מנשה משני עברי הנהר: מבירת עוג מלך הבשן ועד לקשר הנסתר בין שכם לירדן

המפה של מנשה: מנחל יבוק ועד להר הדרוזים

כדי להבין את גודל הסיפור, צריך להביט במפה של נחלת חצי שבט מנשה המזרחי. חלקה הדרומי של הנחלה יושב על הרי הגלעד הצפוניים (כיום בממלכת ירדן), ואילו חלקה הצפוני והגדול בהרבה נמתח מצפון לנהר הירמוך, מגיע עד למורדות החרמון, וכולל את כל מרחב החורן עד להר הדרוזים (ג'בל א-דרוז). רוב שמות המקומות המקראיים של הנחלה הגדולה הזו נמצאים כיום דווקא בשטח סוריה, אך חלקם חבויים בגלעד הצפוני שבירדן.

מבחינה גיאוגרפית, הגלעד הצפוני הוא חבל ארץ מרהיב. פסגות ההרים שם מתנשאות לגובה של מעל 1,000 מטרים מעל פני הים, מה שמביא איתו כמות משקעים עצומה ושפע של מעיינות זורמים. באזור העיירה הירדנית עג'לון, למשל, משתרע עד היום יער אלונים ענק וסבוך בגודל מצטבר של כ-50 קילומטרים רבועים.

יבש גלעד: העיר שלא שכחה חסד לשאול המלך

אחת הערים המפורסמות בגלעד הצפוני היא יבש גלעד. זוהי העיר שממנה נלקחו נשים לבני בנימין לאחר המעשה הקשה של פלגש בגבעה, ובהמשך עלה עליה נחש העמוני למלחמה בתחילת ימי מלכותו של שאול. שאול המלך גייס את הצבא, יצא מאזור בזק (חורבת איבזיק המזוהה כיום מתחת להר בזק שבשומרון), חצה את הירדן והכה את העמונים שצרו על העיר. אנשי יבש גלעד מעולם לא שכחו לו את חסד ההצלה הזה; לאחר ששאול ובניו נפלו בקרב הגלבוע והפלשתים התעללו בגופותיהם, היו אלה לוחמי יבש גלעד האמיצים שחצו את הקווים בלילה, חילצו את הגופות מחומת בית שאן והביאו אותן לקבורה מכובדת בעירם.

שמה של העיר המקראית נשמר עד היום בוואדי יאבס (נחל יבש). למרבה האירוניה, בניגוד לשמו, מדובר בנחל איתן ושופע מים, שלאורכו פזורות טחנות קמח עתיקות שפעלו בכוח המים הזורמים. הנחל נשפך לירדן בדיוק מול בזק המקראית. על גדות הנחל קיימים שני תלים עתיקים, והחוקרים חלוקים באיזה מהם ישבה העיר: אחד ממוקם ממש מעל עמק סוכות, והשני במעלה ההר, על הדרך המובילה לעיר הרומית העתיקה ג'רש.

עמוק בתוך סוריה: מקנת ועד דרעא

אם נצפין אל מעבר לירמוך, אל תוך שטח סוריה של ימינו, נפגוש את ערי מנשה האחרות:

קְנָת: בספר במדבר מתואר: "וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת ואֶת בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ". בימי הרומאים נקראה העיר "קנאטה", ויוסף בן מתתיהו מספר שהורדוס המלך ניהל בה קרבות נגד הערבים. כיום המקום נקרא קנוואת (Kanawat) – כפר דרוזי השוכן כ-7 ק"מ צפונית-מזרחית לעיר א-סווידא שבהר הדרוזים (מקום המוכר למרבה הצער מהטבח הקשה שהתבצע תחת ביסוסו של שלטון ג'ולאני).

אֶדְרֶעִי: העיר המפורסמת שעל שמה נקרא כיום מחוז דרעא (Daraa) בדרום-מזרח הבשן הסורי. זהו המקום שבו נערך הקרב המכריע של בני ישראל מול עוג מלך הבשן האימתני. בעקבות הניצחון ההיסטורי באדרעי, נפל בידי ישראל כל חבל הארץ העצום שנמתח מנחל יבוק ועד לחרמון, אותו ירשו שבטי ראובן, גד וחצי המנשה.

הקשר של שכם: כשעבר הירדן היה בשומרון

שבט מנשה, כידוע, היה ייחודי בכך שישב משני צידי הירדן – בשומרון מצד מערב, ובגלעד ובבשן מצד מזרח. מדהים לגלות שהמבנה הגיאוגרפי והאנושי הזה נשמר כמעט במדויק ממש עד לתקופה המודרנית.

במאה ה-19, בשלהי ימי האימפריה העות'מאנית, חלוקת המחוזות לא התחשבה בנהר הירדן כגבול בינלאומי. מחוז עג'לון (צפון הגלעד) ומחוז בלקא (אזור עמאן ודרום הגלעד) היו חלק מנהלי רשמי של סנג'ק שכם (יחידה מנהלית עות'מאנית שמרכזה היה בשומרון).

בשל כך, התפתחו קשרי מסחר, חברה ומשפחה ענפים במרחב כולו, ובמיוחד בין העיר הירדנית א-סלט לבין השומרון. משפחות מובילות משכם עקרו לעבר הירדן והפכו לצמרת החברתית והכלכלית של העיר סלט. בין המשפחות הללו ניתן למנות את משפחת טוקאן המפורסמת, וכן את משפחת אל-נבולסי (אותה חמולה שממנה יצא, דורות לאחר מכן, המחבל איברהים אל-נבולסי שחוסל על ידי כוחות הביטחון בשכם לפני מספר שנים).

ההיסטוריה מלמדת אותנו שוב ושוב: הגבולות המלאכותיים שמסומנים כיום במפות הם רק שכבה דקה וזמנית. האדמה וההיסטוריה מחברות את השומרון, הגלעד והבשן כיחידה אחת קדומה ובלתי ניתנת לניתוק.