בע"ה כ"ב שבט תש"פ
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

כך תפעלו בהיתקלות עם מחבל בטווח אפס

בעקבות גל הטרור החדש: על תסריט הבלהות שמדיר שינה מעיניו של כל אחד- היתקלות עם מחבל מטווח אפס! (וגם: מהו 'ירי לוט"ר', ומה עושים כשהברירה היא- Fight or die: להילחם או למות!)

  • משה קוניקוב
  • י"ד שבט תש"פ - 17:13 09/02/2020
גודל: א א א
(צילום: יהודה פרל)
(צילום: יהודה פרל)
משה קוניקוב
משה קוניקוב משה הוא מאמן קרב מגע ואמנות לחימה, מדריך מטעם ICCS העולמי, מייסד ארגון יש"ע קרב מגע ומדריך ירי מוסמך
הרשם לעדכונים מהבלוג שלי

ושוב חזר אלינו בימים האחרונים נחש הטרור הערבי והרים את ראשו המכוער להכיש ולהכות יהודים על אדמתם. ביום ובלילה. יום-אחר-יום: פיגועי דריסה, ירי מן המארב, בקת"בים ודקירות... ושוב אנו נוכחים לדעת שאין דבר כזה 'פרופיל' של מחבל: הנה מוכר הפרחים החיפאי. ערבי בעשור החמישי לחייו. חייכן ונחמד. אזרח-ישראלי 'אוהב שלום ורודף שלום...' ההופך בבת-אחת למחבל ופותח באש מטווח אפס על לוחם מג"ב בשער האריות; הנה ערבי מזרח-ירושלמי המסתער עם רכבו על חיילים במרכז ירושלים; דורס ופוצע על ימין ועל שמאל... כולם-כולם נמנים על שורות הטרור הערבי: מחבלים מכל השכבות, מכל המגזרים ומכל המעמדות החברתיים באוכלוסייה הערבית. כולם גמרו אומר בליבם שלא נשב בארצנו בביטחון ומנוי וגמור עימם להכות אותנו ולרדוף אותנו. עלינו להיות מוכנים לרגע האמת שבו נותקף! עלינו לדעת כי אם נרצה באמת להגן על חיינו ועל חיי יקירינו מפני אויב ומתנכל- אסור לנו להשליך את יהבם על אחרים שיעשו זאת בשבילינו!

 נדמה לי שחלום הבלהות המלחיץ ביותר שמלווה אותנו בימים אלה הוא היתקלות מטווח אפס עם מחבל.. אתה הולך בסמטה צרה ולפתע מגיח מולך מחבל ומסתער עליך באקדח או בסכין שלופה... אתה עומד בטרמפיאדה ומחבלים פותחים עליך באש אוטומטית מעבר לפינה... זו בהחלט חוויה מלחיצה שלא הייתי מאחל לאף אחד! מצב אמת של היתקלות מטווח אפס עם מחבלים הוא תסריט קיצוני שמעורר המון-המון לחץ; מדובר בסיטואציה שבה יש למחבלים יתרון עלינו ושקשה מאוד להתמודד איתה. כדי להפוך את הקערה על פיה ולהחזיר לידינו את השליטה עלינו להתעשת במהירות, להבין את המצב בבהירות, להגיב ביעילות, לשלוף ולפגוע במטרה. כיצד נצליח לעשות זאת בשעת אמת...? על כך נרחיב בשורות הבאות:

בעת סכנת חיים ברורה ומוחשית, מתעורר באדם מנגנון קיומי אינסטינקטיבי ואוטומטי אשר מכין אותו להתמודד עם האיום החמור. הגוף מפריש מייד את ההורמון העוצמתי אדרנלין שגורם לדפיקות לב מואצות ולנשימה מהירה. חמצן טרי זורם אל השרירים ואל המוח. הגוף מתמלא אנרגיה והריכוז עולה. אתה נהיה חזק יותר. ממוקד יותר. מחוסן יותר מפני כאב. ראייתך ושמיעתך נעשים בררנים מאוד; אתה ממוקד באויב המתקרב אליך במהירות; שבריר שנייה נוסף חלף ואתה מוכן לאחת משתי דרכי תגובה אפשריות:   Fight or Flight- הילחם או ברח!

לא תמיד הלחימה היא דרך הפעולה המומלצת. אם דרך נסיגה פתוחה לפניך, ובייחוד כשאתה מותקף בידי כוח העולה עליך או כשאתה ניצב בידיים ריקות מול אויב חמוש, ייתכן שהברירה הטובה ביותר היא לסגת. ואולם, לעיתים המצב אינו מאפשר לך אופציה של נסיגה: המחבל מצמצם במהירות את המרחק אליך ובעוד שנייה יתקע בך את הסכין... אין זמן להסתובב ואין לאן לברוח. במצב כזה עומדת לפניך ברירה אחת:   Fight or die- הילחם או תמות!

כיצד משיבים מלחמה בשעת היתקלות מטווח אפס? יש לזכור כי היכולת שלך להעריך נכונה את המרחק, להיכנס למצב ירי ולכוון היטב, תרד ב-60% לפחות בשעת לחץ. מובן גם שלא תהיה לך שום אפשרות 'לקחת את הזמן' ולהתבונן מסביב כדי לאתר עמדת ירי נוחה או לחפש עוברי אורח שיושיטו עזרה. פריבילגיות כאלו כמעט שאינן קיימות במצב אמת. כשאתה מוצא את עצמך מותקף מטווח קצר עומדת לפניך דרך פעולה אחת: עליך לשלוף ולירות באופן מידי. בדיוק כדי להתמודד עם מצבים כאלה במהירות וביעילות פיתח מדריך הירי דייב (דוד) בקרמן את טכניקת הלוחמה המכונה 'ירי הצבעה' או 'ירי אינסטינקטיבי', והידועה בעולם כ'ירי לוט"ר (=לוחמה בטרור) ישראלי'.

בטרם נתאר את טכניקת הירי האינסטינקטיבי ונסביר את ההיגיון העומד מאחוריה, נקדיש כמה שורות לתיאור דמותו ופעלו של ממציאה- דייב בקרמן.

דייב (דוד) בקרמן נולד ב-1912 בפילדלפיה שבארה"ב למשפחה יהודית יוצאת רוסיה. בשנת 1940 התגייס דייב לצבא ארצות הברית ולחם בקרבות העקובים מדם באירופה במלחמת העולם השנייה. דייב היה החייל האמריקני הראשון שהגיע למחנה הריכוז "דכאו". הוא חיסל את הזקיף הגרמני האחרון שניצב על משמרתו ונכנס למחנה. המראה הנורא שנגלה לעיניו גרם לו לטלטלה עמוקה והוא גמר אומר בליבו כי 'לעולם לא עוד'; יהודים לא יומתו עוד מבלי לעמוד על נפשם. אחרי שחרורו מצבא ארצות הברית עלה דייב בקרמן לארץ ישראל, התגייס לצה"ל ולחם במלחמת העצמאות תחת פיקודו של חיים לסקוב.

בשנת 1968, בעקבות חטיפת מטוס אל על לאלג'יריה שהסתיימה בהיענות מלאה של ישראל לדרישות המחבלים, הצטרף דייב בקרמן לשירות הביטחון הכללי כמדריך ירי באקדח. בקרמן אימן את מאבטחי השירות בירי באקדח ובתרגולות לוחמה בטרור ובשנת 1972 ייסד את תחום הדרכת והכשרת המאבטחים. חניכיו של דייב פעלו בהצלחה בסיכול מתקפת הטרור ב-18 בפברואר 1969 נגד מטוס "אל על" בנמל התעופה הבינלאומי בציריך ונטלו חלק בפעולת החילוץ של מטוס סבנה בשנת 1972 בנתב"ג. בשנת 1976 כתב דייב בקרמן ספר בשם "ההגנה העצמית באקדח"- ספר חובה לכל חובב ומתעניין בירי ובהגנה עצמית! בספר זה פיתח בקרמן את שיטת הירי האינסטינקטיבי באקדח. בנר ראשון של חנוכה תשל"ז (17.12.1976) באותו יום שבו יצא ספרו לאור, לקה דייב בקרמן בהתקף לב קשה ונפטר.

שיטת הירי האינסטינקטיבי (או 'ירי ההצבעה') שאותה פיתח דייב בקרמן משמשת עד היום לוחמים ביחידות מיוחדות בצה"ל ואת לוחמי כיתות הכוננות בישובים.

שיטת הירי האינסטינקטיבי היא טכניקת ירי המיועדת גם לאקדח וגם לנשק ארוך. ההיגיון המרכזי העומד מאחורי השיטה הוא פשוט: הדרך המהירה ביותר לפגוע במטרה בשעת לחץ היא להצביע עם הנשק לכיוון המטרה. להצביע עם הנשק פשוטו כמשמעו: עומדים יציב, עוצרים את הנשימה, מצביעים במהירות עם הנשק לכיוון מרכז המסה של המחבל (אזור בית החזה) ויורים בו בעודו שועט לעברנו. כיצד מצביעים? ממש כמו ילד קטן שרוצה במבה ומצביע על הבמבה; יש קו ישר מהאצבע שלו לבמבה... כך עלינו להצביע עם הנשק לעבר המחבל בצורה שיוצרת קו ישר מהקנה של הנשק שלנו אל המטרה.

נזכור זאת היטב: בעת היתקלות מטווח קצר אי אפשר לבזבז זמן כדי לכוון. כשהזמן העומד לרשותנו כדי לחסל את האויב הוא שבריר שניה, אז כל ניסיון לירות מבעד לכוונות כמוהו כהתאבדות. אז תתעלמו מהכוונות, תצביעו עם הנשק לעבר המחבל ותפתחו באש. מצביעים ויורים. זוהי כל התורה על רגל אחת!

והנה אירוע אמיתי שממחיש את העניין.

אליהו, לוחם שלחם במלחמת שלום הגליל, מספר:

נסענו בטור ארוך, כולל טנקים ונגמ"שים, לכיוון היעד. לפתע, נתקל הטנק הראשון בטור במאהל מלא מחבלים. איך שהם ראו אותנו הם נסו בהמוניהם לכיוון היער הסמוך. ניתנה פקודה לצאת במרדף. כל הגדוד פרק מהכלים, יישרנו קו והתחלנו לסרוק.

באיזה שהוא שלב הגעתי לטרסה. לא כל כך ראיתי מה יש מתחתיה כי היא קצת התעקלה לצדדים. נתתי זינוק למטה. איך שאני נוחת אני שומע שיורים עלי ממרחק מאד קצר מצד ימין. הנשק שלי היה מכוון לצד שמאל כי אני ימני...

לפני שאמשיך, אבקש לעצור רגע ולהסביר שבתקופה שקדמה למלחמה היינו מתאמנים באינטנסיביות על "ירי אינסטינקטיבי"- ירי מהיר באמצעות הצבעה למטרות בטווחים קצרים. בכל סוף אימון היינו עושים תחרות ויורים על פחיות. מי שפוגע ומקפיץ את הפחית יש לו זכות לירות שוב עד שהוא מפספס... הייתי משקיע בזה ואת האמת הייתי די טוב בסוג ירי הזה.

אז בחזרה לאירוע... אני מסובב את הראש לכיוון ומזהה שני מחבלים ממרחק של כעשרה מטרים עם קלצ'ניקובים. שניהם יורקים צרורות לכיווני. בנס גלוי לא פגעו.. סובבתי את הנשק לכיוונם ונתתי לכל אחד מהם כדור אחד. שניהם נפלו. צמצמתי טווח ויריתי בהם מטחים ארוכים כדי לוודא שהם לא ינסו לעשות יותר נזק...

לאחר מכן התברר שהם פגעו בחייל שעמד בהמשך משמאלי.

פשוט מדהים איך מה שהתאמנו עליו- ברוך ה'- פשוט עבד! עוד חלקיק שניה של התמהמהות וכנראה שלא הייתי יכול לספר את הסיפור הזה היום.

מסיפורו של אליהו אפשר ללמוד על יעילותה הרבה של טכניקת 'ירי הצבעה'. אליהו הצליח להכריע מטווח אפס שני מחבלים חמושים שפתחו באש לפניו ושלרשותם עמד יתרון ההפתעה! ולקח חשוב נוסף: שימו לב כמה רבה חשיבותם של האימונים! נשוב ונשנן: איך שנתאמן כך נלחם במציאות. אל תחשבו שפתאום תקבלו כל מיני כוחות (גם זה קורה, אבל אי אפשר כמובן לבנות על זה...) תהיו מוכנים להתאמן שוב ושוב ולעבוד קשה: קשה באימונים קל בקרב!

אז תהיו ערניים ותתמידו באימונים

שלכם משה קוניקוב

תגובות (0) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 13 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד