ניתן להשקיף על בסיס נבטים וללמוד דפוסי פעילות בשגרה ובחירום. חדירת עדרי צאן יכולה להסב נזק למטוסים. אירועי השלכת צמיגים ואבנים לעבר מכוניות צבאיות, ושריפת גזם על ידי הבדואים סמוך לבסיס שפגעה בגדר האלקטרונית ההיקפית שלו.
המרכז לאימוני יבשה בצאלים, מתמודד בשנים האחרונות עם בנייה בלתי חוקית של תושבי הכפר ביר הדאג', אשר חוץ מרעיית עדרים בשטחי האש של הבסיס, מהווה כר פורה לפעילות פלילית הכוללת גניבת ציוד, תחמושת וחומרי חבלה, בין היתר לצורך מכירתו לארגוני פשע, גניבת אמצעי ראיית לילה ומכשירי קשר לסיוע לפעילות של הברחות סמים ממצרים והפקת רווחים כלכליים מברזל, נחושת וסולר. בין השנים תשע"ז לתש"פ היו 1,628 אירועים פליליים, והוקמו בשטחי האש של הבסיס מאות חממות קנאביס.
מאיר דויטש, מנכ"ל תנועת רגבים: "מדובר בדו"ח מקיף ויסודי, הנוגע בבעיות הליבה של המצב החמור אליו הגענו בכל רחבי הנגב ואשר יש לו השפעה קריטית לגבי עתידו של האזור. סוגיות רבות שהציף מבקר המדינה, הן סוגיות בהן עסקה ועוסקת תנועת רגבים במשך שנים ארוכות. מבקר המדינה מאשש את מלוא טענותינו: הלבנת בניה לא חוקית – תנציח את אובדן קרקעות הנגב, ואסור שהדו"ח יעלה אבק על המדף".
כיום, רוב תושבי הפזורה הבדואית הלא חוקית בנגב חיים מתחת לרדאר וללא כל כתובת, וכ-80,000 מהם רשומים בתעודת הזהות שלהם רק על פי השבט אליו הם משתייכים, גם אם השבט הזה מתפרס על פני עשרות קילומטרים רבועים. התופעה הזו היא אחת מהסיבות המרכזיות לאובדן המשילות בנגב ולהתחמקות מרשויות החוק, גורמת לאובדן כספים בהיקפי ענק מקופת המדינה, ולרישומים כוזבים וכפולים תחת רשויות שונות.
כשלון הלבנת ישובים לא חוקיים
מבקר המדינה מאשש את מה שהצפנו לאורך השנים שוב ושוב – היישובים הבדואים הכפריים במועצות נווה מדבר ואל קאסום, מהווים פיקציה שהמדינה והתושבים משלמים עליה ביוקר. יישובים אלו הוקמו למעשה על ידי סימון קו כחול סביב מקבצי בניה בלתי חוקית, הגדרתם כיישובים והכנסתם לרשות מוניציפאלית, וזאת ללא תכנון מקדים ותוך ניסיון כושל לפעול רטרואקטיבית אל מול בניה בלתי חוקית שכבר הייתה קיימת בשטח. הרשות המקומית ורשות ההסדרה מתמודדות ברמה היום יומית עם הקושי לספק תשתיות כגון סלילת דרכים, תשתיות חשמל, מים וביוב במקומות בהן כבר קיימת בפועל בניה לא חוקית.
תביעות הבעלות"היישובים הכפריים" (למעט תראבין וביר הדאג') הוקמו על קרקעות שקיימות עליהן תביעות בעלות, כלומר קרקעות עליהן האוכלוסיה הבדואית לא מוכנה להתיישב ולא מאפשרת להקים תשתיות. בתשובות המדינה והרשות המקומית לשורת עתירות של רגבים, וכעת גם בדו"ח מבקר המדינה, עולה באופן חד משמעי כי המכשול המרכזי של פיתוח התשתיות ומשכך גם חוסר היכולת לספק היתרי בניה כדין, נובע בראש ובראשונה מהעובדה כי הישובים הוקמו על תביעות בעלות.
אחת התופעות הקשות בהן עוסק הדו"ח היא הפגיעה הבלתי נתפסת בתשתיות הלאומיות של חשמל, מים ואנרגיה ברחבי הנגב, והעלות האדירה של פגיעה זו בקופת המדינה ובכיסו של משלם המיסים. דו"ח המבקר מלמד כי החברות הלאומיות מתמודדות מידי שנה עם עשרות רבות של אירועי חבלה וגנבה בנגב: פריצות לחדרי חשמל, גניבה וחבלה בגנרטורים, שנאים וכבלי חשמל. גניבת מים בשיעור של עשרות מיליוני שקלים בשנה, ומאות מקרים של התחברות פיראטית לתשתיות חשמל. מלבד הנזק הישיר, המגיע למאות מיליוני שקלים של גניבת חשמל ומים, ושל אובדן הכנסות ממיסים, חברות התשתיות צריכות גם להשקיע כספים רבים בשמירה על אותן התשתיות.
הפתרון לעניין זה הוא להקים יחידה משטרתית ייעודית לשמירה על תשתיות. היחידה תצמצם את הפגיעה בתשתיות ואת הנזק הכלכלי למדינה הנגרם מהן, תצמצם את תופעת ה'פרוטקשן' בכל הקשור לתשתיות, וההשקעה הזו תחזיר מהר מאוד את עצמה לקופת המדינה.
על פי אומדן תאגיד נווה מדבר, היקף הנזק הכספי בגין גניבות המים בתאגיד בשנת תשע"ו עמד על כ-21 מיליון ש"ח בגין גניבות מים של כשני מיליון קוב. כמו כן, חברת מקורות מדווחת על כ-105 אירועי חבלה במתקניה בנגב וגניבה מהם מדי שנה. רק בשנת תשע"ט התבצעו פגיעות בתשתיות החברה - כמו גניבות סולר ומים, גניבת רכב, פריצות למבנים וחבלות לאורך הקווים - שהסבו לה נזק בסכום כולל של 275,900 ש"ח. 
