כ"א אדר התשע"ה   12.03.2015 10:09

"הצדיק שבתוכי" • לכבוד הילולת ה'נעם אלימלך'

הרב יצחק גינזבורג

היום (ה'), כ"א אדר, יום הילולת רבי אלימלך מליז'נסק, מחבר סיפרן של צדיקים 'נעם אלימלך'. מהי עבודת הצדיק וכיצד היא נוגעת לנו. רבי אלימלך מלמד כיצד לזהות את "הצדיק שבתוכי"
נערך על ידי הרב יוסי פלאי

אחד מגדולי צדיקי החסידות המפורסמים היה רבי אלימלך מליז'נסק, הידוע גם בשם ספרו ה"נועם אלימלך" - אחד מספרי החסידות הראשונים שנדפסו. אפשר אף לומר שבתנועת החסידות רבי אלימלך הוא דמות המופת של הצדיק, בה"א הידיעה. רבי אלימלך, יחד עם אחיו הנודע רבי זושא, היה תלמידו של המגיד הגדול ממעזריטש (תלמידו-ממשיכו של הבעל-שם-טוב), לאחר מכן החל להפיץ בהרחבה את אור החסידות ותורתה בקרב יהדות פולין, וכמעט כל גדולי החסידות בפולין נמנים על תלמידיו ותלמידי-תלמידיו אשר ייסדו שושלות מפוארות הממשיכות עד עצם היום הזה.

ספר לצדיקים

אפשר לחשוב שהמושג צדיק מתאר רק את האדם כשהוא לעצמו. בא רבי אלימלך ומדגיש שהצדיק נושא תפקיד בתוך עם ישראל והעולם כולו. זו נקודת-ציון משמעותית בהתפתחות מודל הקהילה החסידית, שדמות הצדיק נמצאת במרכזה ומשפיעה על כל אחד מאנשיה, הן הקרובים אליו והן הרחוקים יותר.

גם ספרו של רבי אלימלך, נועם אלימלך, עוסק – יותר מכל ספר אחר – בדמותו של הצדיק: מה פועל הצדיק בתורתו, בעבודתו ובתפילתו, מה הלבטים שלו, וכיצד הוא קשור לעולם ומשפיע עליו. במקומות רבים עוסק הנועם אלימלך בהבדלים בין סוגים שונים של צדיקים, יש צדיק כזה ויש צדיק כזה, עד לניואנסים דקים ביותר. בקיצור, הנועם אלימלך הוא מעין "ספר הדרכה לצדיקים".

לפני שנסביר מה אומר לנו ספר המיועד לצדיקים – ננסה לחוש מעט איך הצדיק תופס את עצמו. ראשית, ראוי לציין את מדת הענוה והשפלות של הצדיק. מסופר שאדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי, הגיע פעם לאחד מגדולי המתנגדים לחסידות. לאחר שאותו רב נוכח בגדולתו של מי שעומד לפניו, הוא הראה לו את הספר נועם-אלימלך כשהוא זרוק בבזיון על הארץ, ושאל אותו האם הוא מכיר את מחבר הספר. אדמו"ר הזקן הכיר היטב את רבי אלימלך - הם למדו יחד בבית מדרשו של המגיד - והוא השיב לאותו רב: דע לך, שאם היו לוקחים את מחבר הספר הזה ועושים לו כך, זורקים אותו על הארץ ודורכים עליו, הוא לא היה מגיב...

הצדיק הגרוע מכל אדם

מצד אחד, הצדיק מתואר כדמות כמעט-מושלמת: נראה שהמאבקים שלנו עם היצרים הנמוכים והגסים אינם מטרידים אותו, הוא נושם אויר פסגות ועסוק בעניינים שבקדושה, בתורה בעבודה ובגמילות חסדים. אפשר לחשוב שהצדיק ממש מרוצה מעצמו... לא ולא! הוא נזהר מאוד לא להיות מרוצה מעצמו אפילו לרגע אחד. כך מסופר על רבי אלימלך שהיה מעביר על עצמו בקורת נוקבת מאוד, והיה עושה תשובה על חטאיו מעומק הלב ובמרירות רבה.

כך מסביר רבי אלימלך מהו סוד הפרה האדומה שהיתה מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים: מי שחושב את עצמו לטהור, "אני בסדר", מחשבה זו מטמאת אותו. ואילו מי שחשבון הנפש שלו מסתכם בכך שהוא טמא, "אני לא בסדר" – מחשבה זו מטהרת אותו.

אך מתברר שהחטאים של רבי אלימלך הם מעשים שאנו לא היינו מעלים בדעתנו להגדיר כחטא. מדובר ב'פספוסים' כה דקים ועדינים שברמת המודעות וההתנהגות שלנו אינם תופסים מקום כלל. כך כותב רבי אלימלך:

"הנה הצדיק השלם העובד ה' באמת הוא מסתכל תמיד ברוממות אל וגדולתו יתברך... וגם רואה תמיד בשפלות עצמו. וזוכר חטאות נעוריו... ואפילו החטאים שאינם חטאים גמורים רק כמו אבק... הם לזכרון לפניו תמיד והם בעיניו כחמורות שבחמורות ומתחרט עליהם ושב בתשובה שלימה מאהבתו יתברך".

וכך מספר אחד מגדולי תלמידיו של רבי אלימלך, רבי ישראל מקוזניץ:

כשהייתי אצל כבוד מורי ורבי מורנו הרב ר' אלימלך שמעתי שהיה אומר שהוא גרוע יותר מכל אדם. ושאלתי אותו כי בודאי הוא אומר זה בלב שלם, והיאך יוכל להיות זה? והשיב לי, למשל מי שמדקיר בדקר עב אינו יכול להזיק כל כך, ואם דוקר בדקר דק אזי הדקירה הוא ביותר והולך למרחוק. כך הוא מי שעושה עבירות חמורות חלילה אינו מזיק לו כל-כך כמו שמזיק להצדיק העבירה הקלה ביותר.

התלמיד דרש מרבו תשובה: איך אתה אומר שאתה גרוע מכל אדם? האם אין זו ענווה של שקר? והרב הסביר במשל נפלא: העבירות הרגילות אצל אנשים פשוטים הן גסות ו'עבות', ולכן פגיעתם שטחית יחסית. אבל הצדיק עוסק ברבדים עמוקים יותר, וממילא גם עדינים הרבה יותר, ולכן בכל פגימה שלו יש חומרה מיוחדת, כמו מחט דקה החודרת פנימה, ממש כשם שטעות של מדען בכיר חמורה יותר מטעות של פועל נקיון.

עוד מספרים תלמידי רבי אלימלך שפעם הוא עשה תשובה מעומק הלב על שבהיותו תינוק ציער את אמו כשינק ממנה חלב בחוזקה... ואפילו על שציער אותה בהיותו עובר בתוך הרחם! זו לא בדיחה. רבי אלימלך היה כל-כך מזוכך עד שהרגיש שבאיזה-שהוא מקום המעשים האלה מפריעים לו ופוגמים בנשמתו, ולכן עליו 'לחזור לאחור' ולתקן אותם.

בהקשר זה, נמסר בשם רבי אלימלך ה'ווארט' החריף הבא, שעוסק לא רק בצדיקים:

יש ארבעה סוגי אנשים: א. מי שהוא רשע באמת, ויודע שהוא רשע – לבסוף יעשה תשובה, ביודעו מצבו האמיתי. ב. רשע שחושב על עצמו שהוא צדיק, הרי שהוא חי בטעות, ולבסוף יעמוד על טעותו ויעשה תשובה. ג. צדיק שחושב בעצמו שהוא רשע – הלא זהו התכלית הנרצה. ד. צדיק שיודע שהוא צדיק – הרי זה הדרגה הכי גרועה, שהרי לעולם לא יעשה תשובה [והרי תמיד יש על מה לעשות תשובה, לפי דרגתו]…

תחשבו על זה!

כולנו צדיקים

כעת נחזור לספר נועם אלימלך ונשאל: איזו 'עבודה' אנו יכולים לקחת מספר כזה שמדבר אל הצדיקים?

ראשית, בעזרת הלימוד על מדרגת הצדיק יש לנו 'אחיזה' מסוימת בו, וכך אנו יכולים יותר להתקשר אליו. אך יותר מזה, במקום מסוים אנו יכולים לזהות גם את "נקודת הצדיק" שבתוכנו! אך לשם כך יש צורך במעט סבלנות. הרי כבר למדנו שרשע שחושב את עצמו שהוא צדיק הוא "חי בטעות". יותר מזה, החסידות מלמדת שגם מי ששולט לגמרי על מעשיו ואינו עושה חטאים כלל, עדיין אינו מוגדר צדיק אלא 'בינוני' – כזה שנתון כל הזמן במלחמה עם היצר-הרע – ואסור לו לחשוב את עצמו לצדיק.

עלינו לעבור תהליך מברר בשלשה שלבים, שניתן לזהות אותם כשלבים בסולם ההתבגרות. בשלב הראשון, אני חש את כל המדות הפחותות והרעות הרוחשות בקרבי, ומרגיש שככל הנראה אני רשע. מכאן נקודת המוצא היסודית של הכנעה כלפי ה', אך העיקר הוא להאמין שכמה שאני ירוד ומרוחק הקב"ה מרחם עלי ודואג לי היכן שאני נמצא. באופן כללי, בשלב זה אין לעסוק בשאלות מי אני ומה אני, אלא להתחזק שוב ושוב, לטפס בכוח מבלי להתייאש (כמו שמדגישה במיוחד חסידות ברסלב).

השלב השני הוא ההבדלה, אני יכול לעמוד ולהסתכל על עצמי בצורה מפוכחת ולזהות את הקטבים השונים המתרוצצים בקרבי. אמנם התודעה הראשונית שלי מזוהה עם הצד הנמוך, "הנפש הבהמית" שלי, אך לעומתה יש בי "נפש אלוקית", שהינה "חלק אלו-ה ממעל ממש". בעזרת השכל השופט (והקר), אני יכול לערוך מלחמה מתמדת עם האויב האפל שנמצא בקרבי ולנצח אותו בקרב, שוב ושוב, כאשר אני מזהה את עצמי כבינוני הנמצא בתווך, בין לבין (כפי שמודגש בספר התניא, ספר היסוד בחסידות חב"ד).

בשלב האחרון, אני יכול להזדהות יותר ויותר עם הצדיק שבתוכי, כמו שאמר הרבי מליובאוויטש שבדורנו כל יהודי צריך לשאוף לאמץ את עבודת הצדיק, כדברי הנביא "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים". אמנם מצבי הרוחני אינו מזהיר כלל, ובכל זאת אני מסוגל להסתכל מנקודת המבט של הצדיק שבי, הנפש האלוקית, ולהבין שכל הפגמים והפגעים שהסתבכו בנפשי הם באמת אתגרים שלאחר שאתגבר עליהם, בעזרת ה', אצא עם רווח נקי! זהו השלב של ההמתקה שבו ניתן לראות שהרע הוא באמת "כיסא לטוב".

אבל ההמתקה האמתית היא כשאני יוצא מעצמי ומבין שהעיקר הוא להשפיע החוצה, מהפרט אל הכלל, כל אחד במעגלי ההשפעה השייכים אליו, החל ממשפחה וחברים ועד העם כולו. מי שנוהג כך, מי שרואה עצמו כשליח או חייל בצבאות השם, הרי מבחינת התפקיד הוא הוא הצדיק, המשפיע טובה וברכה, בגשמיות וברוחניות, לכל סביבתו, "צדיק יסוד עולם [כל אחד וה'עולם' שלו]". במובן הזה, כולנו צריכים להיות צדיקים, ולאמץ באהבה את "המדריך לצדיק" - הספר הקדוש נועם אלימלך. כך נזכה להרגיש שכל יהודי הוא צדיק נעים ומתוק, וכל חטאיו ופשעיו יתוקנו לבסוף ויהפכו לזכויות גמורות.

תגיות: אלימלך מליז'נסק

עוד בנושא

הוספת תגובה

שלח

1 תגובות
1 wow so good! ל"תeli
כ"א אדר התשע"ה

תוכן פרסומי

הרשמה לאתר

הירשמו במהירות ובקלות לקול היהודי
ותיהנו ממגוון שירותים מיוחדים באתר.
* * * מין * בדקו זמינות
בין 3 ל-20 תווים
*
תישלח אליך הודעה המאשרת כתובת זו
* סיסמא
בין 6 ל-20 תווים

אני מסכים לתקנון האתר

אני מעוניין לקבל מידע על חידושים ואירועים מיוחדים

*

שדות חובה

הרשם

התחברות לאתר

סיסמא שכחת סיסמא? התחבר

איפוס סיסמה

כדי לקבל סיסמה חדשה, אנא הכנס דוא"ל איתו נרשמת לאתר:

שלח