אברהם אבינו חשד במלאכים שהגיעו אליו שהם ערבים, העובדים וסוגדים לאבק רגליהם, ולכן אמר להם לרחוץ רגליהם לפני שיכנסו אליו לאהל. "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ". פירש שם רש"י ע"פ הגמרא- "ורחצו רגליכם - כסבור שהם ערביים שמשתחוים לאבק רגליהם והקפיד שלא להכניס עבודה זרה לביתו".מה היא אותה עבודת ה"אבק" ממנה נמנע אברהם?
מצינו אצל יעקב אבינו שנלחם במלאך, נאמר "ויאבק איש עימו". רש"י שם מסביר שני הסברים. אחד מלשון אבק שהיו מעלים ברגליהם והשני מלשון אבוקה. "מנחם פירש ויתעפר איש, לשון אבק, שהיו מעלים עפר ברגליהם על ידי נענועם. ולי נראה שהוא לשון ויתקשר, ולשון ארמי הוא, בתר דאביקו ביה, ואבק ליה מיבק, לשון עניבה, שכן דרך שנים שמתעצמים להפיל איש את רעהו שחובקו ואובקו בזרועותיו. ופירשו רבותינו ז"ל שהוא שרו של עשו". (רש"י בראשית שם, שם)
ננסה לנתח מה כל הסבר אומר:
אבק- "מעלים עפר ברגליהם על ידי נענועם". כאשר נלחמים או זזים מהר על האדמה, האוויר והתזוזה מעלים ענן אבק למעלה שמתפזר ברוח לכל עבר. האבק מבטא את עצם התזוזה והתנועה שבמלחמה, שיוצרת ענן אבק.
אבוקה- "שכן דרך שנים שמתעצמים להפיל איש את רעהו שחובקו ואובקו בזרועותיו". כאשר נלחמים לעתים נוצר מצב בו שני היריבים חבוקים זה בידי זה, מתעמתים ישירות אחד עם השני במטרה וניסיון להפיל את היריב.
שני ביטויים למציאות של מלחמה ביריב? לא בדיוק.
אשליה או מלחמה
לפני מספר שנים עבדתי זמן קצר בשיווק רשתי. עיקר העבודה היתה להתקשר לאנשים שאתה מכיר ולשכנע אותם להצטרף. בהדרכות לעבודה היתה נקודה אותה הדגישו מאוד- לא להתמכר לשיעורי בית. מה הכונה? היו הרבה דברים לעשות לפני שיחת הטלפון- להכין רשימה מסודרת של אנשים, להחליט למי מהם אני מתקשר ומתי, מה בדיוק אומר, וכו'. בגלל שזה לא נעים כל כך, הנטיה הטבעית היא לעסוק בהכנות כל הזמן ולהרגיש שממש מתקדמים, כשבעצם לא עשינו שום דבר עדיין.
האבק לא מבטא מלחמה. האבק מבטא תזוזה, או ליתר דיוק תזזיתיות. כאשר עומד מולנו אויב ואנחנו זזים ופועלים מהר, עולה ענן אבק. הענן נותן אשליה של פעילות מאומצת, של קרב שקול ושל מאמץ אמיתי. הוא משרה אוירה של מלחמה שאיתה מתעצמים ומרימים ראש כאשר בעצם לא עשינו כלום- חוץ מלזוז ולקפוץ, ואולי לפעמים גם לרצות. הרעשנו קפצנו התעצבנו ודאגנו שכולם יראו את האבק שנוצר מהמלחמה. בעיקר עשינו רוח.
המלאכים נדמו לאברהם אבינו כערביים, כישמעאלים. אחת הקליפות של ישמעאל היא הרוח, האשליה. רש"י מביא בשם המדרש- "כשהגלם נבוכדנצר, כשהיו מוליכין אותם אצל ערביים היו ישראל אומרים לשוביהם בבקשה מכם, הוליכונו אצל בני דודנו ישמעאל וירחמו עלינו, שנאמר אורחות דודנים ואלו יוצאים לקראתם ומביאין להם בשר ודג מלוח ונודות נפוחים, כסבורים ישראל שמלאים מים, וכשמכניסו לתוך פיו ופותחו, הרוח נכנס בגופו ומת".
הסגידה לאבק שעל הרגלים מבטא את המציאות בה הכל אשליה או הצגה ואין כאן ניסיון אמיתי להילחם ביריב. אין רע בלוחמה פסיכולוגית ויצירת אוירה שמסייעת למלחמה, אבל הסגידה לנקודה הזאת כאילו היא הנקודה העיקרית, ההתמכרות להרגשה כאילו כבר עשינו- היא הבעייתית. אברהם אבינו מורה להם לשטוף את אותו אבק מטשטש ומסוכן טרם יכנסו אליו לאהל, שלא ידבק בו ובזרעו. אצל אברהם המטרה במלחמה היא להפיל את האויב ולנצח אותו.
בית יעקב אש
אבל גם בשלב הזה אסור לעצור. פירוש נוסף ל-"ויאבק" זה מלשון אבוקה, אש. וכך מסביר ר' חיים פלטיאל ע"פ המדרש- "ויאבק איש עמו, לשון אבוקה ולהבה כלומר כשראה המלאך שלא יכול לו, בא המלאך להפחיד יעקב ונעץ אצבעו בארץ ויצא שלהבת גדולה עד לב השמים. אמר לו וכי אתה מראה לי אש מאצבעותיך הלא כל גופי אש דכתיב והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה". לא מספיק להפיל את האויב, המטרה צריכה להיות לכלות אותו. "והיה בית יעקב לאש ובית יוסף להבה ובית עשו קש". המטרה היא לא שקט או ביטחון שנוצר מבלימת האויב. המטרה היא חיסול האויב לגמרי עד שיכלה כעשן.
אור חדש
ואם הגענו עד לכאן, אפשר כבר לדבר על אבוקה כלפיד, להאיר את הדרך כמו שכתוב על המשיח "מהו באורך נראה אור, זה אורו של משיח", ועל ה' יתברך "אברהם דומה לאוהבו של מלך, שראה את המלך מהלך במבואות האפלים, הציץ אוהבו והתחיל מאיר עליו דרך החלון, הציץ המלך וראה אותו, אמר לו עד שאתה מאיר לי דרך חלון, בא והאיר לפני, כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם עד שתהא מאיר לי ממספוטמיא ומחברותיה בא והאיר לפני בארץ ישראל". אז אפשר להיות אור לעולם ע"י מלך ישראל שיאיר את עם ישראל ויאיר את האור שלא זרח עלינו כבר שנים. זהו השלב האחרון.
אחרי שהקוצים כוסחו והכרם נוקה, אפשר להאיר את שם ה' ועמו באור יקרות, באור שכל העולם יראה וידע כי בחר ה' בעמו, אור חדש שיאיר על ציון ויאיר לנו את כל הפינות בו ה' היה נסתר, אם רק נשכיל לא להיתקע בענן אבק, אם רק נרצה לחסל את הרע ולא רק להפילו, אם רק נרצה- נגיע עד השלב האחרון, עד גילוי אור ה' השלם.
על זה נאמר לחיות עם הזמן 1 י"ד חשון תשע"ה 12:09 משה