הכירו את הערים התנ"כיות של עבר הירדן ששומרות על שמן עד היום: מעבר לגבולות

"וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד..."

בפרשת מטות שבספר במדבר, מתואר כיצד שבטי עבר הירדן מתנחלים בנחלתם ומקימים בה ערים. התורה מפרטת: "וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר". קפיצה קטנה למפה של ממלכת ירדן כיום תגלה לנו שהפסוק הזה עדיין חי ונושם:

דִּיבֹן: כיום זהו הכפר דיבאן, השוכן כ-5 ק"מ מצפון לנחל ארנון (על הכביש בין כרכ לרבת עמון).

עֲטָרֹת: מזוהה עם חורבת עטרוז. בסמוך אליה שוכן המבצר החשמונאי היחיד בעבר הירדן המזרחי – הר מכוור (המוכר מהסיפור התלמודי "עיזים היו לאבא בהר מכוור, והיו מתעטשות מריח פטום הקטורת").

עֲרֹעֵר: עיר שישבה על גדות הארנון, וכיום נקראת חורבת ערער (סמוך לסכר הגדול של הנחל).

הפסוק ממשיך ומפרט ערי בנייה נוספות של גד: "וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת יַעְזֵר וְיָגְבְּהָה". בעוד לעטרות שופן טרם מצאנו זיהוי ודאי, הערים האחרות נמצאות ממש בתוך או סמוך לבירת ירדן. יַעְזֵר מזוהה עם חורבת סארה שבמערב העיר עמאן, ויָגְבְּהָה היא לא אחרת מאשר אל-ג'וביהה – עיירה בצפון-מערב עמאן שבה נמצא תל עתיק עם שרידי ביצורים ישראליים.

מבקעת הירדן ועד קרב כראמה

חלק מהערים שבנו בני גד ישבו בתוך עמק הירדן: "וְאֶת בֵּית נִמְרָה וְאֶת בֵּית הָרָן עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹאן".

בֵּית נִמְרָה: משמרת את שמה בתל נמרין שליד ואדי נמרין, מזרחית לנהר הירדן. התל הזה נמצא ממש בסמוך לעיירה כראמה (המוכרת לנו היטב מהפעולה הצבאית של צה"ל נגד הפת"ח לאחר מלחמת ששת הימים).

בֵּית הָרָן: התלמוד הירושלמי (במסכת שביעית) מזהה את המקום עם "בית רמתא". וכך, עד היום, שוכן שם הכפר רמתא – הנמצא בבקעה על הכביש הראשי המוביל ממעבר אלנבי לעמאן.

הבונים של שבט ראובן

שבט ראובן לא נשאר מאחור, והתורה מפרטת גם את הבנייה שלו: "וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ אֶת חֶשְׁבּוֹן וְאֶת אֶלְעָלֵא וְאֵת קִרְיָתָיִם... וְאֶת נְבוֹ וְאֶת בַּעַל מְעוֹן".

חֶשְׁבּוֹן: בירת סיחון לשעבר משמרת את שמה בעיירה חיסבאן (מדרום-מערב לעמאן).

אֶלְעָלֵא: סמוך לחשבון נמצא תל עתיק שנקרא פשוט תל אל-על.

קִרְיָתָיִם וּבַעַל מְעוֹן: אלו משתקפות כיום בחורבת אל-קוריה ובעיר מעין הסמוכות לעיר מידבא.

נְבוֹ: מזוהה עם חורבת אל-מח'יט, השוכנת סמוך להר נבו המפורסם (שנקרא בערבית ג'בל ניבו).

שלג במידבא

אחד הזיהויים המרתקים והברורים ביותר במרחב נוגע לעיר מֵידְבָא, המוזכרת בשירת הבאר בספר במדבר. עד היום קיימת בעבר הירדן העיר מידבא, ששמרה בדיוק על שמה המקראי.

זוהי עיר עם היסטוריה יהודית עשירה שמוזכרת אפילו במשנה (מסכת מקוואות), שם מסופר על התושבים היהודים של העיר שמצאו פתרון יצירתי לטהרה: "והעידו אנשי מידבא משמו של ר' ישמעאל שאמר להם: צאו והביאו שלג ועשו מקווה בתחילה". לימים, התגלתה בעיר כנסייה ביזנטית שברצפתה נמצאה "מפת מידבא" המפורסמת – פסיפס אדיר המתעד את ארץ ישראל הקדומה.

וזה רק על קצה המזלג. הרשימה הזו היא מנחלות גד וראובן בלבד (עוד לא הגענו לנחלת חצי שבט המנשה). מתברר שאפשר ממש לטייל עם התנ"ך ביד גם כשחוצים את הירדן מזרחה; הארץ אולי התחלפה באימפריות, אבל האדמה מעולם לא שכחה את העברית.

תודה לבן אפרסמון מקבוצת "חרגבים".