עידוד תחלואה במקום עידוד ילודה

ביותר ויותר אתרי אינטרנט קופצות מול עינינו פרסומות בסגנון "סרטן? מגיע לך פיצוי...", "טיפולי כימותרפיה? מגיע לך כסף מהמדינה..". כמו-כן הולכות ומתרבות חברות שלקחו על עצמן להילחם עבור החזרי מס לאזרחים אשר ילדיהם אובחנו כלוקים בהפרעות קשב וריכוז, פיצויים לאנשים אשר סובלים מכאבי גב או פיברומיאלגיה וכן בעיות המוגדרות כ'נכות נפשית', ועוד ועוד.

לכאורה, נשמע הוגן: חלית, אתה מסכן וכאוב, נפגע לך כושר העבודה - כעת המדינה תישא בתוצאות ותשלם לך 'פיצוי'.

יפצו אותך

ההגדרה המילונית למילה 'פיצוי' הינה: תשלום, הטבה, שכר, גמול, תגמול, החזר חובות, תיקון עוול. ריצוי, פיוס, קומפנסציה. – הנחת המוצא היא שמישהו חייב למפוצה, לכל-הפחות הוא נהג כלפיו שלא כהוגן, ואולי אף גרם למצבו, ולכן עליו לרצות, לפייס ולתקן את עוולותיו.

אכן, זו התחושה שמדינת ישראל מעניקה לאזרחיה כיום. אתה חולה, אתה מוגבל – מישהו ודאי אשם, ולכן תקבל פיצוי. כמדינת רווחה, התושבים מחויבים לשלם דמי ביטוח-לאומי אשר מטרתם לבטח את האזרחים מפני אובדן כושר עבודה או חולי, בין אם גופני בין אם נפשי, המביא לירידה בפרנסה. כל מה שהאזרח נדרש על מנת לקבל חזרה את הכספים הנ"ל הוא להוכיח למדינה עד כמה מצבו באמת גרוע.

כך יוצא שבמודע או שלא במודע - אף אם אובדן כושר העבודה הוא זמני ביותר או שהמצב הבריאותי לא כל כך נורא - האזרח אוחז במחלתו כבקרש הצלה כלכלי. ומן הון להון, קשה כבר להבדיל בין המחלה האמתית לזו שהתפתחה בהתאם לנסיבות.

לא רוצים להבריא

בנוסף, וזה הדבר העיקרי, ברגע שלאדם יש אפשרות לתלות את האחריות על מצבו במישהו אחר ולהוציא מפיו או מעטו את הביטוי "מגיע לי" - נחסמת בפניו הדרך לריפוי אמתי. כל עוד ישנו אינטרס כלשהו, סמוי או גלוי, להיות חולה - לא ייעשה כל מאמץ אמתי להבריא. וכידוע, הרצון להיות בריא מהווה רוב הדרך לריפוי.

כך למשל, כמות האנשים המגיעים לטיפול פיזיותרפי שוב ושוב, לעוד ועוד סדרות, על מנת להעצים את סכום הפיצוי שיקבלו מביטוח לאומי - הולכת וגדלה. לשמחתי, רבים כבר מודים שאין להם כאבים והם מגיעים רק "להחתים כרטיס" כדי לצבור כמות טיפולים גדולה ככל האפשר שתצדיק את תביעתם המוגזמת...

מכל מקום, אין ספק שבמדינת ישראל כיום משתלם להיות חולה. הנה לדוגמא הסלוגן החדש של בית החולים לילדים 'הדסה' - "כל מומחי רפואת הילדים בירושלים במקום מופלא אחד". להגדיר בית חולים כמקום מופלא זה ממשמופלא... לאחרונה ביקרתי במחלקת ילדים חדשה באחד מבתי החולים בירושלים, מה אגיד לכם? גן שעשועים אחד גדול, צבעוני, מלא וגדוש בפינוקים- הרבה יותר מבית ספר ממוצע לילדים בריאים לחלוטין. אני כבר שומעת את הטיעון הנגדי - "אם כבר ילד חולה, או אובחן כלוקה בבעיות קשב וריכוז, אז למה שלא יקבל טיפולים במקום מופלא?" והתשובה - כי זה לא מוביל לריפוי! כאמור לעיל, במודע או שלא במודע - הדבר מעודד הישארות במצב החולי כי בית הספר הרבה יותר אפרורי מאשר בית החולים! (נושא חשוב בפני עצמו, שראוי להרחיב עליו הרבה).

בנוסף, גם מצד המוסד הרפואי אשר, למרבה האירוניה, מתוגמל מהמדינה דוקא על פי מספר המיטות התפוסות שבמחלקותיו, קיים אינטרס לשמור על כמות מטופלים 'מכניסה'. תארו מצב בו בית חולים מתוגמל על כל מיטה ריקה ומבוטחי קופות החולים מקבלים החזר כספי בסוף שנה בה לא ניצלו את מספר ביקורי-הרופא להם הם זכאים...עולם הפוך? זהו עולם ישר.

להרוויח מהחיים ולא מהאובדן

לעומת מערכת הפיצויים ההולכת וגדלה לאנשים חולים, חלה בשנים האחרונות ירידה דרסטית בסכומי קצבאות הילדים. בגדול ניתן לומר שהמדינה מעודדת מסכנות וקורבנות ומדכאת ילודה, חיוּת והתחדשות.

גם בתחום היעוץ החינוכי ידוע היום שעל מנת לקדם ילד בכל תחום שהוא, יש להרעיף עליו מחמאות, להדגיש את הטוב ולתת פרסי עידוד על מעשים חיוביים, בעוד בעבר נקטו אנשי החינוך ביד קשה ובמערכת ענישה, כך גם עם הגוף שעובד בתאום מדויק עם הנפש, ככל שהגוף והנפש יקבלו עידוד לשמור על בריאותם, כך ישתחררו מהר יותר ממצב של חולי- וניתן לומר כי כסף הוא אחד התמריצים לכך, אך אינו היחיד.

הסוד לחברה אזרחית בריאה הוא להרוויח מחיים ושמחה ולא מחולי ומוות. זו גם הגישה שתורת ישראל מכוונת אליה, וכמו בהרבה תחומים טוב נעשה אם נקשיב לעצתה. אגב, הרצון להבריא נובע מהיכולת להודות לבורא עולם על כל טיפת חיים ובריאות שהעניק לנו ולהתפעל לעיתים קרובות מדבר זה, שאינו מובן מאליו.

נצרכת חשיבה מערכתית יסודית על מערכת הבריאות שלנו. אני מאמינה שאפשר להגיע למערכת בריאות בריאה, מערכת שתשדר למבוטחיה שמחה ואופטימיות, תעודד ותכוון אותם לצאת ממעגל המחלה, מתוך הכרה שמחלה הינה דבר חולף וזמני ובר ריפוי בכלים עמוקים.

הצדקה כביטוח משלים

אכן, ישנה מציאות של חולי, היכולה להשפיע משמעותית על איכות החיים ויכולת ההכנסה החודשית. אך הפתרון לא חייב להיות דווקא מכספי הביטוח הלאומי או בתביעות משפטיות שונות.

אולי שכחנו. אבל אחד הערכים הכי חשובים בתורה ובמסורת היהודית הוא מצות הצדקה. חובת צדקה אינה חלה על גופים ממשלתיים, אלא על האדם הפרטי.. במקום פתרון מערכתי-טכני, קר ומנוכר, הצדקה מבטאת אכפתיות ורצון טוב.

ברגע שהמנהיגות תעודד ותוביל מהלך של 'להרוויח מבריאות ולא מחולי', כל ה- state of mind האזרחי ישתנה לטוב. הכסף יגיע לאזרחים הבריאים אשר מתוך מצבם השמח יפתחו את ליבם לאנשים הזקוקים להם, שאולי יקבלו אפילו סכומים הגבוהים ממה שהיו מקבלים מקצבת ביטוח לאומי, שלא נדבר על ערך מוסף של מאור פנים, אהבה וחום - שאינם בנמצא במסדרונות האפלים של הבירוקרטיה הישראלית.

כך, מצד המדינה, במקום פיצוי, ריצוי ותיקון עוולות התפישה תהיה של עידוד וקידום ומצד האזרח - במקום הרגשה של "מגיע לי, חייבים לי.." תהיה תחושת הודיה על מתנת חינם, המסייעת לקידום החברה בכל התחומים.