עם סיומה של מלחמת העולם השנייה, בכירי השלטון הנאצי הועמדו לדין, באשמת פשעי מלחמה ורצח עם, וחלקם הגדול נידון למוות. מעטים מהם הצליחו לברוח ולהסתתר במדינות שונות בעולם, תחת זהות בדויה, בהם גם 'מלאך המוות' מאושוויץ, ד"ר יוזף מנגלה.
תיאורי הניצולים ממחנה ההשמדה שעוד נותרו בין החיים מספרים על מנהגיו השונים להתעלל באסירי המחנה שהיו בעיקר יהודים, במסגרת 'ניסויים רפואיים' מחליאים שהוא ערך בהם. בעיקר הוא זכור כמי שקבע את גורלם של המובאים למחנה במשלוחים השונים כאשר הינף אצבעו חרץ את גורלם של רבים לשבט – מוות בייסורים, או לחסד – עבודות כפייה.
לאחר המלחמה, הצליח מנגלה לברוח אל דרום אמריקה שהיוותה מקום מפלט לנאצים רבים. בתחילה הוא ברח לארגנטינה, ולאחר לכידתו של אדולף אייכמן, הוא נמלט לפרו עד שלבסוף הגיע לסאן-פאולו, שם העניקו לו מחסה זוג גרמנים.
לפני 38 שנה טבע מנגלה בשחייה בחוף ימה של העיר ברטיוגה, ובני הזוג הגרמני שהעניק לו מחסה, קבר אותו בשם בדוי. רק שש שנים לאחר מכן, יירטו השלטונות הגרמניים הודעה ששלחו בני הזוג למשפחתו של מנגלה, ומקום קברו התגלה. כמה שנים מאוחר יותר, הוכח באמצעות בדיקות DNA כי אכן הגופה הקבורה בקבר, היא גופתו של הרוצח מאושוויץ.
במשך השנים שכבה גופתו בתוף שקית פלסטיק במכון לרפואה משפטית בסאו-פאולו ללא דורש. לאחרונה זיהה ראש המכון, ד"ר דניאל רומרו מוניוז, את הפוטנציאל שבגופתו של מנגלה והחליט לעשות בה שימוש בקורסים לפתולוגיה שאותם הוא מעביר. לדבריו, בריחתו של מנגלה ונסיבות מותו המסתוריות, הופכות את גופתו לכלי למידה שימושי.
אך לבד מחקר הפתולוגיה, יש הרואים בכך גם למידה היסטורית. פרופ' מריה לואיזה טוסי קרניירו, היסטוריונית באוניברסיטה של סאן-פאולו מקווה שהלמידה בכיתות תכלול גם את היסטוריה ואתיקה. גופתו של מנגלה יכולה ללמד לדבריה, כיצד רופאים ומדענים מובילים, לקחו חלק בשלטון הנאצי ותרמו את הידע שלהם לפשע שהוביל בסופו של דבר לרצח עם.
