הרב אליהו על קריאתו לבית הכנסת על הר הבית: "זו בעצם קריאה לעלייה להר הבית, רק בצורה מסודרת ומתוחמת"

קריאתו של של רבה של צפת, הרב שמואל אליהו, להקים בית כנסת של ממש בתוך שטחי הר הבית, יכולה אולי להתפרש לחזרה על הצעתו ההיסטורית והמוכרת של אביו, הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל. אולם, קריאה זהירה של המפה מעלה כי מדובר בעליית מדרגה משמעותית ובהחלטה דרמטית מצידו של הבן. במשך שנים ארוכות, הרב שמואל אליהו נקט במדיניות זהירה ביחס לעולים להר הבית, הקפיד שלא לעלות בעצמו, מתוך נאמנות מוחלטת לפסיקתו של אביו שאסר את הכניסה להר. כעת, הקריאה להקמת בית כנסת מסמנת מעבר לנאמנות גם לתביעה של אביו להקים בית כנסת בהר הבית, דרישה שתייצר פתרון הלכתי שיאפשר לרבבות מתלבטים בסוגיה לשנות עמדה. 

כדי להבין את המשמעות העמוקה של המהלך, שוחחנו עם ארנון סגל, עיתונאי ופעיל ותיק ומרכזי בתנועות הר הבית. סגל מסביר כי לקריאה של הרב אליהו יש משקל סגולי חסר תקדים. "לרב שמואל יש קהל שומעים עצום והשפעה גדולה", מנתח סגל את יחסי הכוחות. "אם הוא עולה להר – אלפים יעלו אחריו. זה שובר שוויון".

מעבר לפן ההלכתי, יש מי שמצביע על העיתוי הפוליטי ועל המנופים המעשיים שעומדים כעת לרשות המהלך: "בעיניי בסוף הסיפור זה בן גביר", מסביר גורם המעורה בתחום, "שהוא הגורם הפעיל היום בנושא הר הבית, והבן של הרב שמואל (השר עמיחי אליהו) נמצא שם. בעצם המטרה היא ללחוץ על הדרג המדיני להקים שם בית כנסת של ממש ולמסד את התפילות".

"השעה היא שעת עוז": חזון השלבים של הרב אליהו

כדי להבין לעומק את המהלך, פנינו לרב שמואל אליהו עצמו. "אנחנו בתקופה שיש עוז לעם ישראל", הוא מסביר. "עם ישראל נמצא בתקופה של עוז, הערבים בתקופה של חולשה גדולה. יש כאן עת רצון שבה אפשר וצריך להתקדם בנוכחות שלנו בהר הבית".

הרב מסביר כי הקמת בית הכנסת אינה קפיצה נמהרת מעל הפסיקה, אלא חלק מתפיסה רוחנית של בניין הנעשה נדבך אחר נדבך. "בניית בית מקדש, וכל מה שקשור אליו, נבנית בשלבים. גם כתיאור היסטורי, ארון הברית הובא לירושלים על ידי דוד המלך לתוך אוהל, 'וַיַּשְׁכֵּן בְּאֹהֶל'. בית המקדש נקרא בתחילתו אוהל. זאת אומרת שבית מקדש נבנה בשלבים".

כדי לבסס את חזון השלבים, הרב אליהו נשען על הפסוק מספר ישעיהו: "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלוֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים". הוא מצטט את פירושו של הרב צבי הירש קלישר, שמחלק את הפסוק לארבע מדרגות עולות: "מדרגה ראשונה היא עצם ההגעה להר ('והביאותים'). אחר כך, לעשות בו מקום תפילה. בשלב השלישי מגיע המזבח והקורבנות ('עולותיהם וזבחיהם'), ורק בסוף מוקם הבית כולו לכל העמים. אני", מדגיש הרב, "קורא כעת למדרגה השנייה – למקום תפילה".

הפתרון ההלכתי: מתחם מבוקר נגד שוטטות

"המטרה היא שיהיה מקום מוגדר, כדי שאנשים לא יסתובבו במקומות אחרים", מסביר הרב אליהו את הרציונל שעמד בבסיס פסיקת אביו. בית הכנסת יהיה מתחם סגור שיתחם את העולים, ובכך יפתור את הבעיה ההלכתית וימנע כניסה לאזורים האסורים. "זו בעצם קריאה לעלייה למקומות שמותר לעלות אליהם בהר הבית, רק בצורה מסודרת ומתוחמת".

באשר למיקום הפיזי של אותו בית כנסת, הרב שומר על עמימות קלה אך מסמן כיוונים במרחבים ההלכתיים המותרים. כשנשאל האם מדובר באזור שער הרחמים, הוא משיב: "יש הרבה מקומות במזרח, או בכל האזור הדרומי של הר הבית. בוודאי שיש הרבה מקומות בהר שאין בהם איסור כניסה. עדיין לא נכנסתי למקום המדויק, כשנגיע אליו – נחליט. אבל יש בראש כמה דוגמאות למקומות כאלה".

עמדתו ההיסטורית של הרב מרדכי אליהו זצ"ל

כדי להבין את שורשיה של קריאת הרב שמואל אליהו כיום, יש לחזור לאחור אל ראשית שנות השמונים ולבחון את התכתבויותיו של אביו, הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל. מתוך אסופת מכתבים שכתב באותן שנים, מצטיירת משנה סדורה המבקשת לאזן בין הכאב העמוק על חילול הר הבית והרצון לבסס בו נוכחות יהודית, לבין חרדה הלכתית עצומה מפני כניסת יהודים לשטחים האסורים בכרת.

מניתוח המכתבים ניתן לתארך אותם לתחילת שנות ה-80 (תש"מ-תשמ"א), תקופה שבה הדיון הציבורי וההלכתי סביב הר הבית החל להתעורר מחדש.

1. ההשראה ההיסטורית: "כמו שהיה בזמן הרמב"ם"

במכתב (מכתב א') המופנה למועצת הרבנות הראשית, מביע הרב אליהו זצ"ל כאב עז על כך שמקום המקדש "נהפך למרמס ברגל תועבה ע"י חילול המקום בכניסת זרים לתוכו וכניסת יהודים שלא כדין". כדי לפתור את המצב ולגדור גדר, הוא דורש מהרבנות להוציא קריאה המגבילה ומסדירה את הכניסה.

כבר במכתב זה הוא מציג את החזון לראשונה: "רצוי לחשוב על בנין בית כנסת במקום המותר לכל הדיעות כדי שיתאספו בו ראשי עם ועדה בתפילה ותחינה כמו שהיה בזמן הרמב"ם". הרב אליהו נשען על המסורת ההיסטורית של תפילת הרמב"ם בהר, וקורא ליצירת עוגן יהודי פיזי, אך כזה שמוסכם על הכל ואינו מעורר מחלוקת הלכתית.

2. הפולמוס עם הרב קורן: שליטה ומניעת שוטטות (תש"מ - 1980)

התיחסות ידועה ומרכזית נוספת היא מיום ה' בפרשת ראה, שנת תש"מ (קיץ 1980), ונכתבה כתגובה ישירה למאמרו של הרב זלמן קורן ב'תחומין'. באותה עת, לפני שהפך למתנגד חריף לעלייה, הציע הרב קורן למפות את הר הבית ולקבוע בו "אזורי תפילה" התחומים הלכתית.

הרב אליהו פותח בדברי שבח נרחבים לרב קורן על עבודתו המדוקדקת ("תחם תחומין וגדר גדרות במקום המקדש... ויפה ערך וטוב הנהיר"), אך מיד מציב את תמרור האזהרה המעשי:

"אודות כניסת ישראל עם הגבלות מסוימות כמו שכת"ר מציע, זה טוב ויפה אם תהא לנו שליטה מוחלטת על המקום ועל הבאים ובכלל בני ברית".

מכיוון שהשליטה בשטח אינה מלאה, הרב אליהו דוחה את ההצעה לאפשר תנועה חופשית בשטחים המותרים, וחוזר לפתרון שלו: "הצעתי והיא לבנות בית כנסת ומקום לתורה ולתפילה בשטח שמותר להכנס אליו והכניסה והיציאה תהא מבוקרת שאין אפשרות ללכת יותר ממקום המותר". מטרת בית הכנסת, לפיכך, אינה רק יצירת מקום תפילה, אלא יצירת "כלוב בטיחות" הלכתי שימנע מיהודים להסתובב ולהיכנס בטעות לשטח המקדש.

3. המכתב השלישי שופך אור נוסף על כוונתו הפרקטית של הרב. המכתב, מיום ג' בפרשת קורח, שנת תשמ"א (קיץ 1981), ממוען לרב דוד אלבוים מ"אגודת חלוץ הר הבית".

כאן, הרב אליהו מחדד את התפיסה האדריכלית-הלכתית של אותו בית כנסת מדובר, ומסביר כיצד בדיוק תיושם אותה "כניסה מבוקרת" שהזכיר במכתב לרב קורן: "וזאת תהא תפקידה של האגודה לבנות מקום מקדש מעט במקום שהכניסה אליו תהא מחוץ לחומת הר הבית ויהא המקום אטום וסתום ולא תהא יציאה ממנו למקומות האסורים".

במכתב זה קובע הרב בפירוש שהכניסה למבנה חייבת להיות מחוץ לחומות ההר, בעוד המבנה עצמו פונה פנימה אך אטום לחלוטין מצידו השני. פתרון זה מחסל לחלוטין את החשש שמתפללים יצאו מבית הכנסת וישוטטו ברחבת ההר.

מכתבים אלו חושפים את עקביותו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל: דחיפה לנוכחות של קודש ותפילה, לצד אי-התפשרות מוחלטת על הסכנות ההלכתיות הכרוכות בשוטטות חופשית. 

התנגדות חריפה: "חלום דמיוני והוצאת דברים מהקשרם"

כצפוי, יוזמה ציבורית והלכתית בסדר גודל שכזה לא נותרה ללא מענה, ועוררה באופן מיידי התנגדות עזה מצד גורמים רבניים השומרים על האיסור המסורתי לעלות להר. הביטוי הפומבי והבולט ביותר להתנגדות זו בימים האחרונים הוא מודעת ענק שמתפרסמת השבת בעלון 'עולם קטן', המבקשת "להזים את השמועות ולהעמיד דברים על דיוקם" בנוגע לעמדתו ההיסטורית של הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו זצ"ל.

אחד החתומים הבולטים על המודעה, ואולי הדמות המרכזית ביותר כיום בחזית ההתנגדות לעלייה להר הבית, הוא הרב זלמן קורן. הרב קורן הוא אותו תלמיד חכם צעיר דאז, שכתב את המאמר המקיף ב'תחומין' שניסה למפות אזורים המותרים הלכתית לתפילה בהר – מאמר שזכה לאותה תגובה מפורסמת של הרב מרדכי אליהו. במהלך השנים שחלפו מאז, הפך הרב קורן למתנגד חריף ועקבי לכל ניסיון לעלות להר או לשנות את הסטטוס ההלכתי המחמיר.

בשיחה שקיימנו עימו השבוע, הרב קורן היה נחרץ וסירב לקבל את הפרשנות המקלה לדבריו של הרב מרדכי אליהו. כשניסינו לברר עמו האם תורף המחלוקת נוגע לשאלת המיקום של בית הכנסת, הוא עצר אותנו מיד. "השמטת את העיקר," הוא אמר בתקיפות. "צריך שתהיה לנו שליטה מלאה. שליטה מלאה. לגרש את הוואקף... זה התנאי, זה הסיפור שלו, בלי זה הוא לא מוכן בכלל". לדבריו, לקחת את המכתב של הרב אליהו ולהשליך אותו על ימינו, זהו מהלך "הזוי".

כדי לבסס את עמדתו, הפנה אותנו הרב קורן למאמר מפורט שכתב בעבר, בו הוא מתפלמס חריפות עם הניסיונות, כהגדרתו, "לדובב את הרב מרדכי אליהו זצ"ל בקברו".

לטענתו של הרב קורן במאמר, הציטוטים מ'תחומין' מוצאים מהקשרם ההיסטורי והמציאותי לחלוטין. הוא חושף את הרקע שמאחורי כתיבת המאמר ההוא: הימים היו ימי תחילת שלטונו של מנחם בגין, ובחוגי הימין והציונות הדתית שררה "אופוריה" ותקווה שהממשלה תפקיע את ההר מידי הוואקף ותעניק לרבנות הראשית מעמד חוקי ושליטה מוחלטת בשטח המקודש.

במציאות הדמיונית ההיא, מסביר הרב קורן, הרב אליהו הציב תנאי ברור וקשיח שלא ניתן לעקוף: הקמת בית כנסת או מתחם תפילה מותנית ב"שליטה מוחלטת" של ההלכה על הר הבית כולו. הרב אליהו לא חיפש "פינה לעשות שם שטיבל", אלא דרש למנוע לחלוטין כניסת נוכרים (הוואקף ואחרים) לשטח ההר. התנאי להקמת בית כנסת מבוקר היה שלטון יהודי-הלכתי חסר פשרות.

המסקנה של הרב קורן חדה וברורה: מכיוון שהתנאי של שליטה מוחלטת וסילוק נוכרים מההר רחוק שנות אור מהמציאות הנוכחית, הרי שכל ניסיון להישען על הצעתו של הרב אליהו כדי להתיר עלייה כיום או להקים בית כנסת תחת שלטון הוואקף, הוא בגדר סילוף כוונתו המקורית ופגיעה בפסיקתו שאסרה את העלייה לרבים. "מי שעולה כיום להר הבית למקומות שנחשבים מותרים, מבלי להתחשב בסייג שהרב אליהו זצ"ל קבע... עובר ברגל גסה על דבריו", הוא פוסק.

מי נאמן יותר למקור, ולאן פנינו מועדות?

בזהירות ובכבוד הראוי, אפשר בהחלט לומר שקריאה פשוטה של המאמר המקורי ב'תחומין' מלמדת כי פשט הדברים תואם דווקא את פרשנותו של בנו, הרב שמואל אליהו. הדיון ההוא עסק מפורשות בשטחים המותרים בתוך הר הבית, והרב מרדכי אליהו הציע שם להקים מבנה שהכניסה והיציאה ממנו יהיו מבוקרות, כדי למנוע מיהודים לשוטט ולהגיע לשטחים האסורים. אלמלא היה המבנה מוצע בתוך ההר עצמו, לא היה כל היגיון הלכתי או צורך באותה "ביקורת יציאה" למניעת שוטטות.

מנגד, המתנגדים, ובראשם הרב זלמן קורן ואחיו של הרב שמואל, הרב יוסף אליהו, החתומים על המודעה ב'עולם קטן', נשענים על התבטאויות מאוחרות יותר של הרב מרדכי אליהו. במודעה הם מצטטים פגישה עם הרבי מליובאוויטש ואת שו"ת 'הרב הראשי', שבהם הבהיר הרב האב כי כוונתו הייתה להקים את המבנה מחוץ לחומה המזרחית, במקום גבוה המשקיף על ההר. הפער הזה - בין הטקסט המוקדם שניסה לפתור בעיה מעשית בתוך ההר, לבין ההבהרות המאוחרות שדחקו את היוזמה אל מחוץ לחומות - הוא שעומד בלב הסערה הנוכחית.

חרף הדיון הסוער, ההתנגדויות והמודעות שכבר החלו להתפרסם, הרב אליהו משדר קור רוח ואינו ממהר להיכנס לעימותים חזיתיים עם רבנים החולקים על היוזמה. "ציפיתי שיהיו התנגדויות", הוא אומר, אך מבהיר את עמדתו: "אני אומר את מה שאבא שלי אמר. זהו".

האם ישנם דיונים מעשיים לקידום התוכנית הזאת? 

"ברור. יש אנשים רבים שהר הבית מאוד קרוב לליבם. והם מחפשים שזה יהיה באופן של שלום, לא באופן של מחלוקת. אני יודע שיש חלק שיצטרפו וחלק שלא, כמו בכל דבר. זה בסדר ולא נכון להכריח אף אחד". 

ארנון סגל מציין כי למרות ההזדמנות העצומה, ישנם גם קולות בקרב תנועות הר הבית שחוששים כי דחיפה לבית כנסת סגור ומוגדר עלולה להביא לנסיגה לרעה במעמד שהעולים היהודים רכשו לעצמם בהר בשנים האחרונות, שכן כיום יהודים מתפללים, רוקדים ומשתחווים במזרח ההר ושרים בכל חלקיו של ההר. ובכל זאת - הוא מוסיף - כולם שם מבינים שקריאה כזאת מדמות תורנית וציבורית בסדר הגודל של הרב אליהו שנכנסת לעובי הקורה, משנה את כללי המשחק לחלוטין בדרך לחזון הקודש על ההר.