לערבים במזרח ירושלים אין אחיזה בשטח

 "הבעיה הכי גדולה שלנו בירושלים? פשוטה מאוד – נתנו יותר מדי גזרים, ושכחנו את המקלות". אלדד רבינוביץ, תושב כפר השילוח חי כבר שנים את המורכבות של מזרח ירושלים,. לא רק מאחורי שולחן הדיונים – אלא בין הסמטאות, באבק הכבישים המתפוררים, בצילו של קבר דוד המלך. במקומות האלה נוצרה משנת  המשילות שהוא מנסה לקדם.

"כולם אומרים משילות", הוא מחייך. "אבל בפועל – מדברים על מבצעים. פעם בשבועיים נכנסים עם מג"ב, עושים רעש, עוצרים שניים, מצלמים לתקשורת, והולכים. משילות – זו לא פעולה. זו שגרה. זו שאלה אם שוטר תנועה יכול להסתובב לבד ברחוב בא-טור, או שצריך להפעיל מבצע מג"ב עם סריקות ומזל"ט כדי לתת דו"ח".

   |מזרח אחר

רבינוביץ מכיר את המזרח הירושלמי לעומק. את סמטאות סילואן, את נתיבי שועפט, את הביוב הזורם ליד בית חנינא. "יש שינוי", הוא מודה. "זה לא כמו שהיה. פחות טרור, פחות בנייה פראית. אבל הפער עדיין עצום. תסתובב שם – תראה כבישים מתפוררים, חנויות בלי רישיון, מבנים בלי היתר, מסגדים עם קומות נוספות שנבנו בלי תכנון. ואף אחד לא עוצר את זה. למה? כי התרגלנו לוותר. כי אנחנו חיים באשליה שאם ניתן עוד קצת תשתיות – נקנה שקט".

לדבריו, הסיפור הוא לא רק תקציבי, אלא בראש ובראשונה – של אכיפה. "יש אפליה קשה לרעת היהודים בירושלים. תבדוק כמה תיקים נפתחים נגד סוחרים יהודים שמכרו בלי רישיון – ותשווה לשוק במזרח העיר. כמה גובים מערבים חובות ארנונה? כמה תיקים מוציאים לפועל נגד תושבים שם לעומת יהודים? המערכת יודעת לגבות, אבל בוחרת לא לגבות. זו חולשה – והם מריחים את זה".

במכתב ששלח לראש הממשלה ערב יום ירושלים, התריע רבינוביץ מפני מגמה מסוכנת: השקעה ממשלתית מסיבית בתשתיות, חינוך ותרבות – ללא דרישת אחריות מינימלית מהצד השני. "הטבות ללא דרישות לא יוצרות אפקט חיובי", הוא כותב. "עלינו להגביר משמעותית את האכיפה והמשילות. רק כך ניתן יהיה לנרמל את החיים ולמנוע תחושת ניכור ותופעות של עבריינות והסתה".

   |שקט, יש הוצאה לפועל

הוא מתאר דוגמה טרייה לניצנים של שינוי מבורך: מסגד בסילואן שבנה קומה שנייה באופן לא חוקי. "פעם? היו צוחקים עליך. היום – הגיע פקח, הוציא צו, שלח התראה – והם עצמם פירקו את הקומה. למה? כי הם יודעים שיתמודדו עם קנס, עם בית משפט, עם תביעה. כשהם מרגישים שהמערכת נחושה – הם מתקפלים. זה לא קסם. זה פשוט אומר שהריבונות לא רק נכתבת בדו"חות – אלא מורגשת בשטח". גם השינוי ביחס הממשל האמריקאי מורגש: "אני רואה שיפור", הוא אומר. "כבר לא זורקים עליך אבנים בכל פינה, ויש הריסות משמעותיות גם בגן המלך, אזור ארכיאולוגי משמעותי – מה שלא קרה שנים, כי קלינטון, מזכירת המדינה האמריקאית, התקשרה לצעוק על ביבי".

אבל אז מגיעים בתי המשפט – ושם, לדבריו, נעצרת הדרך. "השופט יכול לעכב תהליך לשנים, לפעמים  עוברים חודשים בין דיון לדיון. אתה משקיע מאמץ, הורס מבנים לא חוקיים, ואז בא שופט ומקפיא הכול כי הוא מנותק מצרכי העיר. המשילות לא מסתיימת בעירייה – היא צריכה גב מלמעלה".

   |משילות = שוויון

אחת האפיזודות שהוא מספר ממחישה היטב את המציאות. "הייתה נקודת תאורה אחת – שיצרה מרחב בטוח למשטרה, לתושבים יהודים, למשפחות. אבל היא הפריעה למשפחות הפשע. מה עשו? פעם פעמיים שברו את הנורה, ואחרי כמה החלפות – העלימו את העמוד. כולו. כאילו לא היה".

בעיני רבינוביץ, משילות לא סותרת השקעה בשכונות הנחשבות ערביות – אלא להפך. "אני לא מדבר על זכויות פוליטיות. אני מדבר על חיים – על ביוב, חשמל, ניקיון, חוק. כשהם חיים בלי חוקים – הם פראי אדם. אבל אם תתייחס אליהם כמו אל תושבי רחביה – גם הם יתחילו להתנהג אחרת".

הוא לא תמים. "ברור לי שבשעת מלחמה הם מזדהים עם אחיהם מעזה. אבל בשגרה – אם תשנה את התשתית, את החינוך, את השגרה, יחד עם תביעה אמיתית לציות לחוק – אתה תשנה גם את ההתנהלות היומיומית שלהם. והדבר הכי קריטי בשינוי הזה – זה שיהיו שם כמה שיותר יהודים. התיישבות – זו ריבונות. הם מוכרים את האדמה שלהם עבור כסף. לא בגלל ציונות – אלא כי אין להם אחיזה אמיתית בשטח. אנחנו צריכים לקנות, לבנות, להיות שם".

   |משילות היא לא מבצע – היא שגרה

והנה קצת נתונים על המצב במזרח ירושלים, מתוך המכתב שנשלח לראש הממשלה (ביום ירושלים השנה):

• מעל 25,000 יחידות דיור לא חוקיות, רבות מהן על קרקע ציבורית

• שיטפון של נשק בלתי חוקי, סמים, רכבים לא מורשים ופסולת בניין בשטחים פתוחים
• חנויות שמוכרות סחורה חקלאית מזויפת ומסוכנת לבריאות
• צעצועים מסוכנים וזיקוקים פיראטיים בכל סמטה
• אי-אכיפה של הסדרי מס, הפקרות עסקית וחייבים שהפכו את מזרח העיר ל"גן עדן להברחות ולהתחמקויות"

רבינוביץ מציין כי אמנם מתבצעת אכיפה נקודתית, אך מבצעי הענק עצמם מייצרים בעיה. "הם משדרים שאין אכיפה יומיומית. העבריינים פשוט מחכים שהמבצע ייגמר – ואז חוזרים למה שהיה".

את השיחה שלנו רבינונביץ' מתעקש לסיים בכך שבשורה התחתונה כתושב הוא מרגיש שיפורשב: "היום – שוטר יכול ללכת כמעט בכל מקום בירושלים בלי פחד. זה לא מושלם, אבל זה השתפר. פחות תקיפות, פחות אבנים, פחות בקבוקי תבערה. עדיין יש מרחבים בעייתיים – אבל אם נמשיך, אם לא נבהל, אם נבין שמשילות היא שגרה – נצליח".