בע"ה ב' תשרי תשפ"ז
הרשמה לניוזלטר שלנו

בשליחת הפרטים את/ה מאשר/ת את מדיניות הפרטיות של האתר

Close

"מדינה יהודית אינה צריכה להתנצל על כך שהיא מתכננת כמדינה יהודית"

בעוד התכנון הישראלי אימץ תפיסות פוסט-לאומיות והפסיק לדבר במושגים של יישוב הארץ, לאומיות ויהוד המרחב, התכנון הערבי עבר תהליך הפוך לחלוטין הפועל לבסס את אחיזתו מתוך לאומית. במאמר שכתב בעקבות התחקיר "תכנית חמאיסי" קורא ד"ר צבי אלחייני למדינה לחזור ולתכנן בגאווה בנחלת אבותינו.

  • מערכת הקול-היהודי
  • כ' אלול תשפ"ו - 16:38 02/09/2026
גודל: א א א

בעקבות תחקיר הקול היהודי "תכנית חמאיסי" על כיבוש הגליל מתוך מוסדות התכנון של מדינת ישראל. פרסם ד"ר צבי אלחייני מאמר בערוץ 14 על נושא התכנון הציבורי.

לדברי אלחייני, בעוד ברור לכולם כי מערכות המשפט והביטחון, האקדמיה והתקשורת, משפיעות על מציאות חיינו. אין הדבר כך במערכות התכנון והבנייה. כמעט ואין עיסוק ציבורי בתחום, ואף אחד לא מברר מי מכשיר את האנשים שבידיהם אנחנו מפקידים את קביעת דמותה של הארץ, את יישובה ואת עתידה, ולאיזה צד פוליטי נוטות מערכות התכנון.

שני תהליכים מקבילים של שינוי שיח ציבורי

אלחייני מצביע על שני תהליכים שקרו במקביל ששניהם קשורים בשינוי של שיח וטרמינולוגיה, החל משנות ה-90.

בישראל החלו לאמץ תפיסות פוסט-לאומיות, שחדרו גם לעולם האדריכלות, התכנון והגיאוגרפיה בישראל. התפיסות הללו ייצרו שיח חדש על הארץ. אל המילון המקצועי חדרו מושגים של כוח, הגמוניה, הדרה, אתנוקרטיה ו"כיבוש אזרחי", ומושגים של בניין הארץ, יישובה ואחיזה בה הלכו ונדחקו. השינוי לא הסתכם בביקורת על מדיניות תכנון כזאת או אחרת. בהדרגה הפכו הבנייה והתכנון היהודיים עצמם לכתב אשמה. יישוב, שכונה, כביש, גדר, אתר ארכיאולוגי ואפילו אנדרטה יכלו להיקרא כראיות לייהוד, לשליטה ולנישול.

אך במקביל, התפתחה באותן שנים גישה הפוכה ב-180 מעלות בעולם התכנון הערבי, במקום לפחד מדיבורים על לאומיות ואחיזה בקרקע, המושגים האלו הם אלו שהנחו את את התכנון. כתביו של חמאיסי מאז ממחישים זאת היטב. הוא כתב אז על המעבר "מתכנון מגביל לתכנון מפתח ביישובים הערביים בישראל", על השימוש הישראלי בתכנון ככלי לשליטה בערבים ביו"ש, ועל אסטרטגיית עיור לחיזוק הפיתוח הלאומי של המדינה הפלסטינית. ב-1994, שנה לאחר חתימת הסכם אוסלו הראשון, הוא פרסם מחקר שכותרתו "סוגיות בתכנון ובפיתוח יישובים בישות הפלסטינית המתהווה". 

לדברי אלחייני, המציאות הזו לא נשארה בתיאוריה, אלא קבעה עובדות בשטח. רסאם חמאיסי, שהשפיע עמוקות על תוכניות מתאר דרמטיות כמו "ישראל 2020" ותמ"א 35, שותף כיום גם במיזם האסטרטגי "ישראל 100". למרות התחקיר שפרסמנו כאן ב"קול היהודי", הוא עדיין נהנה מגיבוי מלא של איגוד המתכננים. 

הכל מתחיל באקדמיה

שורש הבעיה טמון באקדמיה – "פס הייצור" של מוסדות התכנון. בתי הספר לאדריכלות מכשירים היום מתכננים במנותק מאלפי שנות בנייה והיסטוריה יהודית, מבלי שיצטרכו להתמודד עם השאלה הבסיסית: מה המשמעות של בנייה בנחלת אבותינו? במקביל, מנהיגים כמו מנסור עבאס לא מתביישים להכריז בגלוי: "אנחנו רוצים שאת הארץ הזאת יירשו בנינו".

"מדינה יהודית אינה צריכה להתנצל על כך שהיא מתכננת כמדינה יהודית, ויהודי הבונה בארץ ישראל אינו צריך ללמוד לראות בעצם בנייתו כתב אשמה. הארץ הזאת איננה רק המקום שבו אנחנו חיים. היא נחלת אבותינו, וחובתנו לבנות אותה, ליישב אותה, להתנחל בה ולהנחילה" חותם אלחייני.

תגובות (0) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי: