- הרשמה לניוזלטר
- מועדון המשפיעים
- שימושון
- אודות
- תרום לנו
- צור קשר
הפרק נפתח בדיון על הפיגוע הקשה בסידני שבאוסטרליה, שם מחבלים מוסלמים ממוצא פקיסטני ביצעו טבח במסיבת חנוכה של בית חב"ד. אלחנן גרונר מציין כי המחבלים הגיעו בצורה מקצוענית ומתוכננת לאחר שהתאמנו בחו"ל.
מנחם בן שחר מנתח את הבחירה ביעד ומסביר כי איראן וגרורותיה מחפשות את "הבטן הרכה" של מדינת ישראל בעולם. לדבריו, שלוחי חב"ד הם החזית, והמתקפה עליהם מזכירה כי עם ישראל הוא גוף אחד בעיני האויב. בן שחר חותם בקריאת השכמה ליהדות התפוצות לעלות לארץ.
חלק נרחב מהפרק הוקדש לאובדן המשילות ביפו. אלחנן גרונר חושף שיתוף פעולה הדוק בין המועצה האסלאמית לפעילי שמאל קיצוני. לדבריו, פעילי השמאל הגרים בתוך "בתים כבושים" הם אלו שנותנים רוח גבית לאסלאמיסטים.
במהלך הפרק נחשף המקרה של מוחמד מחמיד, אימאם במסגד "אלנוזה", המקבל משכורת ממדינת ישראל למרות שנעצר על הובלת צעדות הסתה. בנוגע לאירוע בעג'מי, השניים מבהירים כי מדובר במניפולציה תקשורתית: יהודים שהגנו על עצמם בלב "קסבת הפשע" של יפו.
לקראת האזכרה החמישית של אהוביה סנדק ז"ל, גרונר חוזר אל רגעי הטיוח בזירה ומתאר כיצד בלשים מנעו צילום של סימני הניגוח על הרכב. הוא חושף גם את הלחצים שהופעלו עליו כעיתונאי במסגרת חקירות שווא שנועדו להשתיק את הפרשה.
החשיפה המרכזית נוגעת למזכר פנימי בפרקליטות, המעיד כי פרקליט המדינה עמית איסמן רצה להעמיד לדין את השוטרים בגין גרם מוות ברשלנות. עמדתו של איסמן השתנתה ב-180 מעלות רק לאחר שיחה אישית עם היועמ"ש דאז מנדלבליט. "המערכת רתמה שוטרים להיות ה'רוטוויילר' שלה לרדיפת מתיישבים, והפקירה אותם ביום שאחרי", מסכם גרונר.
