בע"ה י"א ניסן תשפ"ד
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

יוזמת ההגירה - שלום ציוני מנצח

עידוד הגירה הוא המוצא המוסרי ביותר. לא רק לשיטת מוסר החיים הישראלי שמעמיד את המטרה הישראלית במרכז ואת השאר כטפל לה, אלא אפילו לפי מוסר הלחי השנייה של השמאל, אין ולא יכול להיות פתרון טוב יותר.

  • נפתלי אורבך
  • י"ד שבט תשע"ו - 11:07 24/01/2016
גודל: א א א
נפתלי אורבך
נפתלי אורבך תושב מעוז אסתר, יו"ר תנועת קרן דוד

בישראל חיים כארבע מיליון ערבים, המספר המדויק שנוי במחלוקת ופחות חשוב בשלב זה. רוב הערבים בישראל מוסלמים, וכמעט כולם עוינים את ישראל ונלחמים בה. המלחמה הזו נמשכת מאז ראשית המפעל הציוני באופן ספוראדי, ובצורה מאורגנת מפרעות תר"פ. מלחמה זו פושטת ולובשת צורה. היו בה מערכות צבאיות "רגילות", פעילות ארגוני טרור, הפגנות אלימות וטרור יחידים, גם הדמוקרטיה הישראלית משמשת ככלי מלחמה כנגדנו ע"י ערבים בעלי ת"ז כחולה. בחלק מהקרבות נצחנו, באחרים הפסדנו, אך המערכה הכוללת טרם הסתיימה, וכל עוד היא נמשכת היא גובה מחיר יקר: בחיי אדם, בעצם האיום על קיומינו, בעיוות המחשבות והערכים עד כדי אובדן חפץ החיים, ובנזק כלכלי אדיר. לא ייפלא אפוא שבציבור הישראלי יש רצון עז לשים סוף לסאגה הזו, ולסיים את המלחמה אחת ולתמיד, ואפילו במחיר וויתור על הניצחון. זהו ההסבר להצלחות השיווקיות היחסיות של יוזמות השלום למיניהם, למרות שברור לכל בר דעת שמלכתחילה סיכויי ההצלחה שלהם היו נמוכים, ואף סיכויים קלושים אלו פסו מן העולם.

הגירת מיליוני ערבים עוינים מהארץ, תביא לניצחון מוחץ במאבק השליטה הנוכחי ותסיים אחת ולתמיד את המלחמה הממושכת בינינו ובין אוכלוסייה זו. הגירה מאסיבית של ערבים מהארץ תבטל סופית את האיום החמור ביותר על קיומינו – מדינה פלסטינית בלב הארץ או מתן זכות הצבעה למיליוני אויבים. ביהודה ושומרון תוחל ריבונות ישראלית תחת המצב המתמשך והאבסורדי של "תפיסה לוחמתית" ממושכת במרכז בארץ. הביטחון היומיומי הינו תנאי הכרחי לשפיות, ורק בצורה זו רחובות הערים ומרחבי הארץ יהיו אכן אזורים בטוחים, ויהודים יוכלו להתהלך חופשיים מאימת הסכין שעשויה במציאות העכשווית לצוץ בכל עת. אמת, הגירת הערבים מארצנו לא תוביל באופן מיידי לשלום אזורי כולל, ולא תפיג את האנטישמיות האירופאית, אולם אחד הזרזים החשובים לתופעות אלו ייגנז לנצח. איומי ארגוני הג'יהאד הבינלאומי גם הם לא ייעלמו עם הגירת רוב הערבים מהארץ, אך יאבדו בסיס חיוני של תמיכה ופעילים בתוך ישראל.

אין הבדל גדול בין הערבים בעלי ת"ז כחולה ובין אלו שאינם. הבעיה שאנו נדרשים להתמודד עמה איננה בעיית זכויות השלטון העצמי של הערבים (זו בעיה שלהם, אם בכלל), הבעיה שלנו היא הנוכחות המאסיבית של אויבים ערבים בארץ, שנלחמים בנו, משתלטים על חלק מאדמתנו ומאיימים לנשלנו ממנה כליל. לעניין זה מקום המגורים או צבע תעודת הזהות איננו רלוונטי לעצם הבעיה, אלא לצעדים טקטיים בלבד. לכן, עלינו לפעול להגירת כמה שיותר ערבים מהארץ, משני צדי הקו הירוק, תוך ביצוע ההתאמות הנדרשות לכל פלח ופלח של האוכלוסייה.

ההגירה דרושה להשלמת הניצחון הישראלי ולהבטחת המשך קיומינו בארץ, אם אגב כך ניישב מחדש "פליטים" החיים ביו"ש מה טוב, אך עבורנו אין הבדל בין "פליטים" ובין ערבים אחרים, אלו כאלו אינם רצויים כאן וייטב לנו ולהם אם יעזבו. בעיית הפליטים אינה אלא אמצאה אירו-ערבית אנטישמית (אין עוד "פליטים" הנשארים בסטאטוס זה 70 שנה), שלא מפריעה לשגרת החיים הישראלית, והשפעתה בזירה הבינלאומית קטנה בהרבה מהשפעתה של המלחמה הנטושה בינינו ובין הערבים הגרים בארץ, לכן אין לנו עניין לעסוק בה.

גירוש או חילופי אוכלוסין מוסכמים בין מדינות תוך כפייה על הפרטים, לא עומדים על הפרק. מבחינה מדינית הדבר לא ניתן לביצוע, ועקירה כפויה של מיליוני אנשים - שאמנם שותפים למלחמה נגדנו אך נכון לעכשיו אינם פועלים באלימות - נתפסת כמעשה פסול ע"י חלק גדול מהחברה הישראלית. ניתן לטעון שמדובר באותה חברה "נאורה" שחפצה כל כך לגרש באלימות מאות אלפי יהודים וחסה דווקא על האויב, ואין להתחשב בדעת הצבועים. אולם, נראה כי גם בקרב הימין רווחת הדעה שאמנם מוסרי ורצוי לגרש כמה אלפים או עשרות אלפי פעילי טרור ושותפיהם, אבל לא נכון ולא מוסרי לגרש את כל הערבים החיים בישראל (או רובם), לפחות אם יש פתרון אחר.

הפתרון הנדרש איפה הוא עידוד הגירה באמצעים כספיים ואחרים ולא כפייתה. עידוד הגירה יביא לניצחון בדרכי שלום, תוך השאת מירב התועלת אף לערבים עצמם, שכן תחת אפשרות זו הערבים יהיו חופשיים להגר או להישאר, וכל אחד יבחר כטוב בעיניו. לעומת זאת, האפשרויות האחרות העומדות בפניהם הינן: שיעבוד לחמאס, לדאע"ש או לגנגסטרים אחרים, או המשך המצב הקיים. המסקנה המתבקשת היא כי עידוד הגירה הוא המוצא המוסרי ביותר. לא רק לשיטת מוסר החיים הישראלי שמעמיד את המטרה הישראלית במרכז ואת השאר כטפל לה, אלא אפילו אליבא דשיטת מוסר הלחי השנייה של השמאל, הנותנת מעמד בכורה לזכויות האויב, אין ולא יכול להיות פתרון טוב יותר.

הציונות, בעקבות הניסיון הישראלי העתיק, הציעה לפתור את בעיית המיעוט היהודי בגלות ע"י הגירה. פתרון ההגירה למיעוט הערבי בישראל הוצע אף הוא עוד הרבה לפני שקמה המדינה והערבים אכן הפכו למיעוט, אך הגירה מאסיבית של ערבים מהארץ התרחשה רק במהלך מלחמת השחרור. מאוחר יותר הגירה ערבית הוצעה ע"י הרב כהנא ורחבעם זאבי ז"ל ונותרה נחלתו של הימין הקיצוני בלבד. העלויות של עידוד הגירה בקנה מידה משמעותי הינן אדירות, וייתכן שבעבר מדינת ישראל לא הייתה מסוגלת לעמוד בהם. כמו כן חשבו אז (ימין, שמאל וערבים) שיש אפשרויות עדיפות.בשנים האחרונות נוצר שילוב של נסיבות כלכליות חברתיות ומדיניות שהופך את מימוש ההגירה בעת הזאת להזדמנות שחבל לפספס. ישראל עשירה מתמיד, ואנשים ומוסדות רק מחפשים אפיקים סבירים להשקעה, סביבת הריבית המקומית והעולמית אפסית, ומחירי הנדל"ן בישראל רק עולים. כתוצאה מכך קל יחסית לממן פרויקטים לעידוד הגירת ערבים, וההחזר בדמות נדל"ן מיוהד צפוי להיות מהיר וגבוה. כישלון אוסלו מחד, כישלון ההשתלבות של הערבים בישראל מאידך, והכאוס בעולם הערבי הביאו לכך שכל הפתרונות האחרים אינם רלוונטיים. אולם למרות כל זאת בשנים האחרונות רק משה פייגלין לבדו מציע עידוד הגירת ערבים, ודבריו נותרו כקול קורא במדבר.

טעם הדבר הוא שמדובר במהלך הפוך ב180 מעלות מהכיוון אליו מובילה ממשלת ישראל, ולכן נראה שאין סיכוי שביבי או דומיו יובילו מהלך כזה. נוסף על כך כיוון שמדובר בהיפוך כיוון מוחלט לסדר היום הציבורי, בהגדרה מי שמציע זאת הינו אאוטסיידר, ואין לו סיכוי של ממש להחליף את השלטון. עידוד הגירה לא מוכרח להיעשות ע"י הממשלה, אפשר גם באופן פרטי לשלם לערבים כדי שיעזבו את הארץ. לקנות מהם קרקעות, ולסייע להם למצוא מקום חלופי. אולם קשה להאמין כי באופן פרטי ניתן להצליח לפעול בניגוד למדיניות הממשלה ולגרום למיליוני ערבים להגר. יש לקחת בחשבון גם כי בדרך כלל אנשים נמנעים מלהשקיע ביוזמות חסרי ביסוס במציאות הנוכחית. הפתרון הוא לבסס קודם כל מודעות ורצון לרעיון ההגירה (חב"ד), לאחר מכן להתחיל בביצוע עצמי - מה שיקנה לרעיון אחיזה איתנה במציאות, ולבסוף ביצוע ממלכתי (מלכות) או לפחות משולב ומתואם עם מערכות המדינה. ובהתאם לכך שלושת שלבי הפעילות.

  • שלב ראשון (לביצוע מיידי) – קמפיין תקשורתי הסברה והפצה. פיתוח הרעיון הלכה למעשה וביסוס תיאורטי. גיבוש בסיס תמיכה רחב בקרב הציבור ומנהיגיו, וגיוס פעילים.
  • שלב שני – ביצוע עצמי סיוע בהגירה ורכישת קרקעות ע"י התארגנות עצמאית, ככל הנראה בהיקף מצומצם יחסית – כמה עשרות אלפי מהגרים וייהוד מספר כפרים או שכונות.
  • שלב שלישי – רתימת מנגנוני המדינה ו/או ביצוע ממלכתי ע"י הרשויות בהיקף מלא.

ת'כלס.

אני מחפש אנשים שרוצים ויכולים לעבוד לטובת העניין – כתיבה, פרסום, גיוס אנשי ציבור, ארגון כנסים, ארגון קבוצות חשיבה ולימוד, תרומות ומנהלה, המעוניינים יצרו קשר.

כולם - חפשו בפייסבוק "יוזמת ההגירה" ושתפו!

נפתלי – 0544336790 [email protected]

הערה – המאמר כתוב בטרמינולוגיה שלי ובהתאם להשקפתי, רבים מגולשי האתר אמונים על השקפות אחרות וטרמינולוגיה שונה, אך התוצאה זהה בהקשר הנדון. חשוב לכתוב ולדון בנושא ולקדם את היוזמה מזוויות שונות ולכן גם מי שנרתע מ"שלום/ציוני /מנצח" חשוב שיצטרף ל"יוזמת ההגירה".

תגובות (3) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 13 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד