היה אז בוקר היום השני למלחמת בג"ץ.
האופק החוויר במזרח, היינו בעיצומו של הקרב על הגבעה.
לחמנו שם מזה שלוש שעות.
התושבים היו עקשנים בצורה בלתי רגילה.
בשתיים, שתיים ושלושים
נכנסנו דרך הטרשים
אל שביל ובית עם גינה
בגבעת עמונה
מול משפחות עם ילדים
פרצנו פנימה שני גדודים
וצלמים בכל פינה
בגבעת עמונה.
באותו רגע שני ילדים ששיחקו בגינה ואכלו במבה מתוך שקית הסתכלו עלינו.
הבנתי שנחשפנו. היינו חייבים להגיב במהירות.
חששתי שהם יקראו לאמא שלהם ואז הם יהיו שלושה.
לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב, שלחתי את היס"מניקים.
בין גני השעשועים
השארנו רק ת'צלמים
ורצנו אבודי חושים
בגבעת עמונה.
מי שהיסס קיבל שבת
מי שסרב עלה משפט
הפקודה היתה ברורה
בגבעת עמונה
להם היתה שיטה: קודם אמרו תהילים, אחר כך שרו איזה שיר, אחר כך נחו.
אז בין פרק תהילים לשיר, הייתי ניגש לפתח הקראוון שלהם ומוציא עוד ילד.
הפעלתי את המכתזית והתרחקתי כמה שיכולתי.
היו לי ארבעה מטר לתמרן, כי גם מאחורי היו עיתונאים.
אני לא יודע למה קיבלתי צל"ש, בסך הכל רציתי קידום.
חזרנו לחמל פלוגה
עשן עלה מן הגבעה
דגל של היחידה
על גבעת עמונה.
על תושבים מרוסקים
ועל בני נוער באזיקים
המשימה פה הושלמה
בגבעת עמונה.
נוקב מאד. 1 י"ז כסלו תשע"ז 18:48 אסף