בע"ה ט"ז אב תשפ"א
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

תקופת הסגר. זמן לדוכן תפילין או להסתגרות בבית?

משפחת שחר שחזרה משליחות בצפון הודו, התמקמה בירושלים לשליחות מטעם 'חב"ד בקמפוס'. הם מבקשים לחדש את בלוג סיפורי החזרה בתשובה, השליחות וההשגחה הפרטית שסובבים אותם

  • הודו לה'
  • כ"ז אדר תשפ"א - 09:05 11/03/2021
גודל: א א א
הודו לה'
הודו לה' משפחת שחר יצאה לשליחות בבית חב"ד ברישיקש שבהודו. בבלוג בקול היהודי הם מעלים חוויות ותובנות
הרשם לעדכונים מהבלוג שלי

ליל שבת אי שם בקיץ תשע"ד. על הר גבוה למרגלות הרי ההימלאיה בצפון הודו. הכל מסביב אפל כמו בלילה שגרתי בכפר הודי, אך בבית חב"ד הכל מואר כמו בצהרי היום. הרב דרור שאול השליח במקום כבר 20 שנה, עורך בין כל המשתתפים סבב סיפורי השגחה מהשבוע האחרון ומציע לכל אחד לשתף בסיפור מעניין. חלק הצליחו וסיפרו משהו, אחרים סירבו בעדינות, וכשהגיע תורו של הרב דרור הוא החל לספר סיפורים בשפע.

כל הסיפורים היו סיטואציות מלאות בהשגחה פרטית שקרו לו בשבוע האחרון. לאחר שכולם הלכו שאלתי אותו, "תגיד, איך החיים שלך כל כך מעניינים? כל השבוע היינו כאן יחד בבית חב"ד ולא שמתי לב לכל הסיפורים שסיפרת..." ואז הוא אמר לי משפט שהולך איתי עד היום: "החיים בכלל, ובשליחות בפרט, מלאים בסיפורי השגחה פרטית. רק צריך שתהיה ער אליהם ותחפש אותם. ברגע שקשובים לסיפורים שעולים מהמציאות, מצליחים לראות בכל סיטואציה סיפור השגחה מדהים שמכניס את הקב"ה לחיים".

עם המשפט הזה בראש התחלנו לכתוב את הסיפורים כאן בבלוג בקול היהודי לפני שלוש וחצי שנים כאשר יצאנו לתקופה ארוכה של שליחות בבית חב"ד בעיירה רישיקש בצפון הודו. במהלך השליחות השתדלנו לכתוב מידי פעם סיפורים ותובנות מעניינות שעלו לנו שם.

סיפורים נוספים מהבלוג 'לך לך' של משפחת שחר >>

את השליחות בהודו המשכנו כאן בארץ בהקמת מרכז לצעירים בירושלים יחד עם מספר חברים. במהלך השנתיים הבאות פגשנו מאות צעירים וצעירות בסעודות שבת, שיעורים, ומפגשים שהיו שם. מכל מפגש, אפשר להוציא סיפור, ממש ככה, ומידי פעם אכן סיפרתי לחברים פה ושם.  

תקופה ארוכה שמבקשים ממני חברים ומכרים להמשיך ולכתוב כאן סיפורי שליחות. זכינו ולפני מספר חודשים הגיעה העת לבסס את הפעילות באופן רשמי ויצאנו לשליחות במסגרת חב"ד בקמפוס בישראל. תחת הארגון פועלים כ-35 בתי חב"ד לסטודנטים מקריית שמונה ועד אילת ואנו פועלים במספר מכללות בעיר הקודש ירושלים וב"ה בחודשים האחרונים ידינו מלאות בעבודה וממילא ב"ה מתגלגלים הסיפורים.

ובכלל - שליחות, הפצת יהדות, קירוב לבבות, חיבור בין חלקי העם, הן כולם מילים נרדפות למה שכינה הרבי מליובאוויטש כ"מצוות הדור". סיפורים מהשטח, נקודות מעניינות, וחוויות שונות, וודאי יכולות לעורר אותנו לעסוק במשימה הזו כל אחד כפי יכולתו וכפי כישרונותיו מתוך אהבת ישראל.

אז נחזיר לחיים את הבמה הזו, ובע"ה מכח הסיפורים יפוצו המעיינות ויתחברו הלבבות.

***

סגר. מי בכלל מסתובב ברחובות? אולי בכלל לא כדאי לי לצאת לעמוד בעמדה הקבועה שלי בחודשים האחרונים בפינת הרחוב עם תפילין, עוגה ובקבוק שתיה. ואם שוטר יתחיל להתעניין במעשיי, מי אמר שזה בהתאם להנחיות? ואולי המוטציה החדשה עוברת דרך בתי התפילין? אני ישאר בבית ונחזור לדוכן אחרי הסגר. אלה הקולות שעלו לי באחד הימים במהלך הסגר האחרון.

מצד שני אמרתי, נצא. דווקא עכשיו, כשהרחוב שקט יותר ואנשים מכונסים יותר אולי אני צריך לפגוש מישהו או משהו מיוחד.

לאחר כמה דקות של עמידה בפינה הקבועה שלי אני ניגש לבחור צעיר ושואל אותו אם היה רוצה להניח תפילין או ללמוד משהו יחד.

הוא נענה בשמחה ולאחר שחלץ את התפילין אמר בהתרגשות. תדע לך שהרבה שנים, מאז הבר מצווה שלי לא התעניינתי בתפילין. אבל דווקא התקופה הזו, כאשר הרחוב כזה שקט ועוברים עלינו כל מיני דברים שמטלטלים כל דבר יציב, אני מרגיש צורך להתחבר למשהו עמוק ופנימי יותר, והגעת לי בדיוק בזמן! ואני חושב לעצמי תוך כדי, על איך שהוא פורט לי את כל הסיבות שבגללן חשבתי להישאר בבית.

לאחר מכן כבר התיישבנו ללימוד משותף בפרשת השבוע שהאיר לשנינו כמה נקודות משותפות ומחברות מאוד והמשיך לייצר את מעגל ההשגחה שנקלענו אליו. סתם כך ביום רגיל בשגרת הקורונה ובטח שעוד ימשך.

***

אח מהפרוייקטים שהתחלנו להריץ בתקופת הקורונה הוא מיזם התנדבותי בו סטודנטים פועלים למען זקנים בודדים ברחבי העיר. ב"ה המיזם צובר תאוצה וסטודנטים רבים שמחים לקחת בו חלק. לעמוד מהצד ולראות אותם יוצאים במרץ שבוע אחרי שבוע על מנת להפיג בדידות של קשיש, או לסייע לקשישה בקניות לשבת מגלה כמה טוב טמון בנשמות ישראל.

ודווקא עכשיו בשיאה של תקופת המבחנים הפרוייקט הזה הולך וצובר תאוצה. כאשר זו התקופה העמוסה ביותר בשנה עבור סטודנטים.

לאחר חלוקת מארזי ט"ו בשבט לקשישים אני מקבל הודעה מאחד מהמתנדבים. הוא מספר שביקרו אצל קשישה בת 103 (!) לאורך ימים ושנים בבריאות איתנה. במהלך הביקור היא סיפרה להם שקר לה בלילות האחרונים, השמיכה לא מספיק מחממת. בלי להתבלבל, מייד בסיום הביקור הוא הולך לחנות המצעים הקרובה וחוזר לביתה של האישה עם שמיכת חורף חמה ואיכותית. מי כעמך ישראל!

 

*********

שימו לב: תחת תמונתו של כותב הבלוג, ניתן להירשם לקבלת עדכון לדוא"ל האישי על פרסום רשומות חדשות של כותב זה. 

תגובות (4) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 5 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד