כפי שפורסם, קיימת ועדה שזכתה לכינוי 'ועדת ה-2' המסננת מועמדים לכהונת שופט בבתי המשפט השונים, ומורכבת משתי שופטות בדימוס: השופטת עדנה ארבל ושופטת המחוזי אורית אפעל-גבאי. זאת, מבלי שמעמד הועדה או השופטות מוגדר בחוק.
לאחר פניות של 'התנועה למשילות ודמוקרטיה' פנתה לנשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, בבקשה לחשוף את דיוני הועדה ואת הדרכים שבהם החליטה הועדת על סינון המועמדים המעוניינים להגיש את מועמדותם לכהונה בבתי המשפט, ולאור סירובה של הנהלת בתי המשפט, החליטה התנועה להגיש עתירה לבית המשפט כנגד נשיאתו, מכוח החוק המאפשר לה לעתור בנידון.
בשל כך, פתחו בתנועה בקמפיין הסברה בנושא, ובקריאה לציבור להצטרף לעתירה ולתרום לפרויקט. בתנועה מדגישים את הסירוב המוחלט של בתי המשפט לחשוף את 'מאחורי הקלעים' של הועדה על-פי חוק חופש המידע בטענה כי "דיוני הועדה המייעצת הם דיונים פנימיים החסויים מעצם טיבם".
עם זאת, מדגישים בתנועה כי עצם קיומה של ועדת ה-2 היא איננה חוקית. כלומר, תפקידה ותפקודה אינם מוגדרים בחוק. לפיכך, חשיפת מסמכי הועדה היו אמורים להיות ביוזמתה של הנשיאה נאור, אך מכיוון שזה לא נעשה, הם יעתרו לבית המשפט כדי לחשוף את כל המידע בנוגע לפעילות הועדה.
היועץ המשפטי של התנועה, עו"ד שמחה רוטמן, מסביר כי תשובת הנהלת בתי המשפט מלאה בסתירות פנימיות. מצד אחד נטען כי כללי הועדה לבחירת שופטים מטילים חיסיון על דיוני הועדה לבחירת שופטים, אך מצד שני נטען כי הועדה הזו איננה פועלת מכוח החוק והיא איננה חלק מהועדה לבחירת שופטים.
בנוסף, הטענה לפיה גם חברים אחרים בוועדה לבחירת שופטים מתייעצים עם גורמים אחרים אינה נכונה. נשיאת בית המשפט העליון היא זו שאסרה על השופטים להתראיין אצל חברי הועדה האחרים ורק לעצמה היא הקימה ועדה אישית שתברור לה את המועמדים המומלצים.
