קפיטליזם או סוציאליזם?
בשיח הציבורי המתנהל היום בארץ ישראל יש שני קולות סותרים. מצד אחד, הכל דוגלים בכלכלה קפיטליסטית. הן החלופות האחרות כבר פשטו את הרגל (הגוש הקומוניסטי), ונראה שזו הדרך היחידה לנהל כלכלה.
מצד שני, הטבע היהודי מתנגד להפקרת החלשים, ולכן המדינה דואגת לרשת בטחון עניפה המגנה על זכויותיהם של מיעוטים ושל שכבות חלשות, לפחות לכאורה. כך הדבר בנוגע לזכויות חד הוריות, קצבאות שונות ועוד. בכל פעם שמקצצים בקצבאות הללו עולה קול זעקה ציבורי המוחה על כך ודורש מהמדינה לתת הרבה יותר לשכבות החלשות. זאת ועוד: בכל פעם שמספרים בתקשורת על עמותות חסד למינהן, מוסיפים את התמיהה מדוע אנשים פרטיים דואגים לחסד ולא המדינה עושה זאת.
אמנם, עצם הדרישה לעזרה מהמדינה דווקא ולא מהאנשים הפרטיים היא מוזרה. אם מדובר בלב יהודי חם, הרי שדווקא היהודים הפרטיים היו צריכים להיות אחראים לעזרה לזולת באופן התנדבותי, כמו במצוות הצדקה. המדינה לעומת זאת עוסקת לא בהתנדבות אלא בחוקים או בדינים, וגם אם חוקים צריכים לבטא גם חסד – עיקרם הוא דווקא דין, כשמם כן הם.
