סוף עידן האידיאולוגיה בפוליטיקה?
מי שעוקב אחרי ההתרחשויות הפוליטיות האחרונות עלול לקבל סחרחורת. הפילוגים, האיחודים המלאכותיים, השריונים והמאבקים, יוצרים אצל רבים תחושת מיאוס מהפוליטיקה.
תופעה שבעבר היתה נחשבת מכוערת ומגונה, מעבר למפלגה יריבה בגלל חוסר התברגות במקום גבוה במפלגה הנוכחית, נחשבת היום כדבר הסביר והמובן מאליו. פוליטיקאי שהפסיד בבחירות מקדימות במפלגתו אשר לא ינצל הצעה טובה במסגרת אחרת, ייתפס כמיושן וכלא מבין עניין.
חיבור אינטרסנטי מובהק בין מפלגות אשר לכאורה אין ביניהם דבר לבד מניתוח סקרים שכך ניתן לצבור יותר כוח, מתקבל היום כלגיטימי ומתבקש.
במבט ראשון נדמה כי אין יותר שום ערך, הכל מאבקי אגו ותו לא. אם "מועמדת לראשות ממשלה" יכולה לעבור כל שנתיים - שלוש ממפלגה למפלגה ועדיין להיות רלוונטית לראשות הממשלה (טוב, נו..), כנראה שבאמת כבר אין שום אידיאולוגיה, רק כיסאולוגיה.
במבט מעמיק יותר, אפשר לראות בזה גם סוג של התקדמות ולא רק הידרדרות.
נותן אמון מלא ברב גינזבורג 1 כ"ד כסלו תשע"ה 18:03 צביקי בסוק