לפעמים בג"ץ מגלה חמלה ורגישות

ביום ראשון השבוע דן בית המשפט העליון בעתירתם של 21 מבני שבט הג'אהלין, אשר פלשו לקרקעות בסמוך למעלה אדומים. למותר לציין, כי המבנים שבנו הבדואים על הקרקעות הם חסרי רישיון והליך תכנוני מכל סוג שהוא. המנהל האזרחי ביהודה ושומרון החל באכיפת החוק כבר משנת תשס"ח והוציא צווי הריסה למבני השבט באזור.

בני השבט החליטו לעתור לבית המשפט העליון בין היתר, בבקשה להשהות את צווי ההריסה עד אשר יימצא פתרון הולם לסוגיית התכנון והבנייה במתחמי השבט, עד לסיום הכנת תכנית מתאר שתאפשר בנייה 'כדין' באזור מגוריהם.

הרכב השופטים שכלל את אסתר חיות, עוזי פוגלמן ודפנה ברק-ארז החליטו לקבל את העתירה בנימוק הבא, "בהינתן נתוניה ומאפייניה של קבוצת העותרים, ראוי לבחון את האפשרות לפתרון מוסכם שיאפשר הסדרת מגורים ומחייה לעותרים בגדר הוראות הדין". למותר לציין כי בית המשפט קיבל את בקשתם וקבע כי צווי ההריסה לא ימומשו במשך 30 הימים הקרובים שבמהלכם יפנה בא-כוחם עו"ד שלמה לקר ליחידת הפיקוח בבקשה להסדרת עניינם ודחיית צווי ההריסה עד לאחר ההסדרה.

יתר על כן, הנחת היסוד של בית המשפט כי המאפיינים הייחודיים של קבוצת העותרים מחייבת 'יחס שונה', הובילה אותו צעד אחד נוסף קדימה. שופטי בית המשפט העליון הדגישו כי "ככל שהמדינה לא תסדיר את הנושא, שערי בית המשפט פתוחים לבני השבט".

בתגובה לדברים אומר עו"ד איתמר בן גביר כי אכן שערי בית המשפט העליון פתוחים בפני בני השבט אך לא היו פתוחים מספיק בפני תושבי עמונה, כמו גם תושבי המאחזים ביהודה ושומרון. יש בעיה קשה להנהיג דין אחד ליהודים ודין אחד לבדואים והתחושה הקשה מההחלטה היום כמו גם מעשרות החלטות דומות היא כי מדובר במדיניות מפלה ובעייתית. היה ראוי כי כמו שבית המשפט גילה רגישות יוצאת דופן ואפשר לבני השבט פרק זמן להסדיר את ההתיישבות ואף הוסיף והדגיש כי אין לפנות אותם לפני שיעשו כן, היו השופטים פועלים בעניין עמונה. שרת המשפטים חייבת להוביל לבחירת שופטים רבים ונוספים לבית המשפט שישקפו את הדעות הרווחות במדינת ישראל, אחרת תחושת חוסר האמון של הציבור במדינת ישראל כלפי בית המשפט רק תגבר.