"הדעה של כל אדם אחר אינה משנה": הנוצרייה מטקסס שמזכירה לנו שאנחנו לא לבד

"מי שמרגיש שלא בנוח עם הזכות של מדינת ישראל להתקיים יכול להתפטר", כך על פי הדיווח באתר Jewish Insider פנה לפני שבועות מספר מתיאס דופנר לעובדי האתר פוליטיקו האמריקאי. דופנר הוא בעל השליטה בשורה ארוכה של כלי תקשורת מובילים בעולם, ובהם הבילד הגרמני, הדיילי טלגרף הבריטי וכלי תקשורת נוספים בארצות הברית ובאירופה.

אמירתו החשובה יכלה להישאר בגבולות תמיכה סטנדרטית בישראל, אם כי לא טריוויאלית, אלמלא היה מספק גם את הדברים המדהימים האלה, אשר פורסמו לפני כחודש בערוץ הטלגרם אבו עלי אקספרס. "אני ציוני ואני גוי", אמר בסרטון שפורסם, "כולנו צריכים להיות ציוניים. אירופה חייבת להיות יותר יהודית. יש שרואים בציונות גזענות – דווקא אנטי-ציונות היא גזענות".

בימים אלו, שנדמה לפחות כלפי חוץ כי יש סוג של ערעור ומשבר ביחסים עם נשיא ארצות הברית טראמפ, התחושה הציבורית עלולה לעיתים להיות של בדידות מול העולם. אומנם תחושת הבדידות הזו אינה צריכה לנהל את ההחלטות הלאומיות של ישראל, ובכל זאת בתוך כל הרעש זאת הזדמנות טובה להציץ שוב בתופעה המרתקת של גויים התומכים בישראל ללא סייג. 

אם אתם חושבים שדופנר הוא קול יחיד במדבר האנטישמי, הכירו שר הבריאות היווני אדוניס גאורגיאדיס, שאמר לאחרונה בריאיון בטלוויזיה: "רק אדם טיפש לא יעריך את העם היהודי! האנשים האלה לקחו רצועת אדמה במדבר, קטנה יותר מחצי האי פלופונסוס… ויש לה תמ"ג של 500 מיליארד. כל המאפיינים האנטישמיים מהעבר עברו לשמאל הקיצוני". באירוע פרדה משגריר ישראל נועם כץ הוסיף גאורגיאדיס ואמר כי הוא "מאמין באמת ובתמים שישראל היא נס אמיתי של האנושות. האם קיים עם כמו היהודים?"

"בלי המורשת שלכם אין מורשת לארצות הברית"

גויים ציוניים, כהגדרתו של דופנר, האם אכן יש כאלה? מתברר שכן, והוא והשר היווני הבכיר ממש אינם היחידים. על רקע אמירותיו האחרונות של הנשיא טראמפ, שלפיהן ישראל לא הייתה שורדת בלעדיו, בלטו במיוחד דבריו של שגריר ארצות הברית בישראל מייק האקבי. בפתיחת הכנס הבין-לאומי למורשת ישראלית ביהודה ושומרון הציב האקבי משוואה הפוכה לחלוטין כשאמר: "בלי ישראל והיסוד היהודי לא הייתה אמריקה. המורשת שלכם, היהודים, היא גם המורשת שלנו, בלי המורשת שלכם אין מורשת לארצות הברית". 

אמירה עדכנית זו מצטרפת לשורה ארוכה של התבטאויות שלו. רק לפני כחודש התארח האקבי בישיבה יוניברסיטי בניו יורק, ושם אמר בלי להתבלבל: "אני ציוני, בלי שום התנצלות, כי אני מאמין בתנ"ך". זאת לא הייתה אמירה חד-פעמית; בטקס יום השואה לפני כשנה ציין האקבי כי הוא "בא היום לא כיהודי. אני בא להביא ברכה, ואני לא עומד מאחוריכם אלא איתכם, כי אתם כל מה שאנחנו מקווים שהעולם יהיה". כמה חודשים אחר כך אמר כי הוא אינו יכול להיות נוצרי בלי להיות חייב את כל אמונתו ליהדות. "א-לוהים בחר בעם היהודי. הוא בחר מקום. הוא נתן את ישראל ואת גבולותיה לעם שבחר". וכמובן זכורה אמירתו באחד הראיונות על גבולותיה התנ"כיים של ארץ ישראל. 

אמירות דומות סיפק גם הצייר האיטלקי בעל השם העולמי ארי דה לוקה, אשר גם הוא ציין בריאיון ל'ישראל היום' בחודש שעברכי הוא ציוני ואמר: "הקשר שלי לישראל ולישראלים אינו תלוי בנסיבות פוליטיות".

"כאילו האנשים האלה יצאו מהתנ"ך"

ובכן, מה מוביל דמויות לא-יהודיות בכירות לומר בפה מלא כי לא רק שהן תומכות בישראל ואוהדות אותה, אלא שהן גם מגדירות את עצמן ציוניות, וחלק מעמדותיהן יכולות בקלות להשתלב במצע המפלגות הימניות ביותר? אן סטייסי, העומדת בראש ארגון 'טקסנים למען ישראל בטוחה', מנסה להסביר.

"הארגון שלנו הוקם במקור בשנת 2019 בעיקר כדי לארח ישראלים כשהם מגיעים לטקסס ולתת להם הזדמנות פשוט לספר את הסיפורים שלהם לטקסנים שמעולם לא הכירו ישראלי", אומרת סטייסי, תושבת גרנברי שבטקסס. "אנחנו קוראים לאורחים שלנו 'הגיבורים, הגיבורות והחלוצים של ישראל'".

היא בעשור השמיני לחייה, ופעמיים בשנה היא וחבריה מבקרים בישראל. היעד המרכזי שלהם הוא יהודה ושומרון. "המטרה שלנו היא להסביר לאנשים על ישראל, במיוחד על יהודה ושומרון. בשנים האחרונות אנחנו מצטרפים לנסיעות של הכנסייה של חברים שלנו. זו אחת החוויות הנפלאות ביותר בחיים שלנו".

איך התחיל החיבור שלך לישראל, ומדוע את תומכת בעם היהודי, בטח כאשר נראה שהטרנד השולט בעולם הוא לשנוא אותו?

"ב־11 בספטמבר הידוע היינו בעלי ואני בנסיעת עסקים בברגן שבנורווגיה עם מתחרים עסקיים שהיו ביחסים ידידותיים איתנו. במקרה בשולחן של עשרה אנשים ישבתי ליד אנטישמי מטורף, שהתחיל להאשים את היהודים בכל דבר רע שקרה אי פעם בהיסטוריה. בשולחן היו שני זוגות שכבר היו בישראל, אחד מהם אפילו פעמיים, בנסיעות של הכנסיות שלהם. חשבתי שהם בוודאי יגידו משהו, אבל הם פשוט השפילו את הראש לעבר הצלחות שלהם. בעלי התחיל לדחוף אותי בעדינות מתחת לשולחן כדי שאומר משהו".

איך הגבת במצב הזה?

"לא הצלחתי לחשוב על שום דבר חוץ מזה שהיהודים הם העם הנבחר של א-לוהים, שהוא בחר בהם מכל העמים להיות העם היקר והמיוחד שלו. אמרתי לו שהתנ"ך נתן להם את ארץ ישראל, ושמעבר לזה התפקיד שלנו הוא להיות ברכה בעבורם.

"הוא דיבר על היחס הנורא כביכול ל'פלסטינים המסכנים'. לפני 26 שנה לא ידעתי שום דבר על פלסטינים. ניהלנו שיחה די סוערת עד שבעלי ואני קמנו ועזבנו את השולחן. בדרך למעלית אמרתי לבעלי שאני לא רוצה להיות שוב לעולם במצב כזה. החלטתי לנסוע לישראל כדי לראות בעצמי מה הסיפור עם ה'פלסטינים המסכנים' האלה. חודש לאחר מכן, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, נחתי בישראל".

מה מצאת כאן שהצליח לחדד את תפיסת העולם שלך לטובת ישראל?

"בתוך זמן קצר מאוד הבנתי שאין באמת עם כזה שנקרא פלסטינים. כשנסענו ביהודה ושומרון הרגשתי כאילו האנשים היהודים האלה יצאו ממש מתוך דפי התנ"ך. מ-150 האנשים שהייתי איתם, אני חושבת שאף אחד מאיתנו לא הכיר אי פעם יהודי, ובוודאי שלא יהודי ישראלי שמאמין בתורה. האנשים האלה אהבו את ה' ואת דברו. הם האמינו בנבואות שלו עד כדי כך שהם היו מוכנים להעמיד את החיים שלהם ושל המשפחות שלהם על ההבטחות שלו לגבי הארץ. כולנו, ואני מתכוונת כולנו, השתנינו לתמיד".

שותפות בערכים – והחלום האמריקאי האמיתי

את הכוח הזה של הקשר עם גויים אוהבי ישראל, מכירים היטב בקרב אנשי הציבור ביהודה ושומרון. קרדיט חשוב בנושא הזה אפשר לתת ליוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, שחלק ניכר מהמדיניות שלו הוא מקדיש לטיפוח הקשרים האלה – בנסיעות שלו לביקורים אצלם ובאירוח וסיורים כאן. 

מי שמכיר את סטייסי, וכן לא-יהודים נוספים, בעיקר אמריקאים, שתומכים בישראל ובעם היהודי ללא תנאי, הוא מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר יגאל דילמוני, המייסד והמנכ"ל של ארגון ידידי יהודה ושומרון בארצות הברית (AFJS), הפועל לחיזוק הקשר וההיכרות של מנהיגים וקהילות בארצות הברית עם ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון ועם ארץ התנ"ך. "כשניהלתי את עמותת התיירות שומרון נחשפתי לראשונה לאהדה הגדולה שיש לנוצרים אוונגליסטים לתנ"ך, לאתרי התנ"ך ביהודה ושומרון ולעם היהודי שחזר לארצו. מאז אני פוגש אנשים מופלאים וידידי אמת של ישראל".

לפני כחצי שנה הוא אירח בסיוע משרד החוץ את הסנטור ג'ים דוטסון ואת חברת בית הנבחרים מנדי מקאלינדון מארקנסו, אשר הובילו חוק תקדימי, לראשונה בארצות הברית, אשר קבע כי מוסדות וגופים ציבוריים במדינה ישתמשו במונח "יהודה ושומרון" ולא במונחים כמו "הגדה המערבית" או "שטחים כבושים", בטענה שהשם יהודה ושומרון משקף את הקשר ההיסטורי והמקראי של העם היהודי לארץ.

"באותה משלחת השתתף גם חבר קונגרס מניו המפשייר, בראיין קול, ובסיום הביקור הוא אמר: "לקרוא על המקומות האלה בתנ"ך זה דבר אחד, אבל לעמוד בהם בעצמך זה משהו אחר לגמרי. הביקור בישראל השפיע עליי מאוד". כמה חודשים לאחר מכן פורסמה בניו המפשייר קריאה אנטישמית להחרים מאפייה בבעלות יהודית. קול ארגן הפגנת תמיכה במקום. הגיעו יותר תומכים ממחרימים, והעסק דווקא התחזק בעקבות האירוע".

לפני כשנתיים נפגש דילמוני עם שורת מנהיגי קהילות אוונגליות גדולות, והם סיפרו לו שהאתגר המרכזי שלהם הוא לחבר את הדור הצעיר לתנ"ך ולישראל. "כחלק מהפתרון הם סיפרו שהם מארגנים מסעות חינוכיים לישראל לבני הנוער שלהם, כמו תגלית היהודית, והם מחייבים אותם לבקר בחברון ובשילה, כדי להכיר את המקומות שהתרחשו בהם אירועים מרכזיים בתנ"ך".

מה מניע את הגורמים האלה לעמוד לימין ישראל?

"יש לכך שני מרכיבים מרכזיים: אמונה וערכים. בצד האמוני, נוצרים רבים רואים בתנ"ך את הבסיס לאמונתם. הם מאמינים שלעם היהודי יש קשר מיוחד לארץ ישראל, ורבים מהם רואים בשיבת העם היהודי לארצו אירוע בעל משמעות רוחנית והיסטורית. רבים מהם רואים בתמיכה בישראל ובעם היהודי חלק מהאמונה שלהם.

"בצד הערכי, חשוב להבין עד כמה התנ"ך השפיע על התרבות וההיסטוריה האמריקאית. רבים מהאבות המייסדים של ארצות הברית שאבו השראה מהמקרא ומהרעיונות של חירות, צדק ואחריות אישית. את רעיון השוויון האנושי הם גזרו מספר בראשית, את המודל הממשלי ללא מלך הם מצאו בספר שופטים ובספר שמואל, ואת עקרון הפרדת הרשויות הם ביססו על נבואות ישעיהו. הקשר הזה היה מוחשי כל כך, עד שמתיישביה הראשונים של אמריקה ראו בעצמם את בני ישראל המודרניים. הם השוו את בריחתם מאנגלייה ליציאת מצרים, את המלך ג'ורג' השלישי לפרעה, ואת חציית האוקיינוס לקריעת ים סוף.

"תומס ג'פרסון, בנג'מין פרנקלין וג'ון אדמס אף הציעו בשעתו שהחותם הרשמי של המדינה החדשה יציג את משה רבנו מניף את מטהו על הים. החיבור הזה קיים עד היום. אחת הדוגמאות המפורסמות היא פעמון החירות בפילדלפיה, שחרוט בו הפסוק: 'וקראתם דרור בארץ לכל יושביה' – פסוק שעניינו שנת היובל והמצוות לשחרר עבדים ולהחזיר את הקרקעות לבעליהן, ממש רעיון החירות האמריקאי. מבחינת אמריקאים רבים הערכים שעליהם נבנתה ארצות הברית קשורים קשר עמוק לתנ"ך ולמורשת היהודית".

מתאולוגיית ההחלפה לשותפות 

אן, אני חייב לשאול אותך. הרי בהיסטוריה היו לא-מעט מתחים בין היהדות לנצרות. איך את מתמודדת עם המתחים האלה ומנטרלת אותם?

"לפני 26 שנה היו כמה אנשים שניסו לבנות גשר בין יהודים לנוצרים. לשמחתי היום כבר יש הרבה יותר מגל קטן של התעניינות מצד נוצרים בלימוד תורה. במקביל יש גם מספר הולך וגדל של רבנים שמבינים שאחד התפקידים שלהם הוא להביא את אור התורה אל אומות העולם. העובדה הזאת לבדה עזרה מאוד.

"יותר מאדם אחד אמר לי שהוא בכה כשגילה שישו היה יהודי או כשגילה שלא-לוהים יש ברית נצחית עם העם היהודי. תאולוגיית ההחלפה נבנתה כמעט אלפיים שנה, והיא מורכבת משכבות רבות. אבל התשובה עליה היא פשוט להכיר זה את זה. זה בדיוק מה שניסיתי לעשות – להכיר לחברים שלי בטקסס את הגיבורים, הגיבורות והחלוצים של ישראל. כשאנחנו מכירים זה את זה ומכבדים זה את זה למרות ההבדלים בינינו, אנחנו רואים כמה הרבה יש לנו במשותף, וזה משנה הכול".

דילמוני מוסיף בהקשר הזה: "נכון שיש היסטוריה ארוכה ומורכבת בין היהדות לנצרות, אבל במפגשים שאני מארגן המטרה אינה לנהל ויכוח דתי או לנסות לשכנע זה את זה. אני בא מתוך אמונה מלאה בדרכה של היהדות, והם באים מתוך אמונה מלאה בדרכם. אנחנו מכבדים זה את זה ומתמקדים במה שמחבר בינינו ולא במה שמפריד.

"בסופו של דבר השיחה עוסקת בתמיכה בישראל, בחיזוק הקשר לעם היהודי, בערכים משותפים ובאתגרים משותפים. כאשר מניחים בצד את הוויכוחים התאולוגיים, הרבה יותר קל לבנות שותפות אמיתית וארוכת טווח".

"כמו שאומרים אצלנו בטקסס: זו תהיה דרך קשה מאוד לחרוש"

עד כמה אירועי טבח שמיני עצרת הידקו את הקשרים?

"הם חידדו ברבים מהם את ההבנה שישראל מתמודדת עם אויבים שמבקשים לפגוע בעצם קיומה. אנחנו רואים עלייה באנטישמיות ברחבי העולם, וגם יהודים מחוץ לישראל מרגישים זאת יותר ויותר. לכן אין לנו פריווילגיה היום להתעלם מקבוצות השפעה נוצריות גדולות התומכות בישראל. האסלאם שמקיף אותנו במזרח התיכון וגם באירופה מאיים גם על ארצות הברית".

"אני שומעת שוב ושוב חברים לא-יהודים בארצות הברית שאומרים שאת אירופה כבר כבשה האסלאם, והם צריכים עכשיו לעצור את התהליך הזה, שמתחיל גם בארצות הברית. הם רואים בישראל בעלת ברית במאבק זה. ישראל צריכה להשקיע עוד בחיזוק הקשרים עם ידידיה בעולם. לא רק עם ממשלות אלא גם עם קהילות, מנהיגים, אנשי תקשורת ומשפיענים שתומכים בישראל. המשימה היא ליצור קשרים אישיים, להביא אנשים לבקר בישראל, לחשוף אותם למציאות בשטח ולחזק שותפויות ארוכות טווח".

לסטייסי יש גם תובנות על מצבה של ישראל בעולם מבחינה תדמיתית והסברתית, וגם כמה עצות שאם לא היינו יודעים שנתנה אותן נוצרייה, היינו חושבים שהן עצות של רב. "העם היהודי לא צריך להיות כל כך מודאג מהתדמית שלו בעולם, אלא הרבה יותר מהתדמית שלו בעיני ה', ולשים את כל מבטחו בו. הדעה של כל אדם אחר אינה משנה.

"בכל מה שקשור להסברה ולתקשורת ציבורית, אני לא חושבת שמשהו ישתנה באמת עד שדי אנשים יראו את ישראל במו עיניהם, יחזרו הביתה, יהפכו בעצמם לשלטי פרסום מהלכים וידברו אמת על ישראל.

"עד שממשלת ישראל תחליט להחיל ריבונות על ארץ התנ"ך שלה עצמה, כמו שאומרים אצלנו בטקסס: זו תהיה דרך קשה מאוד לחרוש. אני לא מכירה שום תושב ביהודה ושומרון שאינו מאמין שרק ריבונות תביא שלום יציב וארוך טווח. גם אני מאמינה בזה וממשיכה לנסות לחנך ולהסביר ברמה המקומית, בתקווה להגיע לרמה הבין-לאומית".

אי אפשר לסיים כתבה על גויים שמגדירים את עצמם ציונים בלי להביא את הדברים שאמר לאחרונה השגריר האקבי באירוע שהשתתף בו, דברים שכל יהודי יכול להזדהות איתם ולהתגאות בהם. "מדהים שמדינה קטנטנה של עשרה מיליון איש מנצחת מעל ומעבר למשקלה שוב ושוב, אף שהיא מאוימת על עצם קיומה על ידי מי שיש להם פי עשרה באוכלוסייה ופי כמה וכמה בתקציב הצבאי. ובכל זאת היא לא רק שורדת, היא משגשגת.

"הסוד הוא שלפני 3,800 שנה א-לוהים אמר לאברהם: אני הולך לברוא עם, ואתה העם הזה. ואני הולך לשים אותך במקום, וכאן המקום הזה. זה יהיה המקום שלך. ואני הולך לתת לך מטרה, ואתה הולך להגשים אותה. 

"לא משנה מי יקום נגד בני אברהם, יצחק ויעקב. ולא משנה כמה חשוך יהיה לפעמים הלילה, כי כפי שנאמר בתהלים, ולבוקר רינה. הסיבה היא כי א-לוהים הכול יכול הניח את ידו על הארץ, ואני מאמין שאנחנו רואים את זה מהתנ"ך".