בע"ה כ"ב אלול תשע"ט
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

בין בכי לצחוק

  • חיה לוי
  • ז' אב תשע"ז - 14:59 30/07/2017
גודל: א א א
חיה לוי
חיה לוי
הרשם לעדכונים מהבלוג שלי

השנה הקיץ הגיע ואיתו עומסי חום כבדים, אין דבר מרענן יותר בימים אלה כמו קפיצה לבין הגלים או שכשוך במעיינות הקרים שבהם התברכה ארצנו הטובה. הרבה שרו וחרזו לקיץ המזמין לצאת לבלות לראות נופים חדשים- לאן נסע לעמק או לכפר, לא משנה העיקר שנוסעים..

אך באמצע הקיץ, בדיוק באמצע, מגיעה התקופה, שנקראת שלושת השבועות, שמתחילה מליל י"ז בתמוז ונמשכת עד תשעה באב, ימים אלו הם ימים של צער, שעליהם נאמר )איכה א, ג): "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". שבהם נוהגים מנהגי אבלות שונים וחכמים המליצו לנקוט במשנה זהירות בימים אלו שמועדים לפורענות, למשל, ההולכים לטיול או לרחוץ בים, אף שתמיד צריכים להיזהר ולשמור את הנפש, בימים אלו יזהרו יותר.

עד שסוף סוף נגמרה שנת הלימודים, כשאפשר לנסוע ואפשר לטייל שוב פעם אסור ואסור לעשות כל מיני דברים שילדים ומבוגרים אוהבים לעשות כמו לשמוע מוזיקה להתחדש בבגדים וכלים חדשים.

כהורים, אנחנו שומעים לא פעם את הטענה והמועקה שיוצרים ימים אלו אצל הנערים והנערות, מועקה שמושתת על חוסר ההבנה וחוסר ידע בנושא, כיוון שבצורה קבועה מערכת החינוך לא עוסקת בסוגיות אלה עכב החופשה הגדולה.

הקונפליקט הזה והתסכול שנולד בעקבות כך אצל הילדים, מניח לפתחינו ההורים משימת חינוך  חשובה ללמד את הילד על הקשר שלנו לבית המקדש, על הצער שבחסרונו עבורנו ולשבור את הראש במחשבות איך באמת אפשר להרגיש את הצער והחיסרון. ניתן לראות  זאת כשליחות חשובה, שחוזרת דווקא אלינו ההורים ולא לאף אחד אחר, להחדיר בילדינו את תודעת קדושת עם ישראל והמקדש.

ישנם שני סיפורים שמעלים את הנקודה הזו ויש בהם מסרים חשובים עבורנו

הסיפור הראשון מסופר על ירמיהו שהיה נביא החורבן (אף שיש המפקפקים במקורו של הסיפור הרעיון הטמון בו חשוב מאד)

אחר שנחרב המקדש עבר פילוסוף  ליד הר הבית, וראה את ירמיהו הנביא יושב, בוכה ומקונן על החורבן.

התפלא הפילוסוף: "כיצד אתה, ירמיהו החכם הגדול, בוכה על עצים ואבנים? מה התועלת בבכי? הרי הבית כבר חרב ואין זה ראוי לחכם לבכות על העבר!. מה שהיה היה, ומעתה הדאגה שלך צריכה לעסוק רק בעתיד, וכיצד אתה יכול להשפיע עליו".

ירמיהו ענה, "אני לא יכול לענות לך על השאלה הלוגית ששאלת, מפני שלא תוכל להבין את התשובה."

 הפילוסוף נפגע מעט מדבריו ואחרי שהרבה להפציר בו שאל אותו ירמיהו:

"האם יש לך ספיקות פילוסופיים אשר אינך יודע את פתרונם?" 

השיב לו הפילוסוף: "בוודאי, יש לי ספקות רבים, אשר אין אחד בעולם שיוכל לענות עליהם". 

אמר לו ירמיהו: "הצג נא בפני את ספקותיך ואפתור לך אותם". 

וכך היה, הפילוסוף שאל וירמיהו השיב לו בקלות על כל שאלותיו

נדהם הפילוסוף  ותמה אם העומד לפניו הינו ילוד אישה, שכן לפי חוכמתו נדמה שאינו אלא מלאך .

אמר לו ירמיהו: "אתה תמה, ואני אומר לך, שאת כל החוכמה הזאת שאבתי מעצים ואבנים אלו! זו התשובה לשאלתך הראשונה. על שאלתך השנייה, היאך נאה לחכם לבכות על העבר? לא אוכל להשיב לך כי אינך מסוגל להבין זאת".

המסר הראשון שמתואר בסיפור הזה, הוא המהות הייחודית של מקום המקדש, שהיה מקום של שפע וברכה ברמות שאנו כלל לא מכירים. בתור דוגמא, ירמיהו מביא את החוכמה שמושפעת על האדם מתוך הקשר שלו לבית המקדש,  אך כך היה גם בעוד הרבה תחומים כגון בריאות, פרנסה, שלום בית וכו'

אנשים היו מגיעים למקום המקדש חולים ויוצאים בריאים, בעלי מומים ויוצאים שלמים בגופם, סומים נפקחו עיניהם, חיגרים החלו ללכת.

הבאים בשערי המקדש היתה שורה עליהם שמחה גדולה ומיוחדת. אדם נכנס עצוב ומדוכא ויוצא שמח וטוב לב.

וכמובן גבוה מעל גבוה, עוד מושג שאנחנו בכלל לא מכירים היום, היתה שורה בהם רוח נבואה והיו שומעים את דבר ד' אליהם.

הנקודה הזו נותנת לנו מושג קלוש בחיסרון בית המקדש עבורנו- מי מאתנו לא רוצה בריאות? להפקד בילדים? עשירות? לדעת מה צריך לעשות בכל מיני נקודות מכריעות בחיים?  אושר בחיים ושמחה? בעצם הביאה בשערי בית המקדש היה שורה שפע מבורך ליחיד וכך גם לכל העם כולו. בבית המקדש היתה לשכת הגזית שבה ישבו חכמי ישראל ומשם היתה יוצאת תורה והוראה לכלל ישראל בכל נושא חשוב שעמד על הפרק, זה היה המקום שהיה מאחד את העם לכל גווניו ובו היתה עבודת הציבור.

הנקודה השניה שירמיהו לא עונה עליה היא- איך בוכים על העבר? ירמיהו מגדיר אותה כנקודה ששייכת רק ליהודים. והרי גם אנחנו יהודים ולא כולנו מבינים את זה- איך באמת זה יכול להיות שאירוע שארע לפני יותר מ- 2000 שנה צריך להיות כל כך מוחשי ומצער עבורנו?

כדי לחדד את ההבנה בזה נביא כאן סיפור נוסף העובר דורות בעם ישראל.

באחד ממסעותיו של הקיסר נפוליון במלחמותיו לכבוש את אירופה, יצא פעם לסייר באחת הערים לעמוד על מצב רוחם של האזרחים ונקלע לרובע היהודים, באותו יום חל תשעה באב. לקיסר לא הייתה ידיעה כלשהיא על משמעותו של יום זה עבור היהודים, לפתע הוא שומע זעקות במורד הרחוב, הוא נחרד ובקש לבדוק מה מקור הזעקות והבכיות, הוא הלך אחרי הקולות, והגיע לבית כנסת, ונדהם לראות שם יהודים יושבים על הארץ מתפלשים בעפר ומבכים בקול נהי ומספד קורע לבבות! 

הוא נחרד וביקש לדעת מה זה ועל מה זה? 

הוא שיער בנפשו שאולי משהו בחייהם היומיומיים מעיק עליהם, אולי איזה מושל מקומי מציק להם, אם כן חשב שיוכל לעזור להם לשפר את תנאי חייהם, ולהיטיב את מצבם. כשהתעניין אצל היהודים על פשר הדבר, הובהר לו שהיהודים בוכים ומתאבלים על חורבן מקום תפילותיהם ופולחנם, מיד אמר להם נפוליון שהוא מתחייב לבנות עבורם בית כנסת חדש ויפה ובלבד שיפסיקו לבכות, אך הם הסבירו לו שמדובר על בית מקדש בארץ ישראל שנחרב ואין לו תחליף. 

הוא התעניין לדעת מתי קרה הדבר ואיזה צבא עשה זאת? ענו לו היהודים כי הדבר התרחש לפני יותר מאלף וחמש מאות שנה!! תמיהת הקיסר גדלה עוד יותר, הייתכן שאחרי זמן רב כל כך מאות שנים והעם הזה ממשיך לבכות על חורבן בית מקדשו?

נפוליאון יצא מבית הכנסת והכריז שאין ספק שעם כזה יזכה לנחמה ויראה בבניין מקדשו מחדש.

עם ישראל הוא עם זוכר הפלא יועץ מביא בספרו בערך זכירה 'זכירה- היא כלל גדול בתורה, סמא דכלא, וזה כל האדם'- סדר יומו של היהודי סובב סביב הזיכרון.

ענין הזיכרון הוא לא הנצחה של העבר, על מנת להתרפק עליו ולומר כפי שרבים, אומרים שפעם היה טוב וששום דבר לא יהיה עוד כמו פעם, אלא עם ישראל מביא חידוש גדול בהבנה שהעבר ההווה והעתיד קשורים בקשר בל ינותק. אנחנו מתפללים כל יום "חדש ימינו כקדם.." לכאורה זו סתירה או חדש או כמו פעם? אך לא, הקשר שלנו לעבר הוא קשר חי שנוגע בחיי היומיום שלנו היום. בית המקדש הוא לא רק משהו שהיה, אלא דבר שאנו מתפללים שיהיה היום וזו אחת מיסודות האמונה שלנו שאנו מאמינים שאף על פי שיתמהמה יבוא המשיח הגואל ויבנה את בית מקדשינו בקרוב ממש.

ובינתיים עד שזה יקרה, משנכנס חודש אב ממעטים בשמחה, עלינו למעט בשמחה כיוון שאנו נמצאים במציאות שבורה ללא בית מקדש. אך גם בחודש אב, מצוות השמחה הינה תמידית. עלינו להוסיף בשמחה אמתית ומבוררת בימים אלה וגם זה מקופל בשמו של חודש זה- אב מתוך הזכרון שיש לנו אב רחום שאוהב אותנו והבטיח לנו שבא יבוא היום ותתחדש המלכות לישראל ויקום בית ד' ואת הצער על החורבן לתעל לעשיה לקירוב הגאולה. כל אחד מאתנו לפי ענינו. אם בלימוד הלכות בית הבחירה, אם במעשים טובים המקרבים את הגאולה, מעשים של אחדות ואהבה בעמ"י ואם בעשיה למען בנית המקדש בפועל. תשעה באב נקרא מועד, שכן יום זה עתיד להיות יום שמח שבו יבוא המשיח והגאולה השלימה במהרה בימינו אמן!!

תגובות (0) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


3 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 28 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד