"ליהודים בבריטניה ברור שזה אבוד. יש מי שמדבר על כך שכל אירופה אבודה"

בבריטניה חיים כיום כ-313,000 יהודים, לפי הערכת המכון למחקרי מדיניות יהודית בלונדון. דבר זה מעמיד אותה במקום הרביעי בין הגלויות הגדולות ביותר. לפי אותו מכון, השתייכות המשפחות לבתי כנסת מתחלקת כך: 25% מהיהודים חברים בבית כנסת אורתודוקסי רגיל, 10% בבית כנסת חרדי, ו-18% בבתי כנסת 'פרוגרסיביים' או של זרמים קטנים. שאר ה-47% מהמשפחות אינן חברות בשום בית כנסת. יש לזכור, מצד אחד, ש'משפחות' כוללות אנשים רבים יותר כשמדובר בקהילה האורתודוקסית או החרדית. ומצד שני, לא כל מי שחבר בבית כנסת דתי הוא בעצמו שומר מצוות - סקרים מראים שרק חמישית מיהודי בריטניה אינם מדליקים אור בשבת.

כדי ללמוד יותר לעומק על יהדות בריטניה, מאפייניה ומה שעובר עליה בשנתיים האחרונות, דברנו עם מתן בר-נוי, שליח ההסתדרות הציונית לאירופה, היושב בלונדון.

"בשביל קצת רקע: המרכז הגדול הוא בלונדון רבתי, שם חיים בערך שני שליש מיהודי בריטניה. יש גם קהילה מאוד גדולה במנצ'סטר, וחוץ מזה יהודים גרים בלידס וליברפול, בקרדיף שבווילס, בברייטון על החוף הדרומי ועוד. אפילו בצפון אירלנד [שהיא למעשה מחוץ לאי שנקרא בריטניה, אבל שייכת לממלכה המאוחדת. ח"ג] יש כמה מאות. לכן עיקר הפעילות שלנו הוא בלונדון, אבל פעילים בכל הממלכה. החלוקה בינינו ובין הסוכנות [שנוסדה ונשלטת במחציתה גם היא בידי ההסתדרות הציונית. ח"ג] היא כזו: הסוכנות מטפלת בעיקר בירידי עליה ובארגון מעשי של העליה, ואנחנו בשטח, בעידוד עליה, בהרבצת ציונות ובלימוד עברית".

אין לנו פריבלגיה לוויכוחים שמנהלים בארץ

מי קהל היעד שלכם?

"אנחנו מצדנו עובדים עם כל מי שרוצה לשתף פעולה, מכל זרם. בסטאמפורד היל לדוגמה יש קהילת סאטמר שמטבע הדברים פחות מעוניינת. חרדים אחרים קשורים יותר, רק שתכני הפעילויות שלנו פחות מדברים אליהם. אבל בקונגרס הציוני האחרון המפלגות החרדיות ש"ס ו'ארץ הקודש' עלו מאפס נציגים לשמונה מתוך 19. אז כעת חובתם לדאוג לפעילות בהסתדרות הציונית שתתאים לציבור שלהם. זה יהיה מבחן מעניין.
"באופן כללי יהודים פוגשים בבתי כנסת, מי שאני פוגש אלו אנשים שמשויכים לבתי הכנסת הציונים-דתיים וקשורים יותר לזהות היהודית שלהם. טבעית יוצא שאני כראש משלחת ההסתדרות יותר מחובר לאורתודוקסים, ובסוכנות ראש המשלחת יש רב מהזרם שנקרא כאן ליברלי. כך לכל צד יש למי להתחבר וביחד משלימים את הפאזל. חשוב להבין שבחו"ל אין לנו פריבילגיות לריבים שמנהלים בארץ. כל היהודים באותה סירה ולפחות ברמת המנהיגות הקהילתית כולם בקשר עם כולם".

מה מצב החיבור ליהדות? סקרים מראים ששיעור ההתבוללות הוכפל תוך דור, מ-17% נישואי תערובת בין המתחתנים בשנות התשעים עד ל-34% בשנות העשרה.

"כשהייתי צעיר, מאוד רציתי ללמוד בחו"ל - ואבא שלי, שבעצמו עלה, אמר לי: 'אני מסכים שתלמד שם רק אחרי שתתחתן'. הוא הסביר שלישראלים אין החיסון שיש ליהודים בחו"ל. גם כיום, הפחד שלי הוא בעיקר על הישראלים היורדים כאן. יש כ-80,000 - כלומר כרבע מכלל הקהילה -  וממה שאני רואה פוטנציאל ההתבוללות העיקרי הוא אצלם. הם לא בהכרח שולחים את ילדיהם לחינוך יהודי. חולמים שהילדים יסגלו מבטא בריטי משובח ומניירות בריטיות, וגם מנסים להתרחק מהאווירה של לימודי קודש. צריך להבין, לעתים הם ירדו לכתחילה כדי להתרחק קצת. אנחנו צריכים להיות מודאגים איך ההתבוללות הזו קורית לנו, וגם לראות איך יהודים ישראלים מהרקע הזה לא נדחקים החוצה. בלי חיסון הם עלולים לאבד. ילד שמשחק עם ילדה בגן המשחקים מתאהב בשלב הבא, ובשלב שאחריו מתחתן - והלך לנו דור".

לאן היהודים יגיעו - לארה"ב או לישראל

מה קרה לקהילה הבריטית בזמן המלחמה? 

"זו שאלה שטוב שבאה אחרי שאלת ההתבוללות. מה שקרה הוא שכולם, אבל בעיקר מי שלומדים בבתי ספר כלליים, חוו פתאום המון אנטישמיות. קבלנו המון פניות מילדי ישראלים שלמדו בבתי ספר גויים. את כולם זה דוחף למצוא את הזהות היהודית שלהם. לא רק שאנשים נדחפים לתחזק מעגל חברים יהודיים ולפתח סולידריות בקהילה, זה גם גורם לשאול שאלות זהות של 'למה זה קורה?'. תבין, זו טלטלה מאוד גדולה. הפעם האחרונה שיהודים נרצחו בבריטניה בגלל שהם יהודים היתה במאה ה-13. מאז שיהודים חזרו לבריטניה בימי קרומוול לא קרה דבר כזה. אומרים כל ט' באב קינה על קדושי יורק [שנטבחו ב-1190 כשסירבו להתנצר. ח"ג] והנה זה קורה השנה במנצ'סטר, ועוד ביום כיפור בתוך בית כנסת. היהודים רואים ומזדעזעים, וזה זמן לחשבון נפש. מבינים שזה כי אנחנו יהודים. וכמו כן מאבדים את האמון במערכת - שואלים למה המדינה לא מגנה על אזרחיה, למה המשטרה נותנת יד להתפרעויות האנטישמיות, למה ה-BBC משדר עלילות דם. ולשאלות אין מענה. אני אגיד שלי אישית יש גם בקורת כלפי ממשלת ישראל - היא צריכה לעשות יותר למען היהודים ובחזית ההסברה, ומצד שני פוליטיקאים צריכים לנהוג באחריות ולהמנע מאמירות בעברית שמתפרשות לא טוב באנגלית, בסגנון 'אין בעזה חפים מפשע'. זה מהודהד אחר כך כלגיטימציה להאשמות ה'ג'נוסייד' ומוביל לאירועים אנטישמיים.
"מה שקורה בממלכה מביא את האדם לשאול 'האם אני צריך להיות פה'. זה מוביל החוצה - לישראל או לארה"ב ועוד. יש גידול מטורף בעליה מבריטניה", מציין בר-נוי את הקפיצה של למעלה מפי שניים מהעליה ב-23' לעליה ב-25', ומבהיר שהזינוק המהיר לא מובן מאליו, בתרבות הזו: "בבית שלי בשומרון הילד פשוט פותח את הדלת ויוצא, ובלילה אולי הוא חוזר, ואולי בדיעבד מתברר לך שהוא ישן אצל החבר. כאן צריך לתאם לילד ביקור לשחק חודש מראש, אז כמה זמן לוקח במצב רגיל להחליט לעבור לארץ אחרת…? יש גם מי שמחזיקים בעמדה של 'נישאר וניאבק'. אבל לאנשים ברור שזה אבוד. יש אפילו מי שמדבר על כך שכל אירופה אבודה".
בר נוי מחדד את המניע לעליה, שאיננו מצד הבטחון האישי גרידא: "מספרית, בישראל נרצחו הרבה יותר. אבל מכאן רואים שבישראל יש פעילות נחושה - ולפעמים מבריקה, כמו הביפרים או 'עם כלביא' - כדי להגן על היהודים, ורואים מה זה שיש לראשונה חייל יהודי שיכול להגן צבאית על היהודים. רואים שאנחנו 'עם של גבורי על'. זה גורם שהם ירצו גם - בדומה לגל שעלה אחרי מלחמת ששת הימים מארצות מפותחות. יש גם עוד מניעים, כמו מפלגת הלייבור שעלתה והטילה מיסוי כבד שפוגע בבעלי ההון. היהודים הם קהילה ותיקה ומבוססת ולכן מהנפגעים הגדולים. אפילו טראמפ מזהה את הפוטנציאל הכלכלי-חברתי שלהם, ומקדם הענקת מקלט ליהודי בריטניה אצלו".

תקלטו אותם טוב כדי שגם האחרים יגיעו

מה אפשר לעשות עוד כדי לקדם את העליה ולממש את הפוטנציאל שטיפס כעת?

"אנחנו נמצאים בנקודה קריטית. כמו שמצרפת היתה תמיד קצת עליה ואז זה זינק מעריכית, אנחנו לקראת גידול מעריכי גם בעליה מפה. אנחנו מצדנו מרבים בפעילות עידוד לעליה. בתחום העבודה של הממשלה בארץ, בהובלת השר סופר, אני מרגיש שמתעלים לגודל האתגר - עשו מעל ומעבר, ממש מהפכה. רפורמות משמעותיות במיסוי, תעסוקה, דיור ועוד כדי לתמרץ עליה ולהקל על הקליטה. יש במשרד עובד מוצמד לעולה, ואם פניה שלך למוסדות לא טופלה תוך זמן קצר אתה יכול לפנות אליו ישירות, והוא במרחק קטן מאוד מהשר והמנכ"ל עצמם. כך קורים שני דברים - גם מחזיקים אצבע על הדופק ומגיבים מהר לצרכים ובעיות ופותרים אותם, וגם העולה מקבל תחושה שהוא מחובק במסלול VIP.
"אבל הראיון הזה מוגש לקריאה לציבור הרחב, אז אגיד כאן מה הציבור צריך ללמוד ממנו: יגיע בקרוב הרגע שהנשארים מאחור ישאלו את אלו שכבר עלו 'איך שם?'. אם העולים החדשים יגידו שמעולה, והילדים פורחים ומבלים עם חברים, זה יעזור יותר מכל הפעילות שלנו". לשם ההמחשה הוא מספר על קליטתו כשליח: "כשהגעתי ללונדון צירפו אותי לקבוצת הווטסאפ המקומית, שעוזרת בכל דבר - משאלה על איפה המרפאה ועד לאיזה וויסקי הכי מומלץ (התשובה של מתן, למעוניינים: Maltbarn 15. "חס וחלילה לא בלנד, או משהו שאיננו סקוטי"). "המשרד עושה את עבודתו, אני עושה את השליחות שלי, המוסדות הלאומיים את שלהם, אבל כל קורא צריך לראות מה תפקידו - להסביר פנים, לחבר את העולה לקבוצת הווטסאפ המקומית, להקשיב לבעיות שלו, להגיד לו איפה ומה מומלץ לקנות. צריך גם לחנוך אותם קצת בשימוש במרפקים: כאן מילדות הם מחונכים לומר 'Sorry', ואם תתנהג ככה בישראל, בסוף תמצא את עצמך חזרה בבריטניה".