שמי יוחנן. אני גר בבני ברק ונוסע מדי יום לאשדוד, שם אני מלמד בחיידר. לצערי, עברתי תקופה ארוכה שבה הקשר עם אשתי היה ממש בשפל המדרגה. וויכוחים וצעקות היו דבר שבשגרה אצלנו. זה השפיע לרעה על תפקודי כמחנך.
פעם השתתפתי בבר מצווה של חסידי ברסלב בבני ברק. המזכרת שקיבלתי בסוף האירוע הייתה חוברת התחזקות של מוהרא"ש מברסלב. שמתי אותה בכיס הפנימי של החליפה ושכחתי ממנה.
למחרת בבוקר התעורר ויכוח עז ביני לבין אשתי והרגשתי שהגיעו מים עד נפש, איני יכול יותר להתמודד עם כל כך הרבה קשיים בשלום בית, די! נמאס! כמה אפשר כבר לריב ולהתווכח?...
מיהרתי לכיוון האוטובוס כדי להגיע לתלמוד התורה באשדוד. עליתי לאוטובוס, ומצב רוחי היה ירוד מאוד. המריבות האלו דלדלו את מקורות האנרגיה שלי.
כאשר ישבתי על כיסאי, הרגשתי כי החוברת מאתמול מציקה לי בכיס והחלטתי להציץ בה.
האמת, הופתעתי. הרגשתי כיצד כל שורה מדברת ישירות אל נשמתי המיוסרת, וקראתי כל מילה בשקיקה. קראתי עד שגיליתי את העצה העיקרית הכתובה שם: "דבר אל השם, ספר לו מה עובר עליך!"
העצה הזו הייתה חדשה עבורי לגמרי. אני מתפלל שלוש תפילות ביום, אבל לדבר עם השם ממש בשפתי ולספר לו כל מה שעובר עלי?! על זה לא שמעתי.
החלטתי להתחיל מיד. וכך ישבתי באוטובוס מלא בנוסעים, העושה את דרכו לאשדוד, והתחלתי לדבר אל הקב"ה. אחזתי בידיי את החוברת ועשיתי עצמי כאילו אני קורא בה, אך למעשה דיברתי אל השם.
שמה של החוברת לא זכור לי, אך זכור לי היטב ששפכתי את לבי לפני ה' במילים חמות שזרמו מפי, ועמן פרץ גם סכר הדמעות. סיפרתי כל מה שעובר עליי, ולא הפסקתי עד שהגענו לאשדוד.
כשירדתי הרגשתי כאדם אחר. לפתע הייתי רגוע כמו שזמן רב כבר לא הייתי. באותו יום תפקדתי בכיתה אחרת לגמרי, עד שראיתי על פניהם של התלמידים את הפתעתם מהשינוי בהתנהגותי.
מאותו היום השתנו חיי. בכל בוקר אני אומר 'תיקון הכללי' ומתחיל לדבר אל השם יתברך. זו התרופה שמרגיעה אותי. אגב, גם השלום בית שלי השתפר פלאים, ברוך השם. על פי אתר "ברסלב סיטי", של חסידי ברסלב ביבנאל
ארך אפיים
ביום י"ז בשבט תשע"ה הלך לעולמו מוהרא"ש, הרב אליעזר שלמה שיק זצ"ל, מנהיג חסידי ברסלב ביבנאל, מחבר הקונטרסים הנפוצים, שמסייעים לבני ובנות ישראל בגילוי האמונה והשיחה לקדוש ברוך הוא. סיפור זה, העוסק באחת הבעיות הקשות בדורנו - קלקול השלום בית - מדגים זאת.
לפני שנים הגיע לידי מורנו, הרב גינזבורג שליט"א, ספר בשם 'ארך אפיים', שחיבר מוהרא"ש, והוא התעורר לכתוב לו מאמר ארוך המופיע בספרו 'שערי אהבה ורצון', ואשר מתאים לסיפורנו.
במאמר זה מבאר הרב לאורך ולרוחב את מידת ארך אפים של הקב"ה, שהיא אחת מי"ג מידות הרחמים, ומכוונת כנגד הדעת. ארך אפים בעבודת האדם היא סבלנות ומתינות, שעל ידי מידה זו ממתיק כל דין. תחילה האדם "חש" - שותק בסבלנות רבה על כל מה שעושים לו, וכך מגיע לכריתת הקליפה "מל", מלשון ברית מילה, לחתוך ולהסיר את ערלת הלב, ואז מגיע ל"מל" מלשון מלל, "פתח פיך ויאירו דבריך". אם כן, דווקא מאי הדיבור, משתיקתו וסבלנותו של האדם להיות בבחינת "שומעים חרפתם ואינם משיבים", הוא מגיע לדיבור מתוק הממתיק את כל הדינים.
להמתיק את הדבור
וזהו כל ענין השלום בית, שנעשה דווקא על ידי הסבלנות והמתינות של כל אחד מבני הזוג, גילוי מידת ארך אפים, שבמידה זו בני הזוג מתקנים את הדיבור שלהם, שיהיה מבורר ומתוקן. כמו שאמר הבעל שם טוב שעיקר השלום בין איש לאשה תלוי בתיקון לבוש הדיבור, שהוא תיקון הרוח. גם עניינו של 'התיקון הכללי' – אמירת עשרה מזמורי תהילים שתיקן רבי נחמן מברסלב – הוא דווקא בדיבור. דיבור מתוקן כזה בין איש לאשתו שמבטא רגש רחמים ביניהם, הרי ודאי שהוא רצוי, וישתעשעו בני הזוג בדברי תורה בחלקם המשותף בתורה הוא תורת החסידות, תורת משיח.
ובעבודת ה' הוא ענין התפלה והתחנונים לפני אדון כל, שצריך להקדים לזה התבוננות בגדולתו יתברך ועבודה פנימית, וכן נתינת צדקה לפני התפילה, ככתוב "ואני בצדק אחזה פניך", וגם על ידי זה יזכה לשלום בית. בתפילה עצמה יהיה בבחינת ארך אפים, הרי מי דוחקו להתפלל במהירות, ורצונו יתברך שיחכה לו בתפילה, כנאמר "יעשה למחכה לו", מתוך מתינות ויישוב הדעת. וזה גם עניין ההתבודדות, שהיא "בכל דרכיך דעהו" - ראשי תיבות בדד. 'דעהו' דווקא, בהתקשרות הדעת והשתפכות הנפש לפני ה' בדיבור, היינו דיבור ממתיק שמגיע אחרי הכנעה לקב"ה וההבדלה מהרע. והכל מכח מידת ארך אפים.
!!!!! 2 כ' חשון תשע"ו 23:00 ישראל
תגובה 1 ח' ניסן תשע"ה 21:40 נחמן