא, ג. יב, א-ב) כי בימות המשיח לא יהיה שום שינוי ממנהגו של עולם, ולא יהיו ניסים מעבר לגדר הטבע. אעפ"כ ירמיהו אומר שבני-אדם יבינו כי הניסים הללו של קיבוץ גלויות וגאולת ישראל יותר גדולים מיציאת מצרים. "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם" (ירמיה טז, יד).

וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת

מקור לדברי הרמב"ן הוא בקריאת שמע, שם אנו אומרים כל יום שהגשם יורד לפי מעשינו, וזה נס שבטבע. גם בברכת "אמת ויציב" שאחריה אנו מודים על הניסים של יום-יום ולא על ניסים חד-פעמיים. ניסים שבטבע ולא ניסים שמעל הטבע. "עַל אֲבותֵינוּ וְעָלֵינוּ. עַל בָּנֵינוּ וְעַל דּורותֵינוּ". בכל דור ובכל זמן. "ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ, מַלְכֵּנוּ מֶלֶךְ אֲבותֵינוּ. גּואֲלֵנוּ גּואֵל אֲבותֵינוּ". ניסים שמכירים בהם מתוך ההכרה בנסי יציאת מצרים.

כן אנו מודים בברכות השחר על כך שה' פוקח את עינינו כל יום ומלביש אותנו וכו', וכן אנו חוזרים ואומרים בכל פסוקי דזמרא: "נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים. ה' מַתִּיר אֲסוּרִים: ה' פֹּקֵחַ עִוְרִים ה' זֹקֵף כְּפוּפִים. ה' אֹהֵב צַדִּיקִים". כן אנו מודים בתפילת י"ח על הניסים שבכל יום "עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶךָ. וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ. וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת". גם ב"נשמת כל חי" אנו מודים על הניסים שבטבע: "הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים. מְחַיֶּה מֵתִים. וְרוֹפֵא חוֹלִים. פּוֹקֵחַ עִוְרִים. וְזוֹקֵף כְּפוּפִים. הַמֵּשִֹיחַ אִלְּמִים" וכו'. וכשמסתכלים כך מבינים שיש אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרוֹב רִבֵּי רְבָבוֹת ניסים ונפלאות שה' עושה עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ. "בְּרָעָב זַנְתָּנוּ. וּבְשָֹבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ. מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ. מִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ. וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְרַבִּים דִּלִּיתָנוּ".

ניסי מלחמת ששת הימים

בימים אלו מתפרסמים הניסים של מלחמת ששת הימים. ומתברר שה' עיוור את עיני הערבים והם לא הבחינו במאות מטוסים ישראלים ממריאים וטסים מעל הים במטרה להפציץ את שדות התעופה שלהם. בדיוק ערב קודם ההתקפה הייתה לטייסים המצרים מסיבה והם נרדמו בבוקר בשעה שהיו אמורים להתריע על ההתקפה. הרדאר הירדני שגילה את המטוסים הישראלים ממריאים לא הצליח למסור את המידע החיוני הזה למצרים, כי בדיוק ביום הקודם שינו לו את הקוד ולא עדכנו אותו. הרמטכ"ל המצרי החליט לטוס לביקורת בדיוק בו ביום מעל קווי הצבא המצרי ופקד שלא לירות על שום מטוס שמא ייפגע. בזכותו ניצלו עשרות הטייסים הישראלים מפגיעות של הטילים והתותחים המצרים.

אין בעל הנס מכיר בניסו

הגמרא (ברכות נד ע"א) לומדת מיתרו את חובת הברכה על כל נס ונס. "הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר, 'בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ' וְכוּ'. מְנָא הַנֵי מִילֵי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר קְרָא: 'וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ, בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם. עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם'". אחר כך מקריב יתרו עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים בתור קרבן תודה (וראה סנהדרין צד ע"א).

ולמה צריך ללמוד את ההודאה מיתרו? כי אין בעל הנס מכיר בניסו. אני למשל למדתי על העוצמה הכלכלית המופלאה של ישראל מדברים של נהג מונית במוסקבה, ששאל אותי איך למדינת ישראל הקטנה (בעיניהם) יש כלכלה טובה יותר מזאת של רוסיה, שיש בה למעלה מ-200 מיליון בני-אדם ואוצרות טבע. עד שהוא האיר את עיני, לא שמתי לב שהשקל הישראלי יותר חזק מהרובל הרוסי, מהיורו ומהדולר.

בעקבות דבריו בדקתי ומצאתי כי התל"ג של מדינת ישראל הכפיל את עצמו בעשר השנים האחרונות. היום הוא כבר עוקף את רוב מדינות אירופה, כפול מסעודיה, פי שלושה מרוסיה, פי ארבעה מטורקיה, פי עשרה ממצרים וכו'. לפני שנתיים הוא עקף את צרפת ולפני שנה עקף גם את אנגליה!

גם נתוני הצמיחה בישראל מובילים על פני כל המדינות המערביות. בין השאר בגלל הילודה הטבעית החיובית בישראל לעומת כל המדינות המערבית האחרות (3.7 אחוזים צמיחה בישראל, לעומת 0.6 בבריטניה, 1.5 בשוויץ, 3.3 בטורקיה, 0.7 ברוסיה, 2.9 באוסטרליה, 1.4 בדנמרק, 1.3 בגרמניה, 1.5 ביוון, 1.5 בנורבגיה, 2 בספרד, 1.1 בצרפת, 2.5 בשוודיה, 2.3 בארצות הברית וכו'. את הנתונים אפשר למצוא במאמר של ד"ר גיא בכור http://m.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=3772).


 

ברכה על נס טבעי

שאין מברכין על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם

אם נס טבעי הוא יותר גדול, יש שואלים למה לא אומרים "הלל" בכל יום? למה השו"ע פוסק שלא מברכים "שעשה לי נס" אלא על נס שמעבר לגדר הטבע? "שאין מברכין על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו כגון שבאו עליו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצל וכיוצא בזה - אינו חייב לברך" (בית יוסף ריח).

והתשובה היא שיש ברכות על נס שמעל הטבע ויש ברכות על נס שבטבע. ברכת "שעשה לי נס במקום הזה" לא מברכים, כיוון שהיא ברכה מיוחדת שצריך לברך האדם וגם בניו אחריו. וכיוון שניסים שבטבע הם רבים, אי-אפשר לחייב כל אישה יולדת לברך כל ימי חייה על כל לידה, היא וכל בניה אחריה (מגן אברהם וביאור הלכה שם). על ניסים שבטבע מברכים ברכת "הגומל" (משנ"ב ריח ס"ק לא).

טוב להודות לה'

ולמרות שלא מברכים "שעשה לי נס" כשמדובר בנס שהוא בגדר הטבע, כתב השו"ע שבוודאי צריך להודות לה' על כך בלי ברכה (ריח ט). וכיוון שבברכות ההודאה אם ברך בלשונו – יצא (ריט ד), טוב לומר את ההודאה בכל לשון.

וכך כתב ה"כפתור ופרח", שחי בארץ ישראל, כי ההלכה אומרת שהרואה מקום שעברו ישראל את הירדן בימי יהושע צריך לברך "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". וכן בים סוף וכן במעברות נחלי ארנון, וכן בבית חורון, וכן בחומת יריחו וכד'. ועכשיו שאיננו יודעים את המקום המדויק שהתרחש שם הנס ואיננו יכולים לומר את נוסח הברכה – "ומיהו בכל מקום שיראה חלק מן הים ומן הירדן ומן הנחל, ראוי להזכיר חסדי השי"ת והשגחתו עלינו, ויודה וישבח כפי כוחו". ולפי דבריו כל מי שעומד ליד ים סוף באילת צריך גם הוא להודות לה'.  

"וכן בראותו בהר הכרמל מקום שעשה אליהו זכור לטוב המזבח, ובראותו בשונם מקום עליית אלישע ע"ה וכיוצא בהם. ואנחנו הורגלנו לומר בראותינו הירדן כך: עַל יַד הַיַּרְדֵּן אֶבְרְךָ אֲהַלֵּל אֲשַׁבֵּחַ וְאוֹדֶה שִׁמְךָ. בָּעַד עִמְּךָ בִּקְעַת יַם סוּף גְּבוּל אַרְצְךָ שָׁפְתוּ וְהַסּוֹף, הַסּוֹף לְאֵלִיָּהוּ חֲצִיָּתוֹ וּבוֹ אֱלִישָׁע הָיָה חֲלוֹף. חֲשׂוּף זְרוֹעַ קָדְשְׁךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל לְהוֹשִׁיעַ עִם אֶבְיוֹן, הֵטִיבָה בִּרְצוֹנֵךְ אֶת צִיּוּן"  (כפתור ופרח פרק ז'. הובא בכף החיים סימן ריח ס"ק ד). ואם אדם עובר ליד הירדן ולא זוכר את הנוסח הזה, או שעובר ליד הר הכרמל, יכול להודות במילים שלו. ואם יחבר על כך שיר חדש – תבוא עליו ברכה. ובימינו צריך להודות בכל פעם שעובר בגשר עד הלום, או בעמק הבכא בגולן וכד', מקומות שנעשו בהם ניסים גדולים לעם ישראל מאז הקמת המדינה. וגם כאן צריך להודות במילים שלו, מכל הלב.

 

 

שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַגִּיעֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְשָׁלוֹם

וּכְשֵׁם שֶׁהוֹצֵאתַנִי לְשָׁלוֹם, כָּךְ תּוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם

בימינו נפרשו בארץ ישראל כבישים רבים, וזה אחד מסממני הגאולה (פרקי דרבי אליעזר כט). אבל בדרכים הללו יש סכנות רבות, במיוחד בדרכים שסמוכות לערבים שלעתים זורקים אבנים וכד'.

לפני שאדם יוצא לנסיעה בדרכים, הוא מתפלל את תפילת הדרך, ולפי מנהגו של מו"ר אבא הרב אליהו זצ"ל אומרים תפילה זו בתוך תפילת י"ח ב"שומע תפילה". אחרי נסיעתו הוא צריך להודות בברכת הגומל. מלבד זאת האדם צריך להתפלל על כל שלב בדרכו. כך כתוב במשנה: "הַנִּכְנָס לַכְּרָךְ מתפלל שתים, אחת בִּכְנִיסָתוֹ ואחת ביציאתו בן עזאי אומר ארבע שתים בכניסתו ושתים ביציאתו נותן הודאה על שעבר וצועק על העתיד" (משנה ברכות נד א).

ובגמרא הסבירו מהן ארבע התפילות של בן עזאי: "תָּנוּ רַבָּנָן, בִּכְנִיסָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? 'יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהַי, שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לִכְרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם'. נִכְנָס, אוֹמֵר: 'מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהַי, שֶׁהִכְנַסְתַּנִי לִכְרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם'. בִּקֵּשׁ לָצֵאת, אוֹמֵר: 'יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם'. יָצָא, אוֹמֵר: 'מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהַי, שֶׁהוֹצֵאתַנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם, וּכְשֵׁם שֶׁהוֹצֵאתַנִי לְשָׁלוֹם, כָּךְ תּוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתִסְמְכֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצְעִידֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצִּילֵנִי מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ'". והלכה כדעת בן עזאי (שו"ע רל ס"ע א). ובאמת אנו מתפללים על כל צעד ושעל. כן מובאות בשו"ע שם תפילות למי שנכנס למדוד את התבואה שלו, למי שנכנס לבית המרחץ ולמי שנכנס להקיז דם. ובוודאי אלו רק דוגמאות לתפילה לפני שאדם נכנס למשרד או למקום העבודה. לרפואה או לעסק שהוא צריך לעשות. בקשה –   לפני; הודאה – אחרי.

ובימינו צריך להתפלל תפילה לפני כניסה לעיר, כשנכנס לתל-אביב וכד', שלא ייכשל במראות אסורים, וביציאתו מודה. וכשעובר בעיר ערבית יבקש לפני כניסתו שלא ייפגע, ואחרי יציאתו יודה. ואע"פ שהוא נוסע שם מדי יום, ואע"פ שיש לו נשק או שיש שם חיילים, צריך להתפלל. וכשנמצא בעיר ערבית ורואה בתים שלהם צריך לומר: "בֵּית גֵּאִים יִסַּח ה', וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה" (ברכות נח ע"ב. שו"ע רכד יא). וטוב להזכיר את התפילות ואת הפסוקים הללו לעצמו ולכל מי שאתו ברכב, כולל הילדים.

הגומל לנוסעים טובות

כתב בטור בשם הרא"ש, שלא מברכים ברכת "הגומל" על כל נסיעה, אלא רק על נסיעות שיש בהן סכנה. "ונוהגין באשכנז וצרפת שאין מברכין כשהולכים מעיר לעיר שלא חייבו אלא בהולכי מדברות דשכיחי בה חיות רעות ולסטים, והא דאיתא בירושלמי 'כל הדרכים בחזקת סכנה' לא אמרו אלא לענין תפלת הדרך שבכל הדרכים צריך אדם לבקש על עצמו אבל ברכת הגומל במקום תודה איתקן. וכן לענין חולה כתב הר"ר יוסף דווקא חולה שנפל למטה, אבל חש בראשו או במעיו אין צריך לברך" ברכת "הגומל".  

ה"בית יוסף" הביא את דעת הרמב"ן והרשב"א שצריך לברך אחרי כל נסיעה. ולדעתם גם מי שנפל למשכב במיטה חייב לברך "הגומל" כשקם, אע"פ שלא עבר ניתוח וכד'. וכן פסק בשו"ע (ריט ז-ח). אמנם דעת הרמ"א כדעת הרא"ש שמברכים "הגומל" רק על נסיעה שיש בה סכנה, או כשקם מחולי שיש בו סכנה.

לדעת מרן הרב אליהו זצוק"ל יש דרכים רבות שנחשבות מקום סכנה, שצריך לברך עליהן גם לפי דעת הרמ"א. ואם אדם מסופק, מוטב שיודה לה' במילים שלו על כך שחזר בשלום מן הנסיעות, כמו שראינו במשנה ובגמרא לעיל, או יענה אמן אחרי ברכה של מישהו אחר.

ברכת "הגומל" בסכנה או בנסיעה של 72 דקות

מברכים "הגומל" רק על הליכה של פרסה, שהיא ארבעה מיילים, וכשהולכים אותה ברגל אורכה 72 דקות. על כן קבעו הפוסקים כי מברכים הגומל רק על נסיעה של 72 דקות או יותר (עיין רב פעלים ח"ג יו"ד סי' כ"ד). ואולם במקום סכנה כל הפוסקים מסכימים כי על כל נסיעה מברכים "הגומל", ולכן מברכים ברכת הדרך במקום סכנה אפילו על פחות מפרסה. והוא הדין לברכת "הגומל". גם מי שטס ממקום למקום 72 דקות מברך ברכת הגומל. אנשים הנוסעים מדי יום באופן קבוע, מברכים פעם בחודש. וכן דין נהגי אוטובוסים ומוניות.

חניה בדרך

כתב בכה"ח (ס"ק ה') בשם המאמ"ר ששלוחי ארץ ישראל נוהגין שבכל מקום שהולכין מברכין ברכת הגומל, והטעם מפני שהם מתעכבים שם הרבה. וכתב עוד שראה שנוהגין כשהולכין ממקום למקום שמברכים הגומל בהגיעם למחוז חפצם וחוזרים לברך הגומל בשובם לביתם לשלום.

ובשדי חמד כתב (מערכת ברכות סי' ב' אות יא) בשם מוהר"י אבולאלפייא שההולכים להשתטח על קברי צדיקים המנהג לברך בכל מקום, והטעם משום שהיוצאין לילך על קברי צדיקים חפצם ורצונם אל כל אתר ואתר ועל דעת זה יצאו. וכתב שגם הוא ז"ל עשה מעשה לברך, עי"ש. ונראה שכל זה אם דעתו להתעכב ולנוח שם כמה ימים, אבל אם דעתו רק להשתטח ולשוב תיכף ביום ההוא או למחרתו, אין לברך על שיגיע למקום שרוצה לנוח שם כמה ימים או עד שישוב לביתו לשלום. וכן עשינו מעשה בשנת ה'תרס"ח כשהלכנו מירושלים ת"ו לחברון להשתטח על קברי אבות ולא היה רצוננו להתעכב שם אלא לשוב ביום השני ולא ברכנו שם הגומל עד שובנו לירושלים ת"ו, עכ"ל כה"ח.

אם איחר, יש לו תשלומין לברך כל זמן שירצה

בכל הברכות הללו צריך לברך מיד כשקרה הנס. אמנם אם עבר זמן – ישתדל שלא לאחר יותר משלושה ימים. ואם עבר שבוע או שבועיים – גם חייב לברך. אפילו אחרי שנים ארוכות. "אם איחר, יש לו תשלומין לברך כל זמן שירצה; ונכון שלא לאחר שלשה ימים" (שו"ע רי"ט ו).

וִירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם

ויברך ליד עשרה אנשים שיושבים, שנאמר (תהלים קז) "וִירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם" – זה עשרה שנקראים קהל. ועוד לשים לב שיש שם שני תלמידי חכמים, שנאמר "וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ". שאין הכוונה לזקנים בגיל, אלא לאלו שקנו חכמה. והשומעים ישבו לקיים מה שנאמר "וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ". אבל המברך יעמוד. ויברך בין ביום ובין בלילה, אף שלכתחילה אנו משתדלים שיהיה ביום, ויהיה ליד ספר תורה וכד' אך אין כל זה מעכב.

פמליה של מעלה מצטרפת להודאה

הפסוק בתהלים (קז טו) אומר: "יוֹדוּ לה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם". ושואל זוהר הקדוש (בא רמ"א ע"א. מובא בכה"ח רי"ח ט"ל): "וְאִי תֵּימָא, אֲמַאי אִיהוּ חוֹבָתָא, וְהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָדַע כֹּלָּא, כָּל מַה דְּהֲוָה, וְיֶהוֵי לְבָתַר דְּנָא, אֲמַאי פִּרְסוּמָא דָּא קָמֵיהּ, עַל מַה דְּאִיהוּ עָבַד, וְאִיהוּ יָדַע". למה להודות לה' על נסים שהוא עשה לנו? הרי אלוקים יודע את הנס! ועונה הזוהר: "אֶלָּא וַדַּאי אִצְטְרִיךְ בַּר נָשׁ לְפַרְסוּמֵי נִיסָא, וּלְאִשְׁתָּעֵי קָמֵיהּ בְּכָל מַה דְּאִיהוּ עָבַד, בְּגִין דְּאִינּוּן מִלִּין סַלְּקִין, וְכָל פָּמַלְיָא דִּלְעֵילָּא מִתְכַּנְּשִׁין, וְחָמָאן לוֹן, וְאוֹדָאן כֻּלְּהוּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִסְתַּלָּק יְקָרֵיהּ עָלַיְיהוּ עֵילָּא וְתַתָּא".

עונה הזוהר, כי שבח שמשבחים לאלוקים משתמע בכל פמליה של מעלה. גם המקטרגים עלינו וגם הסנגורים בשמים שומעים. המקטרגים – נסתמות טענותיהם. המלמדים עלינו זכות אומרים לריבונו של עולם: ראה את בניך, שלא כמו בני עשו הרשע. שבני עשו לא יודעים להודות לך על כל הטוב שעשית להם. אבל בני אברהם יצחק ויעקב עסוקים בלהודות לך ובלימוד ההלכות של ההודאה הזאת. ועל כן ראוי שתעשה להם ניסים ונפלאות, ונודה לשמך הגדול סלה. 

תגיות: הרב שמואל אליהו, יהדות, פרשת שבוע

עוד בנושא

הוספת תגובה

שלח

0 תגובות

תוכן פרסומי

הרשמה לאתר

הירשמו במהירות ובקלות לקול היהודי
ותיהנו ממגוון שירותים מיוחדים באתר.
* * * מין * בדקו זמינות
בין 3 ל-20 תווים
*
תישלח אליך הודעה המאשרת כתובת זו
* סיסמא
בין 6 ל-20 תווים

אני מסכים לתקנון האתר

אני מעוניין לקבל מידע על חידושים ואירועים מיוחדים

*

שדות חובה

הרשם

התחברות לאתר

סיסמא שכחת סיסמא? התחבר

איפוס סיסמה

כדי לקבל סיסמה חדשה, אנא הכנס דוא"ל איתו נרשמת לאתר:

שלח